בעקבות הקרעים ההולכים וגדלים בחברה הישראלית, הבין ראשד פתחי בן ה-17 שהוא רוצה לראות חברה אחרת. כזאת שאת השנאה והפחד מחליפים להם לב ענק לצד יונה האוחזת בעלה של זית. "ראיתי בעצמי מקרי גזענות נגד אנשים אחרים. זה מתבטא בפחד מהאחר, אתה פוחד ממנו וחייב לתקוף אותו לפני שהוא יתקוף אותך. אבל הבנתי שלמרות כל השנאה והפחד בחברה, כולנו אנשים. יש לנו לב מבשר ודם ,לא מאבן וברזל, ולמרות כל המילים שיוצאות לנו מהפה כשאנחנו מדברים עם המוח, כשאנחנו מדברים עם הלב זה משתנה. הלב מנהיג את האנשים ולא המוח", הוא מספר.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• אמ;לק: תחרות ספינרים מיוחדת ומחאת הנכים
• באנו לעזרת חבר: דולי וסטפן מחכים לכם
• בת 17: "סיימתי את י"א עם נכשלים"

 פתחי הוא לא רק יוזם הפרויקט, אלא אף נציג ארצי של מועצת התלמידים והנוער במחוז צפון, ומעיד על עצמו כי הוא אוהב להנהיג ואוהב להתעסק במחשבים, אך החלום הכי גדול שלו הוא להוביל שלום עולמי. תצחקו או לא, הוא מאמין בכך באמת ובתמים, והכל התחיל כשפתחי נכנס לנציגות הארצית. הוא פגש שם נציגים מכל הארץ ומהמגזרים וראה שאנחנו לא מספיק מחוברים זה לזה. כאחד, שאינו שייך רק לתרבות אחת, לדת אחת ולעדה אחת הוא מצא את עצמו מתאים לפרויקט הזה והחל את המסע כדי להגשים את המטרה העיקרית שלו - להפוך את המדינה למקום יפה וטוב יותר.

האווירה לא פוגעת בו

פתחי לא מתעלם מהאווירה החשוכה והפחד שקיימים במדינה שלנו, אך אומר באופן חד משמעי שזה לא מפריע לו להוביל את השינוי שהוא רוצה לראות בה. "אני מאמין שאני אוכל לעשות בה את השינוי. חשוב שכולם ידעו שבסופו של דבר אנחנו אנשים דומים ושאנחנו לא יכולים להתקדים מבלי שנלך יד ביד", הוא מבהיר.

"הסיפור והחזון של ראשד הם דוגמה ליוזמה מרגשת של העלאת המודעות החברתית לאחריות משותפת, הכלה וסובלנות בחברה בישראל. ראשד מצליח לסחוף אחריו בני נוער רבים ומעגלי השפעה משמעותיים ובכך מאפשר בדרכו הייחודית להגביר את הווליום של השיח הציבורי לשיח מכיל וחיובי", אומרת לני מילוא, מנהלת פורום דב לאוטמן ומחזקת את השפעתו של הנער.

מחלום לרעיון

על אף הפחד והמתח הנפשי שקיימים, הוא הצליח להפוך את היוזמה שלו לפרויקט ממשי, שפועל כבר בלא פחות מ-40 רשויות ברחבי ארץ, כאשר כל אחת מהן מונה בין 30 ל-50 בני נוער. אבל אם תשאלו אותו, זה עדיין לא מספיק - צריך למלא את העולם כולו באהבה ובשלום, ולא רק את חלק מהרשויות במדינת ישראל. אבל הוא מאמין שהוא כבר סימן וי על המטרה הראשונית וכי הוא מצוי בכיוון הנכון: "המטרה למלא את העולם באהבה ובשלום קצת קשה ואינה קלה, וגם המטרה למלא את המדינה באהבה ובשלום אינה קלה, אך אם הצלחנו להחדיר את זה כבר לאחוז מן האנשים סימן שהתקדמנו והשגנו חלק מהיעד", הוא אומר בנחישות.

למה בחרת לעסוק דווקא בנושא הזה?

 "לפי דעתי הוא הנושא הכי חשוב היום, כי היום המדינה הפכה למקום של דתות, עדות ותרבויות. לא משנה מה אתה ומי אתה - משנה מאיפה אתה ולמי אתה קשור. מעבר לכך, יש אלימות ושנאה בין התרבויות והעדות, ואווירה של לחץ, שאי אפשר להרגיע אותה מבלי שקבוצות בני נוער יעשו משהו כדי לקדם את השיח המשותף והישראליות המשותפת בין כולם.

למה הוא נקרא כך?

"זה כמו בקשה - 'תכירו אותי'. כדי שנאמר את המשפט הזה לאנשים אחרים , לתרבויות אחרות ונזמין אותם להכיר זה את זה. אני בן הנער מהתרבות הזאת, מהרשות הזאת, תכירו אותי ואז תחליטו אם לאהוב אותי רק אחרי שתכירו אותי. לא מספיק לשמוע זה על זה בתקשורת, צריך להכיר באמת כדי שנוכל לחיות יחד".

מהי המטרה המרכזית שלו?

"המטרה שלנו היא לעשות שינוי בחברה שלנו  ולהפוך אותה לחברה מבינה , מלאה באהבה ובשלום. אנחנו רוצים להגיע לכל נער ונערה, ולגרום להם להיות גאים במה שהם ובשכנים שלהם מתרבויות אחרות".

אתה מרגיש שכבר הצלחת להשיג אותה?

"אין זמן מסוים שאנחנו יכולים להגיד שהצלחנו והשגנו את המטרה שלנו , כי תמיד אנחנו רוצים לגרום לאהבה ולשלום בחברה, אבל עד עכשיו הגענו ל-40 רשות , הכוללות למעלה מ-5000 בני נוער ואלפי אנשים שהשתתפו בימי הפעילות שעשינו".

אילו תגובות קיבלת?

"תגובות חיוביות תמיד. אנשים רוצים להכיר, רוצים את האהבה השלום והחיים המשותפים השקטים", פתחי מספר ומזכיר כי הוא אינו נתקל עד כה בתגובות שליליות.

מה כבר ניתן לראות בשטח?

"ניתן לראות ב-40 הרשויות שהגענו אליהן קבוצות בני נוער שעורכים פרויקטים ופגישות עם רשויות קרובות, אך מתרבויות שונות. יחד הם מבקרים רשויות חדשות, בונים תכנויות ועוסקים בכל מיני נושאים, כמו: ספורט, בריאות, מעמד האישה ולימודים".

ומה עוד תרצה להשיג?

"אני רוצה שהדבר הזה יגיע לכל רשות ורשות במדינה , ורוצה שרק תייה תחושה של אווירת אהבה ושלום. רוצה שכל הסיבוכים והסכסוכים בין התרבויות יסתיימו ויהפכו לזכרונות".

 איך הפרויקט שלך שונה מפרויקטים אחרים העוסקים בדו קיום?

"אנחנו מגיעים ללבבות של האנשים. זה פרויקט גדול יותר הממשיך כל השנה עם תוכניות מסודרת של פגישות בין שונים".

 יצא לך לפגוש תרבויות אחרות לפני הפרויקט?

 "אני אישית קשור מבחינת המשפחה לשמונה תרבויות שונות ולשלוש הדתות, אז אני תמיד נמצא במקום של התרבויות, באמצע בין כולם".

 ועכשיו אתה מרגיש שאתה מכיר אותן יותר?

"בהתחלה חשבתי שאני מכיר את התרבויות מספיק, אבל כשהתחלתי לעבוד בפרויקט הבנתי שזה לא נכון. כל תרבות ברשות מסוימת היא ממש שונה מאותה התרבות ברשות אחרת, אם זה בטקסים מסוימים או בהתנהגות. בכל פעם שאני נכנס לרשות אני לומד דברים חדשים על התרבות של אותה הרשות".

למה לדעתך, בכלל חשוב לפגוש את התרבויות האחרות?

"אנחנו לא יכולים לבנות חברה עם אחרים מבלי לעבוד יחד ואי אפשר לעבוד יחד אם לא נהיה חברים. אי אפשר להיות חברים אם לא נאהב זה את זה ואי אפשר לאהוב זה את זה מבלי שתהיה בינינו חוויה. לא תהיה חוויה אם לא נכיר זה את זה".

בימים אלה, אנו חוגגים את פתיחת החופש הגדול. מהי העצה שלך לבני הנוער?

"לא חשוב מה עשיתם בשמכם או בחושך, החשוב הוא מה עשיתם ומה המטרה - עד כמה עשיתם שינוי בחברה ובשביל מי עשיתם את זה".