רובנו יודעים שצום תשעה באב שיחל הערב מציין את חורבן בתי המקדש, אך רבים תוהים למה צריך לצום בכל שנה על אירוע שקרה לפני כאלפיים שנים. התשובה היא שאנו לא צמים על בית המקדש שחרב, אלא אנו מתאבלים על התופעות שהיו באותה התקופה שלצערנו את חלקם טרם הספקנו לתקן. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• זמן להתחמם: כך תכינו את הגוף לקראת האימון
• הערעור נדחה: אזריה ירצה 18 חודשי מאסר בגין הריגה
• קיץ אחר: "ישראל היא לא מה שרואים בטלוויזיה"
  

כך לדוגמה תקופת חורבן הבית הייתה מאופיינת בשנאת אחים שלא הייתה כמוה בהיסטוריה היהודית. ירושלים נצורה בידי הרומאים, עם ישראל רעב ללחם וצמא למים ובכל זאת בתוך העיר הנצורה יהודים נלחמים זה בזה ושונאים זה את זה. אדם בשם בר קמצא מוזמן בטעות לסעודה שעושה אויבו המר ונזרק משם בבושת פנים אל מול פניהם האדישות של המסובים וגרוע מכך של חכמי ישראל. לכן, אנו מתאבלים בכל שנה על שלא הצלחנו עוד לתקן את הדרוש תיקון ובמיוחד את המתיחות והשנאה שיש לעתים בין חלקים שונים בעם ישראל.

אילו דברים קרו לנו בהיסטוריה היהודית בתשעה באב? 

א. המרגלים חזרו ממשימת הריגול בארץ ישראל אל בני ישראל החונים במדבר והשמיצו את ארץ ישראל כארץ גרועה "האוכלת יושביה". עם ישראל ישב כל אותו הלילה שהיה לפי המסורת ליל תשעה באב ובכה שאינו רוצה להיכנס לארץ ישראל

ב. נחרב בית המקדש בפעם הראשונה על ידי נבוכדנצר מלך בבל (422 לפני הספירה).

ג. נחרב בית המקדש בפעם השניה על ידי טיטוס מלך רומי (70 לספירה ).

ד. נפלה בידי הרומאים העיר היהודית הגדולה  ביתר (135 לספירה).

ה. טורנורופוס מצביא רומי, חרש את המקום עליו עמד בית המקדש השני.

אפשר להוסיף לדברים האלה גם את יום גירוש היהודים מספרד (1492) ואת היום בו הגיע משלוח היהודים הראשון לתאי הגזים בטרבלינקה (23.8.1943) , שנה לפני כן בדיוק בתשעה באב חתם הרמן גרינג על מסמך הפתרון הסופי לבעיית היהודים, ועוד אירועים טרגיים נוספים שקרו בתשעה באב לאורך ההיסטוריה.

קצת מהלכות הצום

תשעה באב הוא יום של עצירה למחשבה. לכן ביום הזה אנו לא ממשיכים את שגרת יומנו, כי קשה לחשוב תוך כדי התנהלות שגרתית.

• לא אוכלים ולא שותים מכניסת הצום ביום שני בשעה 19:35 ועד צאת הצום ביום שלישי בשעה 20:10.
• לא הולכים עם נעלי עור אלא רק נעלי בד, כפכפים וכו'.
• לא רוחצים אפילו לא ידיים בלבד (חוץ מרחיצת ניקיון כשיוצאים מן השירותים שמותרת).
• לא יושבים על כסאות נוחים אלא כמו אבלים על הרצפה או על כסא נמוך.
• בבית הכנסת אומרים פיוטים שנכתבו  במשך השנים בגלות המדברים על עצבות הגלות ועל הרצון לחזור לארץ  ישראל. פיוט כזה נקרא "קינה" וברבים "קינות".

אז מה התפקיד שלנו?

ללמוד את ההיסטוריה של חורבן הבית ולראות מה היו השגיאות של אז. לאחר מכן, צריכים לעבוד קשה על מנת לא לשוב על שגיאות אלו פעם נוספת. וכמו שרגילים לומר "פעם ראשונה - טעות, פעם שניה - טיפשות". אז בואו נתחיל בתיקון יחד. כל אחד וכל אחת מאיתנו יקבל על עצמו לאהוב כל אחד ואחת בעם ישראל מבלי קשר לשיוך עדתי או דתי . והנה עשינו פניית פרסה, מהכביש המוביל לחורבן שיצא אי שם בחורבן הבית אנחנו עכשיו על הדרך לתקומה ולבניין. בהצלחה לנו עם ישראל!