בדיוק כשגיא שוהם (19) חגג את יום הולדתו ה-16, הוריו קיבלו את הבשורה המרה, ששינתה את חייו מקצה לקצה. גיא חולה בסרטן וזאת לאחר שאביו ואחיו חוו את המחלה הקשה על בשריהם. "אמא שלי סיפרה לי את זה רק יום לאחר מכן כדי לא להרוס לי את יום ההולדת", אומר שוהם על הרגע שבו נודע לו שהוא חולה בסרטן.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• ים מסביב לעולם: החופים הכי מיוחדים שתראו
• עושים לכם בית ספר: גם לימודים וגם מקצוע אמיתי לחיים
• לא הכל דבש: הדברים שאנחנו שונאים בקיץ
  

התחיל להעריך יותר

לפני ששוהם חלה בסרטן, הוא היה ילד שאוהב לעשות שטויות. הוא לא למד או השקיע בפן הלימודי ובעיקר מצא את עצמו מעביר שעות מול המחשב. אך כשהמחלה הגיעה, הוא נאלץ להיעדר תקופה ארוכה מן הלימודים ומצא את עצמו רוב הזמן לבד, מול הטלוויזיה. לפתע, הוא הבין כמה כיף להיות בבית הספר וכמה טוב לראות את החברים, ולהסתובב עמם בהפסקות. שוהם החל להעריך את בית הספר והבין שזה לא מובן מאליו להיות במקום הזה.

את הבגרויות שוהם אומנם פספס והשלים רק לאחר שהחלים מן המחלה, אולם כשהוא שב ללימודים ולספרים, הוא חזר גיא אחר. הוא הפך להיות גיא שיודע להעריך, כזה שפתאום מפציץ בציונים ומבין עד כמה החיים יפים. "לפעמים קשה לראות את העולם מזווית שונה, אבל צריך להשתדל להיות כמה שיותר חיוביים", הוא אומר בביטחון מלא.

אין יותר מדי מה לעשות

שוהם מודה כי בהתחלה הוא היה מאוכזב ושאל את עצמו: "למה דווקא הוא?". אבל מהר מאוד הוא הבין שאין יותר מדי לעשות ונאלץ לקבל את הבשורה. הוא הבין שגישה שלילית לא תעזור לו ורק תחמיר את המצב ומאז החל להיות הכי אופטימי שאפשר.

יחד עם זאת, הוא החליט שלא לספר על כך לילדים בכיתה. הוא לא רצה שירחמו עליו או שירצו סיפור והתנהג כרגיל עד כמה שאפשר. כשהתאפשר לו, הוא הלך לבית הספר, נפגש עם החברים והכי חשוב - לא עצר את החיים. בין לבין, היו הקאות, כאב ראש, בדיקות דם וטיפולים, אבל אט אט התרגל למצב והסתכל תמיד על הצד החיובי.

מנתרם לתורם

כששוהם הופיע לראשונה בבית החולים "שיבא תל השומר", הוא חבש כובע בראשו, הרכיב משקפי שמש בעיניו ושם אוזניות באוזניו. הוא היה לבד ומרותק בעצמו, ומנע מן האחרים להגיע אליו. אולם, לא חלף זמן רב עד שהגיעו אליו בנות השירות והמתנדבים. הם החלו לדבר איתו ובמהרה הפכו לחברים טובים. בכל פעם כשהוא הגיע לבית החולים, המתינו לו פרצופים מחייכים ואנשים שתמיד היו שם בשבילו. "זה מאוד חיזק אותי שהיו שם אנשים ששמחתי לראות", הוא מציין.

לאחר ששוהם החלים מן הסרטן בהצלחה, הוא הבין שהוא לא יכול להתגייס לצבא כפי שרוצה. "סיפרתי על כך לאברהם, ראש עמוותת 'להושיט יד והוא הזמין אותי לעשות שנת שירות בעמותה. בתקופה שבה אני חליתי בסרטן, היה בן שירות בעמותה, שנתן לי את המוטיבציה ללכת בעקבותיו ולעשות זאת גם. הרגשתי שאני צריך לעשות את זה והחלטתי שאת שנת השירות שלי אני רוצה לעשות במקום שעזר לי".

באילו קשיים נתקלת במהלך התקופה הזאת?

"היה לי קשה להשלים עם העבודה שהייתה לי קרחת. זה לא קל, במיוחד לילד מתבגר שהכי חשוב לו לדעת חושבים עליו באותו הרגע. מעבר לכך, התמודדתי  גם עם הכאבים, הקושי לקום מהמיטה והעובדה שאחרי טיפול לא אכלתי במשך שלושה או ארבעה ימים. פתאום מצאתי את עצמי לא אוכל הרבה ומרגיש שמן יותר, ולא היה לי כיף להסתובב כל היום עם כובע גרב. היו גם קשיים חברתיים - לא ראיתי את החברים שלי כמו פעם והייתי הרבה לבד.

 יש אדם שעזר לך באופן מיוחד?

"החברים שלי, זה היה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש. זה תמיד כיף להיות בחברה. היום, כשאני בשנת השירות ילדים שנמצאים בבית החולים לא רוצים ללכת הביתה או ללכת ללונה פארק, הם רוצים ללכת לבית הספר ואני להבין למה".

"אתה מרגיש שונה ולא כמו כולם"

אמרת שהמחלה השפיעה עליך באופן חד בהיבט הלימודי. איך התמודדת עם זה?

"זה היה מאוד קשה, אתה מרגיש שונה ולא כמו כולם. בזמן שכולם נבחנו בבגרויות הייתי בטיפולים בבית החולים בטיפולים והרגשתי פספוס".

מצאת את עצמך מתבאס?

"בהתחלה זה היה קצת מבאס", מודה שוהם. "אבל אחרי זה השלמתי את זה ואמרתי לעצמי שזה מה יש ושעם זה ננצח. ניסתי להפיק מזה את הכי טוב שאפשר".

ובמבט לאחור, היית משנה משהו בגישה שלך?

"לא, אני שלם עם הגישה שלי", הוא אומר מבלי להסס. הייתי אופטימי, אמרתי לעצמי שהכל יהיה בסדר ושאעבור את זה, וכך קרה".

לא קשה לך להיחשף לסיפורים שיכולים להזכיר לך את גיא של פעם?

"בחודש הראשון היו לי כל חששות והייתי בפאניקה, אבל זה עבר לי. אני כבר רגיל לזה. מדי פעם יוצא שאני עוזרת לילד ברמה משמעותית וזה גורם לי לקושי, אבל הנתינה מכסה על זה".

"אלה דברים שהיו בשבילי משמעותיים"

במהלך שנת השירות, אתה נתקל בהרבה סיפורים של בני נוער. יש מקרה שהשפיע עליך באופן מיוחד?

"יש יותר ממקרה אחד", הוא אומר ומגחך. "יש לי חניך בן 17 שאמר לי שהוא מרגיש השפעה רבה מהטיול בלוס אנג'לס, שזה עזר לו גם מבחינה בריאותית וריפא אותו מכל הבחינות למרות שזה היה רק שבוע וחצי.יש לי חניך בן שמונה שבכל פעם אומר לי כמה כיף שאני בא. היה לי גם מקרה עם חניכה בת שש שישבה במיטה ולא היה איתה אף אחד. הורדתי לה משחק לסמארטפון ושיחקנו במשך שעתיים וחצי. לאחר מכן, היא אכלה ורצתה לשתות את כל הבקבוק וזה היה מדהים, כי היא הייתה בהתייבשות. אלה דברים שהיו בשבילי משמעותיים מאוד".

אתה מרגיש סיפוק מהעשייה שלך?

"כן, אומנם זה לא קל, אבל יש הרבה טוב וסיפוק בשנה הזאת".

עברת הרבה הן כחולה סרטן והן כבן שירות, אך מה אתה בעיקר לוקח איתך מהתקופה הזאת?

החיים מאוד יפים ויש הרבה דברים בחיים היומייים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו והם לא. צריך להעריך את מה שיש ולהסתפק בזה, אבל תמיד לשאוף להיות טובים יותר".

איזה מסר תרצה להעביר לבני הנוער?

צריך להיות תמיד אופטימיים. אם תאמינו שתהיו בסדר - תהיו בסדר וזכרו תמיד שהקושי הוא זמני. תיהנו ממה שיש ונסו להיות כמה שיותר חיוביים".

עמותת "להושיט יד" הוקמה בשנת 2006, ומאז ועד היום תומכת ומסייעת לילדים חולי סרטן ולילדים עם נכויות מורכבות, החל ממימון תרופות מצילות חיים, טיפולים מצילי חיים בארץ ובחו"ל, תמיכה כלכלית במשפחות, רכישת ציוד רפואי ועד לעריכת ימי כיף, ימי הולדת לילדים חולים, אירועי ענק בחגי ישראל וטיולי חלומות מדהימים בארץ ובחו"ל. לתרומות: 3788* או באתר האינטרנט.