שמי טלין גרגיר אני בת 17 ובאתי להוכיח שעבודה קשה משתלמת. אני לומדת בתיכון הקולינארי "תדמור", תיכון מקצועי למקצועות הקולינריה והבישול המשלב גם את כל מקצועות הלימוד לבחינות הבגרות. על בית הספר שמעתי מפה לאוזן: "תקשיבי, שמעתי על בית ספר מצוין לבישול. שמעת על תדמור?", כך אמרו לי לא פעם בזמן שאני ישר עיקמתי פרצוף. אמרו לי לכי, תראי, תתרשמי ובסופו של דבר, אמרתי לעצמי: וואלה, רעיון מגניב! בית ספר לבישול לבני נוער - מה כבר יכול להיות?

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• ליקויי למידה? בקרוב תקבלו עזרה ממשרד החינוך
• בחנו את עצמכם: האם אתם מוכנים לבגרות בלשון?
• חווים מצוקה? יש לכם עם מי לדבר

תמיד הרגשתי בתוך הלב שאני לא מצליחה להשתלב בתוך המערכת של משרד החינוך. תמיד ויתרתי לעצמי ואמרתי שגם ככה לא יצא ממני כלום. פחדתי לספר להורים שלי, לא ידעתי אם ירשו לי ויתמכו, בי כי בכל זאת כל הורה רוצה שיהיה לילד שלו הכי טוב ומעדיף שילמד בתיכון עיוני.

אזרתי אומץ וסיפרתי. אמרתי להם את כל מה שיושב לי על הלב, שאני לא מצליחה בבית ספר רגיל ושאני רוצה ללכת למקום שאני יודעת שיעשה לי טוב - בית ספר לבישול. תמיד אהבתי את הבישול, בין אם זה לעזור לסבתא לבשל בימי שישי, לנסות דברים לבד, להציץ לאמא מבלי להפריע לה או לצפות בתוכניות בישול בטלוויזיה. אמרתי לעצמי: "זהו, אני לא מוותרת על החלום, כי אם את רוצה משהו את תשיגי אותו גם אם זה בעבודה קשה". כמו שההורים אומרים: "לא הכול בא על מגש של כסף". כשסיפרתי להורים מה אני רוצה לעשות ואיפה ללמוד קיבלתי חיבוק חם  ומסר-  "אנחנו איתך בכל דרך שתבחרי".

קשה - אבל שווה

התקבלתי לשם והייתי הבן אדם הכי מאושר בעולם! אבל כשהלימודים החלו, הבנתי שזה לא כזה קל כמו שזה נראה. הלימודים היו אינטנסיביים, סדנאות הבישול המעשיות היו ארוכות עם הרבה שעות עמידה על הרגליים, המון חומר ללמוד, הגוף מותש, אך זה היה שווה הכול. עברה שנה, התחלתי לעבוד במסעדה ופחדתי בדיוק כמו שהתחלתי את בית הספר, אך לא נתתי לפחדים להשתלט עליי והנה כבר שנתיים רצופות אני עובדת באותו המקום כשאני לומדת בו כל יום דבר חדש.

הגעתי לשנה האחרונה, לא ייאמן שסיימתי. התחילו המבחנים הסופיים שכל כך פחדתי מהם במשך שלוש שנים והכרתי המון חברים שאני אקח אותם איתי להמשך הדרך וכמובן גם את התמיכה מצוות המורים השפיים המדהימים שליוו אותנו ברגעים הכי קשים. בתקופה הזאת בעיקר הבנתי שאני הגשמתי חלום ולא וויתרתי למרות כל הפחדים והמתחים, והכל בזכות קצת כוח רצון. זה אומנם לא היה קל, אך זה שווה כל דקה ודקה.

אם גם אתם לא מסתדרים עם הלימודים ויש לכם חלום שאתם יכולים להגשים - אל תוותרו לעצמכם. תקומו ותעשו עם עצמכם משהו. אני בחרתי בטבחות, אבל זה יכול להיות כל דבר. הגשימו את החלום שלכם - זה אפשרי ותלוי רק בכם!

אוכל, קדימה אוכל!

מסיבת הסיום מתקרבת בצעדי ענק. 12 שנות לימוד מסתכמות בערב אחד, אבל סוף הוא תמיד התחלה של משהו חדש. את אירוע סיום השנה אנחנו מציינים עם יריד אוכל בסגנון דוכני רחוב, כי מה יותר מאפיין תלמידי בית ספר לבישול מאירוע סיום בסגנון קולינארי?

שלוש שנים של לימודים מסתכמים בשלושה ימי עשייה סביב השעון, לקבב קבבים, לתבל בשרים, לגלגל סיגרים, להכין סלטים, מילויים לפריקסה עסיסי ולא לשכוח גם את הטבעוניים יחד עם שאר מטעמים שבחרנו להציג בדוכנים. אז נכון, אין לנו נשף ואין שמלת מלמלה, תסרוקת, איפור ולימוזינה שמחכה לאסוף אותי וזה מה שאני בחרתי, בחרתי בשלוש שנים של לימודים מקצועיים שבונים לי את העתיד. הקשיבו ללב ולחלומות שלכם, תהקיעו ואל תוותרו וניפגש כשאפתח את מסעדת השף שלי.