יוחאי בניטה וחבריו תכננו אירוע שמטרתו הייתה לגייס כספים למען התרופה של נועם, שחלה בסרטן העצמות. האירוע שתוכנן להיערך ביום הולדתו התשיעי של נועם בוטל, מפני ששבועיים לפני כן קרה הנורא מכל ונועם נפטר.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

• שחקו: תוכלו לזהות את המאכלים של דיסני?
• מחאת הבגרויות: "רוצים בגרות רלוונטית!"
• אמ;לק: מתכננים לטוס לאירופה? כדאי שתיזהרו מהחצבת!
  

על אף שחלפו כבר שנתיים וחצי מאז מותו של נועם ז"ל, הפרויקט ממשיך את דרכו בפנימייה לילדים בסיכון בירושלים, שבה החליטו להמשיך את הפרויקט גם לאחר שנועם הלך לעולמו, היות שהוא זכור להם כילד שתמיד רצה בטובתו של האחר. יוחאי והמתנדבים האחרים העבירו לחניכים בפנימייה פעילויות וימי שיא אחת לחודש כשבשנת הלימודים הבא אח נוסף של נועם, שיעלה לכיתה י' מתכוון להמשיך את הפרויקט המרגש, אשר נועד להנציח את נועם.

"נועם סבל מכאבים ברגל תקופה ארוכה אבל בהתחלה חשבנו שאלה כאבי גדילה. לאחר שהוא עבר בדיקות בבית החולים ראיתי את ההורים והאחים שלי בוכים, כששאלתי מדוע הם סיפרו לי שלנועם יש סרטן, מיד התחלתי לבכות יחד איתם", מספר בניטה, אחיו של נועם.

"לא הייתי מעורב בלימודים"

איך המוות שלו השפיע עליך?

"בתקופה שלאחר המוות של נועם לא הייתי מעורב בלימודים. הייתי מגיע לבית ספר, אבל לא הייתי לומד. היום אני כבר בכיתה י"א וניגש לבגרויות".

ועל המשפחה שלך?

"יש לי שמונה אחים ובשנה הבאה אחד מהם יהיה בשכבת י' והוא יוביל את הפרויקט לזכר נועם בשכבה שלו. אבא שלי מוביל את מאבק הרופאים בבית החולים הדסה עין כרם במחלקה ההמטו-אונקולוגית לילדים. בעקבות תכנית ההבראה של בית החולים ההנהלה שלו רוצה לבטל את המחלקה הזאת ובעקבות כך ילדים שיצטרכו השתלת מוח עצם יצטרכו לעשות זאת במחלקה ההמטו-אונקולוגית  של המבוגרים, וזה יכול להיות מאוד מסוכן לילדים החולים. בעקבות ההחלטה הנוראית הזו של בית החולים שישה רופאים בכירים התפטרו, אבא שלי עתר לבג"צ והוקם אוהל מחאה בגן סאקר".

מהו הזיכרון הכי חזק שלך מנועם?

"בתקופה שבה נועם נלחם בסרטן הוא היה במחנה באילת של עמותה שתומכת בילדים חולי סרטן. נועם ישב על כיסא גלגלים ולצדו היה ילד שכאבו לו הרגליים. נועם מיד קם והתעקש שהילד ישב על הכיסא ובעקבות המקרה הזה החלטתי ליזום את פרויקט ההתנדבות".

החברים שלך לשכבה נרתמו לפרויקט?

"רוב החברים רצו להתנדב ולעזור. היו ילדים שהיה להם קשה להתחייב לפרויקט, אבל בסופו של דבר נשארנו קבוצה גדולה של מתנדבים וזה מאוד תרם לגיבוש השכבתי".

מהי החוויה הכי משמעותית שלך מהפרויקט?

"בקיץ לפני שנועם נפטר הוא היה במחנה בארצות הברית של חולי סרטן שהיו בו חולים מכל העולם. כשהוא היה במחנה הוא הקליט את השיר 'מלך מלכי המלכים' של אייל גולן. במהלך אחת מהפעילויות בפנימייה הילדים התחילו לשיר את השיר הזה מבלי לדעת שנועם הקליט אותו בעבר, זה היה רגע מאוד מרגש עבורי".

יש לך מסר למשפחות שכולות שמתמודדות עם המוות של בני משפחתם?

"אל תהיו שקועים בעצב כל הזמן. נסו להמשיך לחיות את חייכם".

"נהניתי מאוד מהעשייה"

מוריה שפלר ואלחנן פין בני ה-16 מאפרת מובילים יחד עם יוחאי את הפרויקט לזכר אחיו, נועם. הם עושים זאת למרות שהם לא הכירו את יוחאי לפני הפרויקט וגם לא את נועם בעודו בחיים. "כשהיינו בכיתה י' חשבנו לעשות משהו לזכרו של נועם. עשינו סיעור מוחות ובערך שלושה חודשים לאחר מכן התחלנו להעביר פעולות לילדים שהוצאו מהבית", משתפת שפלר. "מוריה ניסתה לגייס כספים בשביל לעזור למשפחה של נועם ואז עלה לי הרעיון לקיים יריד בשביל לגייס תרומות לנועם. מוריה ויוחאי התלהבו מהרעיון ויחד ניסינו לארגן אותו", מצטרף פין.

ספרו לי על קושי מסוים שנאלצתם להתמודד איתו במהלך הפרויקט?

שפלר: "בשנה שעברה היו רגעים מייאשים, כי היו הרבה מתנדבים שלא היו מספיק מסורים לפרויקט. הם התייאשו ופרשו ובעקבות זאת המורל ירד".

פין: "היה קשה לגרום למתנדבים ליצור כל הזמן פעילויות חדשות בשביל שהחניכים לא ישתעממו. היו קבוצות שהיו קצת יותר חלשות, אז היה צריך לחזק אותן והיה קשה לגרום לפרויקט להמשיך לפעול".

הילדים בפנימייה שיתפו פעולה?

שפלר: "הקבוצה שלי הדריכה את כיתות ט'. זה היה מאתגר, מכיוון שיותר קל להלהיב את הילדים היותר קטנים, אז היה קצת קשה להתחבר אליהם. חלקם שיתפו פעולה יותר וחלקם פחות, זה היה תלוי בתקופה, מכיוון שאלו ילדים שבאים ממשפחות הרוסות והחיים שלהם לא קלים. היו פעולות שבהם לילד מסוים היו המון אנרגיות אבל בפעולה הבאה הוא היה מצוברח ולא שיתף פעולה".