החינוך הדמוקרטי בארץ הוא מהחזקים ביותר בעולם וקיים כאן כבר מאז שנות השמונים. בית הספר הדמוקרטי הראשון בישראל הוקם לפני 30 שנים בחדרה ומאז החינוך הדמוקרטי רק הלך והתעצם ל-30 בתי ספר ברחבי הארץ. אולי זה נשמע לכם מעט, אך ביחס לגודל האוכלוסייה שלנו זה נחשב הרבה. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• נוער קורא? גם בשנת 2017
• שחקנית מוכרת נפלה מקומה רביעית, מצבה קשה
• חושבת על תשעה באב: "עלינו לחזק את האהבה"

היחס במדינה לחינוך הדמוקרטי אף השתנה במרוצת השנים. בשנות התשעים כבר ניתנה הכרה לכמה בתי ספר, אשר הצטרפו לחינוך הממלכתי ולאחר רצח יצחק רבין באותו העשור, החל משרד החינוך לקדם תוכנית חינוך לדמוקרטיה ולדמוקרטיזציה של בתי הספר. על אף שבתחילת שנות ה-2000 חל שינוי במדיניות הממשלה ומשרד החינוך אינו תמך בהכרה בבתי הספר הדמוקרטיים, שש שנים מאוחר יותר משרד החינוך כבר הכיר בבית החינוך הדמוקרטי "גבעול" בגבעת אולגה ובהמשך אף קיבל את בתי הספר הדמוקרטיים האחרים. 

עד היום פועלים מרכזים שונים השואפים לפתח את החינוך הדמוקרטי ולהכשרת העוסקים בו. "המכון לחינוך דמוקרטי", שהוקם על ידי יעקב הכט, אחד ממייסדי בית הספר הדמוקרטי הראשון בארץ, פועל בשיתוף עם משרד החינוך למען דמוקרטיזציה של בתי ספר, תוך הקמת קבוצות הפועלות להקמת בתי ספר דמוקרטיים חדשים.

על אף ההכרה והפעילות למען העצמת בתי הספר הדמוקרטיים, לא אחת נשמעת ביקורת חריפה כלפי חינוך זה. אחד הקולות החריפים ביותר שנשמעים הוא הביקורת על מחיר הלימודים בבתי הספר הללו, שכן מרבית בתי הספר הדמוקרטיים בארץ הם פרטיים ומעטים האנשים היכולים לשאת בתשלומים הגבוהים. מצב זה מונע לא פעם מהחינוך הדמוקרטי להתפשט לאוכלוסיות נוספות שאינן משתייכות למעמד הגבוה, אך לאלו שמחפשים נקודת אור בנושא, נציין כי בית הספר הדמוקרטי בגבעת אולגה, "גבעול" מוכר כציבורי וכן לא גובים בו תשלומי הורים.

"הגעתי לשם אחרי שסיימתי ללמוד בבית ספר פתוח שנגמר בחטיבה. כשהגעתי לבית הספר הדמוקרטי בזכרון יעקב הבנתי שאין לי אפשרות טובה יותר וכשהתחלתי ללמוד בו למדתי לאהוב את החינוך הדמוקרטי" מספר אמיר מן, שסיים בשנת הלימודים האחרונה את לימודיו בבית הספר הדמוקרטי בזכרון יעקב. גם ליאת הנאור, שעולה לי"ב באותו בית הספר מעידה על הייחודיות של בית הספר הדמוקרטי: "אף פעם לא הייתי בבית ספר רגיל. הלכתי פעם לבדוק את זה וזה לא היה נראה לי מתאים. עד אז הייתי בבית ספר פתוח והייתי צריכה לעבור בית ספר, כי הוא היה עד גיל 14. החלטתי שאני רוצה לעבור לבית ספר דמוקרטי, ידעתי שמסתכלים שם על תלמידים בגובה העיניים ושארגיש שם יותר בנוח". המניעים של תמיר אולו, שעולה לכיתה י"א בבית הספר הדמוקרטי בקריית אונו ושל גל אמיתי שעולה לכיתה י"ב באותו בית ספר חלוקים. "הצטרפתי לבית הספר בגן אז לא הייתה לי בחירה", מעידה אמיתי. "עברתי לשם, כי לא אהבתי ללמוד בבית ספר רגיל", מציין אולו.

מה מיוחד בבית הספר הדמוקרטי?

הנאור: "יש אווירה של ביחד. המורים חלק מהדינמיקה החברתית, אפשר לבטוח בהם ולדבר איתם על הכל. נותנים מקום לבחור אם לעשות בגרות מלאה ולא לוחצים עד שאתה עושה את הבחירה הזאת. יש גם שיעורים שהם יצירתיים שהם מעבר לבגרות" 
אולו: "העובדה שאני יכול לבחור ושאחריות הלמידה היא אצלי ולא אצל המורים".

אחד הדברים הכי מיוחדים שעלו בשיחה איתם היה מראה בתי הספר. מן תיאר את בית הספר שלו כ"מקום שהיה פעם בסיס צבאי עד שהגיעו הרבה ילדים וצבעו אותו בצבעים. הוא שוכן במקום שהיה פעם בסיס צבאי ועכשיו הפך לבית ספר". אם תעברו בין בתי הספר הדמוקרטים השונים בארץ תראו כי זאת תופעה רווחת בבתי ספר אלו, משום שהם תמיד נמצאים במקומות שהכי לא צפוי שתמצאו בהם בית ספר.

האם הוא מחולק לכיתות הטרוגניות? כמה תלמידים יש בכל כיתה?

מן: "יחסית לבית ספר רגיל הוא די מגוון. יש חילונים ודתיים, יש תלמידים ריאליים והומניים או כאלה שלא מתעניינים בשניהם. בכיתה יש 25-30 תלמידים".

אמיתי: "הכיתות יחסית הטרוגניות, אבל הן מחולקות לפי שכבות גיל. כל בית (כיתת לימוד המיועדת לשכבות גיל מסוימת ולא מתקיימים בה שיעורים) מכיל שתיים או שלוש שכבות גיל, כך שבמרחב של הבית אפשר להיות ביחד. יש שיעורים שהם רב גילאים ויש שיעורים של מקצועות הליבה, שלרוב מיועדים לשכבת גיל מסוימת. התלמידים בבית הספר מגוונים מאוד ואפשר למצוא קבוצות שונות.

נבחנים או משחקים?

למרות הדעה הרווחת על בתי הספר הדמוקרטים, כששאלנו את ארבעתם אם יש להם שיעורי בית ומבחנים והאם הם ניגשים לבגרויות הם ענו בפה אחד "כן".

האפשרות לבחור לאיזה שיעור להיכנס פוגעת בזכאות לבגרות?

אמיתי: "לא, כשתלמידים מצטרפים בגיל צעיר או אפילו בחטיבה, הם מקבלים אחריות על עצמם ועל הבחירות שלהם, ומבינים מה טוב להם. אצלנו בתיכון כמעט כולם ניגשים לבגרות מלאה. הבחירה ללכת לשיעורים מראה לילד שיש לו יותר מאפשרות אחת ושאפשר להצליח בחיים גם בלי תעודת בגרות. אלה רוצים בגרות מלאה מקבלים מבית הספר את כל הכלים לכך. הרוב מבינים שתעודת הבגרות יכולה לעזור להם להגיע לאן שהם רוצים ולממש את השאיפות שלהם, ולכן הם יכנסו לשיעורים גם אם זה לא חובה".

הייתם בהלם מכמות החומר שבאה עם הבגרויות?

הנאור: "לא יותר מכל תלמיד אחר שנלחץ מזה. זו באמת כמות גדולה של חומר, אבל לכל תלמיד שנכנס לתקופה הזאת יש את אותה התגובה. הבגרויות נתנו לי מקום לחשוב על מה אני מוכנה לוותר בשביל הציון. החלטתי להשקיע בזה את המקסימום שאני יכולה מבלי שזה ישפיע עליי לרעה. לחץ ומתח לא צריכים להיות חלק מתהליך למידה".

מה אתם אוהבים בסוג החינוך הזה?

מן: "שזה חינוך מאוד אידאולוגי, שמגיעים אליו אנשים עם אידאולוגיה, כאלה שבאמת אכפת להם ממנה. היחס לילדים ולעולם שלהם הוא טוב בזכות האנשים שמגיעים לשם. החינוך הדמוקרטי מנסה לפתוח את הילדים לסביבה שהם חיים בה".

הנאור: "שנותנים לתלמיד מקום לעשות את התהליך שלו, שהמורים שווים לתלמידים ובעצם כל מה שקורה הוא בדיבור. שום דבר לא כתוב בסלע ואם משהו משתנה תלמיד יכול לדבר על זה עם אדם מבוגר, שיכול לתת לו עצות יש מקום לדיבורים ולכבוד הדדי, וזה גורם לתלמידים בבית הספר להיות בני אדם טובים".

מה אתם פחות אוהבים?

אולו: "שלא כולם יכולים ללמוד בו, כי הוא יקר. יש לו פחות תקציב, פחות מורים ופחות כיתות".

אמיתי: "בית הספר שלנו קצת קטן, כך שלפעמים יש מגבלה חברתית. אנחנו בית ספר שבונה את עצמו למרות שהוא כבר קיים יותר מ-14 שנים. עדיין בכל פעם אנחנו לומדים עוד ועוד איך לשפר את בית הספר ואיך להפוך אותו למקצועי לבגרויות. עדיין הכל נרקם ונבנה".

דבר מיוחד נוסף שניתן למצוא בבתי ספר דמוקרטים היא הדרך שבה נקבעים החוקים. אמיתי מספרת כי "יש חוקים מאוד ברורים והם נקבעים בפרלמנטים שכוללים את כלל בית הספר. יש גם פרלמנטים של הקהילה שכוללים את ההורים". הפרלמנט הוא מעין אסיפה של כלל בית הספר, אשר מנוהל על ידי וועדה, שכל אחד יכול להציע לה חוקים. הועדה מחליטה אם לעלות את הצעת החוק לדיון בית ספרי או קהילתי. בפרלמנט יש לכל אחד קול שווה וההחלטות מתקבלות על ידי הצבעה. 

אילו מגמות יש בבית הספר?

אולו: "בתוך בית הספר יש מגמה חברתית ופיזיקה, אבל הוא פועל בשיתוף פעולה עם תיכון "בן צבי" בקרית אונו ויש לנו את היכולת להתקבל למגמות שהוא מציע".

הנאור: "פיזיקה תאטרון ואמנות. כולם היו רוצים יותר, אבל אין לבית הספר תקציב לעוד".

בית הספר מעודד לגשת לבגרות במתמטיקה ברמה של חמש יחידות לימוד? 

הנאור: "כבר מההתחלה התלמידים באים עם שאפתנות להגיע להכי גבוה שאפשר, אז יש הרבה ביקוש לחמש יחידות".
אמיתי: "הוא מעודד כל תלמיד להבין את היכולת והרצון שלו. הוא גורם להרבה תלמידים להבין שיש להם את היכולת לגשת לחמש יחידות מתמטיקה ולעבור בהצלחה את הבגרויות, ולצד זה הוא מקפיד לא לדחוף ילד למקום שלא טוב לו או שלא יעשה לו טוב. מתמטיקה זה לא הכל בחיים ואפשר להסתדר גם בלי חמש יחידות מתמטיקה. בית הספר מאוד מעביר את זה, אבל גם נותן מקום ודחיפה למי שכן רוצה ללכת על זה ויש לו את היכולות לעשות את זה".   

לומדים אזרחות בדרך אחרת

בחינוך הדמוקרטי שיעורי אזרחות על פי מן מתנהלים באופן שונה. "הייתה שנה שבשיעורים היו הרבה דיונים ומחשבה, אבל זה היה בצמוד לחומר והמטרה הייתה להבין אותו. הייתה שנה אחת שחצי מהשיעורים בה הוקדשו לבגרות והחצי השני הוקדש לדיון על אקטואליה וקישורה לעולם האזרחות", הוא משתף.

רפורמות או לא להיות

"ישראל עולה הכיתה", הרפורמה שמשרד החינוך החל לפני שלוש שנים ביוזמתו של שר החינוך דאז, שי פירון, במטרה לעודד למידה משמעותית משתנה בין בתי הספר הדמוקרטיים. מן מספר כי "היא הביאה הקלה לפני הבגרות. ב"קשת" חלק גדול מאיך שלומדים ומתכוננים לבגרות זה שלומדים כמות מסוימת של חומר לאורך השנים ואז לקראת הבגרות עושים מרתון ועוברים על כל החומר. הודות לרפורמה, כמות החומר שאתה צריך לעבור עליה שנייה לפני הבגרות פחותה בכל המקצועות מלבד היסטוריה. אך בכיתה י' נוצר גל שוק כשהתחלנו לקבל כמויות של עבודות, שלא היינו רגילים לעשות קודם".

לעומת זאת, בבית הספר הדמוקרטי בקריית אונו אין עדיין הכרה בציונים הפנימיים ולכן לדברי אמיתי, הלימודים נותרו עמוסים באותה המידה: "אנחנו בית ספר אינטרני, אבל אין לנו ציוני מגן וציונים פנימיים, אז יש לנו שתי בחינות בגרות, אחת של שלושים אחוז ונוספת של שבעים אחוז בכל המקצועות. למרות שהציונים הפנימיים לא נכנסים לנו לבגרות יש התכוננות לקראת קבלת הכרה. יש יותר מתכונות, יש יותר מבחנים, אבל משום שאין לנו ציונים פנימיים לשלושים אחוז יש לו פחות משמעות ואנחנו עדיין נבחנים על כל החומר במבחני בגרות רגילים".     

אתם מרגישים שבית הספר מכין אתכם לחיים האמתיים?

אולו: "במובן מסוים כן. בחיים האמתיים אני צריך להשפיע על דברים, כי אנחנו חיים במדינה דמוקרטית. אני אהיה במקומות רב גילאים ואוכל לבחור במידה מסוימת".

מן: "כן, אבל אני מקרה מיוחד. אני מתכנת עם קבוצה שעבדתי איתה בבית הספר ועובד במשהו שלמדתי בבית הספר. מתמטיקה חמש יחידות זה משהו שאני משתמש בו ביום יום ומגמת התאטרון תרמה לעיצוב האישי שלי, ואני רואה את ההשפעה של כל המקצועות האחרים עליי".

אם הייתה לכם את האפשרות להתחרט, עדיין הייתם נשארים במסגרת הזאת?

הנאור: "כן, אני לא הייתי רוצה לעבור לבית ספר רגיל, כי אין שם מקום לתלמידים. יש לי הרבה מאוד חברים שם והם נראים כאילו הם עובדים באיזה מפעל ייצור כלשהו שיש לו מסלול אחד".

אמית: "הייתי נשארת, עובדה שאני עדיין נמצאת במסגרת הזאת. גדלתי בבית הספר ואני בו כבר מהגן. אני מכירה את המורים ורואה איך הוא עבר שינויים, שהם לפעמים טובים יותר ולפעמים פחות טובים. אבל גם אם יש דברים שאני פחות אוהב, המקום הזה הוא כמו בית. כנראה שלא הייתי בוחרת ללכת למקום אחר".