מהנדסות העתיד הוא פרוייקט בו לוקחות חלק 100 בנות בכיתה י"א המתגוררות במקומות שונים ברחבי הארץ. לפרויקט התקבלנו לאחר כמה שלבי מיון אשר כללו שליחת חיבור על חיינו, בדיקת תעודות, המלצות מבית הספר ולבסוף – ראיון אישי.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• למען חולי הטרשת: קובי פרג' מתגייס למטרה טובה
• אמ;לק אירועי השבוע: רצח בנתניה ושערורייה מבית קירל
• לו הייתי רוטשילד: "אין לנו כסף בבית"

פעם בשבוע אנחנו מגיעות לתעשייה האווירית כדי להשתתף בסיורים, בהרצאות ובעבודה קבוצות. כל עשר בנות מהוות קבוצה המונחית על ידי שתי מנטוריות – מהנדסות בתפקידים שונים בתעשייה אווירית. מדובר בנשים מעוררות השראה, המהוות דוגמא כיצד ניתן להגיע להישגים מדהימים במקום העבודה יחד עם חיים אישים וחיי משפחה מלאים ומספקים זאת הודות לכוח הרצון ואמונה בעצמן שסייעו להן להגיע לתפקידים הבכירים עליהן חלמו.

את ההרצאות מעבירות מהנדסות בכירות בתעשייה שאינן, במהלכן הן משתפות אותנו בקורות חייהן - מה למדו בתיכון, כיצד התקבלו לתפקידים טכנולוגיים בצבא ומדוע בחרו להמשיך ולעסוק בתחומים מדעיים - טכנולוגים בהמשך חייהן. המשותף לכל הנשים ששמעתי (שלוש הרצאות עד כה) הוא שכולן לא פקפקו לרגע ביכולותיהן. לרגע לא היו להן ספקות האם יוכלו לבצע את התפקיד כמו שצריך, ובעבודה קשה הגיעו לתפקידי מפתח בתעשייה האווירית. ענבל קרייס, למשל, שהעבירה לנו את ההרצאה הראשונה, היא סגנית מנהל מפעל חלל בתעשייה. היא האישה הבכירה ביותר בתעשייה האווירית ולפי דבריה מעולם לא ראתה בעובדה שהיא אישה או אמא כמכשול.

אחת מהמטרות המובילות של הפרויקט היא לחשוף אותנו, הבנות המשתתפות בפרויקט, לסיפורן של נשים אחרות במטרה להראות לנו שאנחנו יכולות לעשות כל דבר בדיוק כמו גברים, ולהעביר את המסר שמקצועות הטכנולוגיה פתוחים גם בפנינו. הסיפורים שאנו שומעות ממהנדסות אחרות גורמים לנו להבין שאנו לא צריכות להתייחס למגדריות בכלל כשאנחנו בוחרות את המקצועות המעניינים אותנו. הסיורים שאנו עוברות מרתקים וכוללים ביקורים במפעלים שונים של התעשייה, כגון מפעל המייצר מל"טים (מטוסים ללא טייס) או האנגר בו הופכים מטוסי נוסעים ישנים למטוסים בהם מעבירים חבילות. הסיורים הללו מדהימים וממחישים כיצד הידע התיאורטי הופך למוחשי. זה בהחלט משהו מיוחד שאנו לא נחשפות אליו בחיי היומיום.

העבודה בקבוצות היא לדעתי, החלק המשמעותי ביותר. כל קבוצה של עשר בנות קיבלה אתגר שהיא צריכה לפתור באמצעים טכנולוגיים, כלומר - לבנות רעיון תיאורטי המציג פתרון מקיף לבעיה ספציפית. האתגרים שקיבלנו מגוונים מאד וכוללים, בין היתר,  זיהוי סם אונס, חיזוי אירוע בטחוני ושיפור חוויית הטיסה. בקבוצה שלי אנו עובדות על פתרון לאי - הנגישות הקיימת היום לכיסאות גלגלים. מקומות רבים בארץ לא נגישים לצערנו והדבר מקשה מאוד על העצמאות וחופש התנועה של בעלי מוגבלויות. המטרה היא לפתור את בעיה זו בצורה יצירתית ואפקטיבית, שתאפשר עצמאות לאנשים המרותקים לכיסאות גלגלים.

תחילה, ניסינו לפרק את הבעיה לגורמים: מהם המכשולים האפשריים, מהי אוכלוסיית היעד שאנחנו מנסים לעזור לה, לאיזה מרחק אנחנו מתכננות למצוא פתרון ועוד. לאחר הבנה מעמיקה של הבעיה העלנו רעיונות אפשריים, ובסוף החלטנו שהרעיון הטוב ביותר הוא יצירת רחפן שיעזור להעביר כיסאות גלגלים למרחקים קצרים. כעת אנו עובדות על מפרט תכונות ספציפי – איזה משקל אמור הרחפן להרים, המרחק אשר יעבור ותכונות נוספות שיעזרו לנו ליצור רעיון תיאורטי שלם.

אסכם את הטור שלי בנימה אישית - אני מאוד אוהבת את התוכנית. היא מאפשרת לי להתנסות בפרויקט בו אנחנו יכולות לתרום בעצמנו לתוצר הסופי, ולהיות אלו שמרכיבות את הרעיון. זו בהחלט הזדמנות נהדרת ללמוד על העולם הטכנולוגי וליצור באופן מעשי בעצמנו.