אם חשבתם שדור המסכים לא מרפה מהסטיגמות ומהדעות הקדומות שמפוזרות בחברה שלנו, כנראה שלא פגשתם את אלף בני הנוער היהודים והערבים שלקחו חלק בפרויקט הייחודי של מרכז פרס לשלום ולחדשנות ורשת אורט - "גשרים לשלום", אשר במסגרתו הם עמלו על פרויקטים חדשניים תוך שימוש מלא בג'וק הטכנולוגי. 

 עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  10 כתבי אישום כנגד קטינים שלקחו חלק בקטטה המונית
• יום המעשים הטובים: בני הנוער למען חיילים בודדים
• מחוץ לקופסה: למה כדאי לבחור במגמת מוזיקה?

"הגעתי לפרויקט הודות למחנכת שלי, שסיפרה לי עליו", מספר איתמר גבעוני, תלמיד כיתה י"א מבנימינה. "אכפת לי מאוד מהמצב החברתי במדינה שלנו וחשוב לי להשפיע לטובה על פני החברה", הוא אומר ומנמק את ההחלטה שלו להשתתף בפרויקט". "בית הספר שלי הציע לכיתה שלי להשתתף בפרויקט, מאוד חשוב לו לחנך אותנו לחיות בשותפות ולעודד אותנו ליצור קשרים חדשים", משתפת מלאק עזאם, תלמידת כיתה י"א מעוספיה, שהגיעה לפרויקט בדרך דומה. "עניין אותי לדעת על מה לדובר ולאן הפרויקט הזה יוביל, וברגע שהמורה אמרה לנו שהפרויקט שואף לשלום, לא הססתי ומיד אמרתי שאני רוצה להשתתף בפרויקט".

"הבנו שאנחנו דומים"

איך נראה התהליך שעברתם?

גבעוני: "התהליך שעברתי במסגרת הפרויקט הוא תהליך שבו נפתחתי לאנשים שאני לא מכיר לעומק בצורה מהירה, יחסית ללפני הפרויקט. למדתי להקשיב יותר וגם רעננתי קצת את הערבית שלי". 

עאזם: "השנה הראשונה שלי בפרויקט הייתה בעיקר שבירת סטיגמות והכרות, נפגשנו הרבה פעמים עד שהתחלנו לחוש מחוברים זה לזה. ישבנו במעגלי שיח, דיברנו על הפחדים, הדעות הקדומות והחששות, והבנו שאנחנו דומים בלא מעט דברים".

מה היו התגובות של המשפחה והחברים?

גבעוני: "כשסיפרתי להורים שלי שאני לוקח חלק בפרויקט הם מאוד שמחו והתרגשו, וגם התגובה של החברים שלי הייתה דומה".

עאזם: "ההורים שלי מאוד תמכו בפרויקט ועזרו לי בכל דבר שביקשתי, בין אם זה אוכל, הסעות או כסף. את החברות שלא השתתפו בפרויקט הבאתי לטקס בשנה שעברה כדי שהן יבינו מה הן פספסו וחלק מהן החליט להצטרף אלינו אחרי הטקס".

אילו סטיגמות הפרויקט עזר לכם לנפץ?

עאזם: "חשבתי שהם יהיו גזעניים ולא ינסו לדבר איתי, אבל שמחתי לגלות שבדיוק ההפך קרה. הם היו מאוד פתוחים כלפינו והראו לנו שהסטיגמות לא נכונות. אנחנו חולקים הרבה פחדים, משברים ומחשבות.

כיצד מחסום השפה השפיע עליכם?

גבעוני: "מחסום השפה היה ניכר, היו הרבה מקרים של זפזופ מהיר בין השפות כדי להתנסח טוב יותר. אני יכול להעיד על עצמי שהערבית שלי מאוד חלשה ולכן לקח לי יותר זמן להסתגל".

במה עוסק הפרויקט החדשני שעליו עמלתם בשנה האחרונה?

גבעוני: "הכיתה שלי עבדה על ריקוד פלאש מוב לשלום עם כיתה מואדי סלאמה. צילמנו את חלקו בקיסריה ובחוף הקשתות שלידה. הם ביקרו אצלנו בבית הספר, העלנו יחד רעיונות ואפילו התייעצנו עם רקדנים מקצועיים בשביל הכוריאוגרפיה".

עאזם: "הכיתה שלי עבדה על פרויקט בשיתוף עם אורט יקנעם, שבו יצרנו עיתון דיגיטלי הכתוב בשתי השפות - עברית וערבית. בעיתון כתבנו את הרקע ההיסטורי של כל צד, שיתפנו בסיפורי ילדות ובמתכונים למאכלים מיוחדים, וערכנו רשימה של מילים שמשותפות לשני הצדדים".

"היוזמה בעיקר על כתפי התלמידים"

מה מייחד את הפרויקט הזה מפרויקטים אחרים העוסקים בשני המגזרים?

גבעוני: "בשונה מפרויקטים אחרים, לוקחים בו חלק מגוון עצום של תלמידים מהמון בתי ספר מרחבי הארץ. היוזמה נמצאת בעיקר על כתפי התלמידים כשהמדריכים נמצאים שם בשביל לסייע באי הבנות".

בתור דור העתיד, איך אתם רואים את העתיד של מדינת ישראל?

עאזם: "אני חושבת שבסופו של דבר העתיד שלנו יהיה מבריק וזוהר, אבל נצטרך לעבור הרבה אתגרים בדרך. אנחנו הדור שיוכיח לדורות הקודמים שהשלום, שנראה כרגע בלתי אפשרי - אפשרי. לא נוותר עד שנוכל לקרוא לעצמנו ולדורות הבאים עם אחד".

אתם חושבים שלנוער של היום יש מספיק כוח כדי לחולל שינוי?

גבעוני: "בעקבות העלייה בחשיבות של הרשתות החברתית אפשר להיחשלף למגוון עצום של דעות. לנוער של היום יש מפסיק כוח כדי לחולל שינוי ואפילו יותר כוח מאי פעם. הנוער רק צריך לשים את הבעיה החברתית בראש סדר העדיפויות ומשם הכל אפשרי".

עאזם: "יש לנו את כל הכוח שאנחנו צריכים ואת התמיכה מכל הצדדים. אנחנו רוצים את השינוי ואנחנו נעשה אותו. יש לנו את הכוח הדרוש כדי להתגבר על כל הקשיים, ונלמד להתמודד מולם בכל דרך אפשרית".

מהו המסר שלכם לבני הנוער שחיים במדינה שלנו?

גבעוני: "אנחנו דור העתיד ואנחנו אלה שצריכים להביא את השינוי, כי הוא לא יבוא לבד. תעוררו שיח ודיון, ואל תחששו לדבר על הכול, רק ככה מובילים שינוי".

עאזם: "אל תתנו למילים ולדעות שלכם לעמוד בפני השינוי שאתם מחפשים. אל תפספסו הזדמנות להכיר אנשים חדשים. תנו ללב שלכם להוביל אתכם ותפתחו אותו כדי להכיל את השונה מכם".