אריאל חרמוני, בוגרת כיתה י"א מכפר סבא, סיימה את שנת הלימודים האחרונה עם פחות אופטימיות מאשר רובנו. היא לא העלתה פוסט סיום מרגש, הצטלמה עם התעודה או קפצה לבילוי בים, אלא הייתה עסוקה בלספור את הסכום הזעום, שנאלצה לשלם במהלך שנת הלימודים כדי להגיע לבית הספר ולחזור ממנו.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• הכדור הוא עגול: "באולינג זה לא רק משחק כיפי"
• תורה, נביאים, קוראים: כך תצליחו בבגרות בתנ"ך
• נכנסים לכושר: איך לבנות תוכנית אימונים נכונה?

חרמוני כתבה בפוסט שהעלתה לפייסבוק כי "השנה סיימתי את כיתה י"א ופניתי לספור את הקבלות אותן אספתי. כ-350 קבלות - 350 פעמים שבהן הייתי על אוטובוס על מנת להגיע לבית הספר. אני גרה רחוק מהתיכון, למעשה בקצה השני של העיר, ולכן אוטובוסים הם הדרך האופטימלית עבורי להתנייד".

היא סיפרה כי מכיוון ש"חוק חינוך חובה" הפסיק לחול עליה כשעלתה לכיתה י"א, הוריה הם אלה שמימנו לה את הנסיעות לבית הספר בשנת הלימודים האחרונה, אשר הגיעו לסכום שעומד על יותר מאלף שקלים, וזאת לאחר הנחה של 50% בשל היותה תלמידה מתחת לגיל 18.  "מדוע על ההורים שלי להוציא סכום זה על מנת שאוכל להגיע לבית הספר?" כתבה והוסיפה שבעקבות העומס של י"א, היא אפילו לא יכלה לעבוד ולממן את הנסיעות האלו בכוחות עצמה. 

בהמשך, כתבה חרמוני שהוריה אולי יכולים לממן את נסיעותיה, אבל התייחס לכל אותם תלמידים שאינם יכולים להרשות לעצמם את ההוצאות האלו - תלמידים שנאלצים לנשור מהמסגרת ותלמידים שנאלצים לעבוד על מנת לממן את ההוצאות האלו. היא אף הציגה מספר פתרונות לבעיה הזו כגון הסעות, הנחות, והמשך מימון כרטיס ה"רב קו" גם כאשר התלמיד עובר את הגיל שבו מפסיק לחול "חוק חינוך חובה". לבסוף, הוסיפה כי היא "מעוניינת בהשכלה" ופנתה ישירות לשר החינוך: "אולי גם כדאי שנוכל להגיע בקלות למקום בו אנו מספקים לך את צרכיך שלך".

מדוע החלטת לכתוב את הפוסט?

"כבר שנתיים שאני חושבת על להעלות פוסט כזה. השנה עברתי תיכון, שאלתי בבית הספר אם הם ימלאו לי את הרב קו כבכל שנה והופתעתי לקבל מצידם תשובה שלילית בטענה שחוק חינוך חובה כבר לא חל עליי. זה תסכל אותי והחלטתי לחכות בסבלנות עד סוף השנה, צילמתי את כל הקבלות ששמרתי והעלתי".

הפתרונות שכתבת עליהם הם פתרונות רלוונטים. האם את חושבת שיש פתרונות מעשיים כבר לשנת הלימודים הקרובה?

"אני לא חושבת שיש כאלו. זה תהליך שייקח המון זמן, אבל כשחשבתי על פתרונות, חשבתי על פתרונות עתידיים. ידעתי שזה לא יקרה בשנת הלימודים הקרובה, אבל גם מאוד רציתי לעזור לתלמידים שיגיעו בשנים הבאות לבתי הספר".

בפוסט כתבת שלך אין בעיה במימון הנסיעות לבית הספר, אז מדוע בכל זאת היה לך חשוב לדבר על הבעיה הזו?

"אומנם אצלי בבית יש יציבות כלכלית, אבל עדיין לא נעים לי מההורים שלי וגם חשבתי על כמה התעשייה הזו מגלגלת על גב התלמידים שבסך הכל צריכים להגיע לבית הספר. יש לי חברים מאוד קרובים שצריכים לעבוד בשביל לממן את הלימודים שלהם, אם הם היו גרים במקום שאני גרה בו, הם אפילו לא היו יכולים להגיע לבית הספר".

נתקלת בעוד תלמידים שחושבים כמוך?

"בגלל שהרעיון לכתיבת הפוסט ישב לי בראש כל כך הרבה זמן, יצא לי להתייעץ עם המון תלמידים שחושבים כמוני".

"זו בעיה שצריך להכיר בה"

"אין פתרון פשוט שכולם יהיו מרוצים ממנו. אבל אני חושבת שזו בעיה שצריך להכיר בה, להבין אותה ולפתור. ובכתיבת הפוסט, אני רוצה להראות לבני נוער אחרים שיש להם כוח, ושהם יכולים לשנות דברים", מסכמת חרמוני.