רשת הספוקנוער מייצרת בין היתר נראות ושקיפות לסיפורים, לכאבים, לשמחות, ולקולות שאין להם מקום על בסיס יומיומי, ובכך מסייע ליצירת חברה אמפטית יותר. הארגון פועל מזה שנה וחצי בתמיכת מפעל הפיס, מרכז קהילתי גינות העיר ירושלים ומרכז הנוער טובן - עיריית תל אביב וקיים עד עכשיו למעלה ממאה סדנאות ומופעים ברחבי הארץ. בני הנוער נפגשים עם מדריכים ויוצרים ספוקן וורד בנושאים חשופים ביותר, לעתים כואבים ולעתים מצחיקים כשבמהלך השנה מתקיימות תחרויות ספוקנוער בין הקהילות השונות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• דורשים שוב: תלמידי מדעי המחשב מבקשים מועד ב'
• צועדות קדימה: תלמידות יהודיות וערביות בפרויקט יזמות משותף
• בחנו את עצמכם: האם מתאים לכם להיות מורים?

לקהילות הספוקנעור יש יכולת אדירה ומיוחדת לחבר בין בני נוער מעולמות שונים. כך למשל חיברה הרשת בין תמר רחבי - ירושלמית, מסורתית, כבדת שמיעה מלידה עם נורהאן אבו קוטוב - ערביה מוסלמית מיפו, טבעונית, פנמיניסטית ופעילה חברתית. למרות השוני הניכר בין שני העולמות, הן למדו להכיר אחת את השנייה  ובעקבות כך גם הפכו לחברות הכי טובות.

איך הגעתן להיות חלק מקהילת הספוקנוער?

רחבי: "התחלתי לראות "פואטרי סלאם" בכיתה ט' וממש אהבתי את הז'אנר. שמעתי על הספוקנוער מחברים שלי שנמצאים שם ואז ראיתי בפייסבוק שיש ספוקנוער בירושלים ונורא רציתי להצטרף. אני ממש שמחה שאני שם".

אבו קוטוב: "יצא לי לדבר עם אסף (חבר בספוקנוער) אחרי שהוא ראה קטעים שלי והוא רצה לפתוח קהילה ביפו. הוא דיבר איתי על זה כי תמיד אהבתי לכתוב. אני מאודשמחה על זה שאני חלק מהקהילה".

© ראובן קראסיק

אתן מרגישות שהספוקנוער נותן לכן לבטא את עצמכן באופן מלא?

אבו קוטוב: "לגמרי, כי זה נותן מרחב שאת יכולה לשתף בו הכל וגם זה מאוד נוח. זה נותן מקום להמון המון דברים וזה כיף".

רחבי: "כן, אני כותבת גם שירה מדוברת והתחלתי לכתוב בגיל 12. אני מאוד אוהבת לקרוא ולכתוב שירה. בספוקנוער אפשר להקריא את השירה זה וזה גם לא סוגר אותך בגבולות הספציפיים של שירה אלא זה יותר נזיל. למרות שבעיני זה עדיין שירה".

מה השתנה בכן מאז שהצטרפת לקהילת הספוקנוער?

אבו קוטוב: "קודם כל הכתיבה שלי. התחלתי לכתוב יותר על עצמי, על חוויות אישיות שלי ועל החיים שלי. לקחתי המון דברים שאני רוצה להגיד לעולם והבאתי אותם לבמה וזה נתן לי את ההזדמנות הזאת לומר את הדברים שאני חושבת, את הדברים שאני רוצה להעביר".  רחבי: "אני כותבת הרבה יותר ואני משתפת גם דברים שאני כותבת שהם לא שירה מדוברת. כל הזמן אומרים לנו שאנחנו משוררים וזאת פעם ראשונה שאני מרגישה אומנית.
בנוסף יש לי הרבה מאוד חברים חדשים מהספוקנוער הארצי, אנחנו ממש משפחה".

תמר, איך בתור כבדת שמיעה את מסתדרת עם הספוקנוער ולהקריא טקסט מול קהל?

"תמיד היה לי חוסר בטחון עם הקול שלי. אני לומדת פיתוח קול כבר שש שנים ומעבר לחששות שלי להקריא את מה שכתבתי מול קהל, חששתי מאיך זה ישמע כי אנשים שומעים אותי אחרת ממה שאני שומעת את עצמי. זה הדבר היחידי שהפריע לי ואז אמרו לי שהקול שלי ממש נעים והרגשתי טוב".

© ראובן קראסיק

איך קרה החיבור ביניכן? 

רחבי: "אני ראיתי סרטון בפייסבוק של נורהאן וגל (חבר בספוקנוער) והיא הייתה ממש טובה בעיניי אז שלחתי לה הודעה 'היי את ממש טובה בעיניי רוצה שנהיה חברות?' והיא ענתה כן. אנחנו אולי שונות בהגדרה, אבל אנחנו צוחקות מאותם הדברים ויש לנו תחומי עניין משותפים. אני נוסעת לפגוש אותה הרבה ביפו והיא באה לפעמים לירושלים, אבל בעיקר אני נוסעת ליפו. אנחנו מדברות הרבה בוואטסאפ ואנחנו נפגשות גם באירועים של הספוקנוער".

מה הסביבה חושבת על הקשר שלכן?

אבו קוטוב: "לחלק מהחברים שלי זה מוזר, כי היא החברה הדתייה - יהודייה הראשונה שיש לי ושאנחנו בקשר כזה טוב. מבחינת המשפחה זה גם היה קצת מוזר בהתחלה אבל אני נמצאת בסביבה מאוד פתוחה ומקבלת ואין להם בעיה עם זה, להפך הם ממש מעודדים ומתעניינים".

אתן חושבת שהספוקנוער מתאים לכל אחד?

אבו קוטוב: "אני חושבת שכל אחד יכול למצוא בזה משהו ואני חושבת שכל אחד יכול להנות מזה כי זו דרך מעולה להכיר את עצמנו וזה כן יכול לעבוד לכל אחד. כמובן שיש אנשים שהם פחות אנשים של במה או שהם פחות יודעים להתבטא אבל בסופו של דבר לעשות את זה יכול להועיל לכולם".

על אילו עקרונות אתן לא מתפשרות בכתיבה שלכן?
רחבי: "אני לא כותבת על פוליטיקה, אני פשוט לא חושבת שבשביל זה אני יוצרת, אבל אני תמיד מכניסה בקטעים שלי רמזים מהתנ"ך".  

אבו קוטוב: "הרבה פעמים מבקשים ממני לכתוב טקסטים בנושאים מסוימים לכנסים ופעילויות ואני בחיים לא אתאים את עצמי לתבנית. אני לא אכתוב את מה שרוצים לשמוע בנושא. אני לא כותבת קטעים כדי שאנשים יאהבו אותם, אני כותבת את מה שאני מרגישה ואת האמת שלי".