בחמישה באוגוסט זה יקרה. בתאריך הזה, בעוד כשבוע אצא לשנת שירות, שנת הכנה לגיוס. משמע, זה השבוע האחרון לחיים הנורמליים שלי כפי שאני מכירה. לחיים שלי שכוללים חופש מלא ותיזוז מטורף ממקום למקום כמו שאני אוהבת לעשות בקיץ.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בחנו את עצמכם: עד כמה אתם מכירים את הקיץ?
• מכוון למטרה: "אולימפיאדת טוקיו היא היעד"
• דרכון ירוק? יש חיה כזאת בניגוד למה שחשבתם
  

אז מה זו שנת שירות, מהי מכינה ולמה בני נוער בוחרים לעשותן לפני הצבא?

שנת שירות ומכינה נוצרו כדי שבני הנוער יגיעו לשירות הצבאי שלהם מוכנים ולא יחטפו שוק או הלם. במהלך המכינה ושנת השירות, מכינים את המלש"בים מבחינה נפשית ופיזית והופכים אותם לבוגרים יותר, עצמאיים, נחושים ומוכנים לטרוף את העולם. במכינה ובשנת השירות בני הנוער חיים מחוץ לבית, יוצאים כל שבועיים הביתה לסוף שבוע. בני נוער שעושים מכינה חיים בשטחה בדירות, ובני נוער שעושים שנת שירות חיים בבתים רגילים ודירות שכורות במקומות שונים בארץ.

מדינת ישראל מציעה למלש"בים שלה (מיועדים לשירות הביטחון) מגוון רחב של מכינות ושנות שירות. אני בחרתי בגוף שנקרא "תנועת תרבות", בו מעבירים שיעורי אומנות בתחומים שונים (כתיבה ותאטרון למשל) בבתי ספר, ובשעות אחר הצהריים מעבירים פעולה לחניכים במרכז הנוער במקום בו שובצת כמו כל תנועת נוער רגילה. אני שובצתי בראשון לציון.

"מוכנים לטרוף את העולם" © צילום מסך מהפייסבוק

אני לא אהיה צבועה ואגיד שאני הולכת לשנת השירות כי רצוני המלא הוא לתרום לאחר. אין ספק שזה משהו שיביא לי סיפוק עצום, כן? לדעת ששיניתי את חייו של ילד שבא ממציאות קצת אחרת משלי, שעשיתי לו שמח וטוב, תעשה לי את היום אין ספק. אני אוהבת מאוד ילדים, אבל אני רוצה לתרום קודם כל לעצמי, לגרום לעצמי ללמוד דברים שלא הייתי לומדת לולא הייתי הולכת למכינה. 

לשמחתי, התמזל מזלי ואני מכירה את האנשים שאני אגור איתם, וגם יודעת היכן. אבל בכל זאת, אני בפחד מטורף. אני שואלת את עצמי המון שאלות. מה לי ולמגורים עצמאיים? כדאי לצאת מהבית, מהמקום הבטוח? להחליט שאני מוותרת על הפרטיות שלי, חיה בדירה עם עוד גדוד של אנשים ובחדר עם עוד שלוש בנות?. אני אדם שמאד אוהב וצריך את הפרטיות שלו, אז מה לי ולזה? לא העשייה, והאינטנסיביות של השנה הזו הם אלה שמטרידים אותי, אלא אלו למשל, ורבים וטובים אחרים.

אספר גם בלי קשר, שדווקא הקיץ הזה, הקיץ האחרון שלי לפני שאני נכנסת לתקופה חדשה בחיי, אני כמעט ולא נמצאת בבית. ההורים שלי צוחקים עליי שנהייתי דיירת, שלא משלמת שכר דירה. למה? כי אני באה הביתה כדי לישון ואפילו את הארוחות אני אוכלת לרוב מחוץ לבית. אולי זה טוב במידה מסוימת. אני מכינה את עצמי ואותם לחיים עצמאיים כבר עכשיו. לחיים בלי "שחרולי של אמא ואבא" בבית. מכינה את עצמי לחיים שאני לא מכירה. חיים שאני מבועתת מפחד לקראתם, אבל מתה להתמודד איתם בו זמנית. חיים לבד.

"אני שואלת את עצמי המון שאלות" © צילום פרטי

לשנת השירות אני מגיעה השחר שרציתי להיות. שחר משוחררת יותר, לראשונה זורמת עם הרגע וספונטנית. אני מגיעה לשנת השירות אחרי שלשמחתי עשיתי וי על הרבה דברים ב'טודו ליסט' שרציתי לעשות, עם קיץ בהחלט משמעותי וכיף, קיץ אחרון (למרות שלא הגשמתי את החלום שלי לטוס ללונדון עם חברות).

אז מה אני רוצה מעצמי משנת השירות הזו?

ללמוד מהי עצמאות, ללמוד לקנות בסופר נכון. ללמוד לא להתקשר לאבא ולאמא על כל התייעצות ולקבל את כל ההחלטות לבד או עם הקומונה, תלוי בסוג ההחלטה. להתבלבל, לעשות טעויות ולהגיד עליהן בפעם הראשונה "לא נורא". להתבגר ולהתגבר. להכיר חברים לחיים ולחוות שנה מטורפת שכמוה לא הייתה לי עוד. מיליון מטרות קטנות שאני מקווה שיתגשמו. מיליון פחדים שאני איפשהו מקווה בלב שיתממשו כדי שאתמודד עם כל מה שעולם הבוגרים מציע לי. כי יאללה, סיימתי תיכון, עוד שנה גיוס ואחרי 18 שנה, הגיע הזמן להתמודד.

"אני מגיעה השחר שרציתי להיות" © צילום פרטי