תאמינו או לא, אך אין הבדל גדול בין תלמיד אינטרני לתלמיד אקסטרני, העיקרי בא לידי ביטוי בשאלה איזו רשות אחראית על התלמיד. על התלמיד האינטרני אחראי בית הספר בו הוא לומד ועל התלמיד האקסטרני אחראית שלוחה מיוחדת של משרד החינוך. אין הבדל בין תעודת הבגרות של תלמיד אינטרני לבין תעודת הבגרות של התלמיד האקסטרני מלבד העובדה שתעודת הבגרות של תלמידים אינטרניים כוללת גם ציונים פנימיים, שאינם קיימים בקרב התלמידים האקסטרניים.

עוד בכתבות החינוך של פרוגי:

• חינוך מקרוב: איך נראים בתי הספר הדמוקרטיים?
• עושים לכם בית ספר: גם לימודים וגם מקצוע אמיתי לחיים
• בדקו: מהי הרמה של בית הספר שלכם?

אחת הדרכים הנפוצות ללמוד במסגרת האקסטרנית היא דרך פרויקט היל"ה, שהוקם בשנת 1992 ומופעל על ידי רשת החינוך "עתיד" ברחבי הארץ. הפרויקט נולד בעקבות הצורך לתת מענה לתלמידים אשר נשרו מהמסגרות הפורמליות. כיום, הפרויקט הוא כבר חלק ממשרד החינוך והוא עוזר לבני נוער רבים להשלים פערים, להשתלב חברתית ולמצוא תעסוקה עתידית, כשהמוטו שלו הוא - "לא מוותרים על אף אחד - לא מוותרים לאף אחד".

"לא הסתדרתי עם בית ספר רגיל, הבנתי שזה לא בשבילי. לא אהבתי את שעות הלימודים ולא אהבתי שיש הרבה מקצועות שהם מיותרים בשבילי. רציתי בית ספר שיסתכל על הצרכים שלי וינסה לקדם אותי כמה שהוא יכול", מספרת מלודי בר איפרגן, שבקרוב תתחיל את השנה הרביעית שלה בפרויקט היל"ה. גם יואב ממן, אשר לומד בפרויקט היל"ה בפרדס חנה מסוף שנה שעברה מספר: "מישהו אמר לי לבדוק את פרויקט היל"ה. לפני שהגעתי אליו הייתי חצי שנה בבית ובזמן הזה בדקתי את האופציות, כי ידעתי שאפשר להיות אקסטרניים מהבית, אבל לא כל כך אהבתי את הרעיון. בדקתי את האופציות של בית ספר דמוקרטי וכל מיני אופציות אקסטרניות אחרות ומצאתי את פרויקט היל"ה. אני ובית הספר הרגיל לא הסתדרנו בהרבה מאוד דרכים. תמיד הייתה לי חיבה ליותר פתיחות במערכת ובבית ספר רגיל אין הרבה פתיחות".

בניגוד אליהם, נועם הגואל בחר ללמוד דווקא בבית. את הלימודים הוא סיים בשנה שעברה ואת הבגרות סיים השנה. "הבנתי שמערכת החינוך לא מתאימה לי בכלל, לא איך שהיא מתקיימת כרגע. הבגרויות היו עוול שלא רציתי לקחת אותו כפי שבית הספר הכריח אותי לקחת אותו. הוא הכריח אותי להשקיע הרבה יותר ממש שרציתי להשקיע בבגרויות עצמן ובזבז לי הרבה מאוד זמן על משהו שהרגיש לי כמו בזבוז זמן. הבנתי שעדיף לעשות את הבגרויות וללכת על בטוח, אבל הבנתי שאם אני עושה את זה, אני עושה את זה בדרך שלי ולא בדרך שבה אחרים מכתיבים לי, כי הדרך שבה אחרים מכתיבים לי לא עושה לי טוב".

נועם, איך נראים הלימודים במסגרת הביתית?
"מאוד פשוטים, זה לא מורכב יותר ממה שחושבים. זה פשוט לבוא ולהסתכל על כל מבחן בגרות שצריך לעשות, לחפש את החומרים שיספקו לך את הלמידה שצריך לבגרות ולנהל את הלמידה כמו שאתה חושב שצריך כדי שתוכל לדעת את כל החומר עד הבגרות עצמה ופשוט לגשת לבגרות".

אתה לא מוצא את עצמך לעתים עם חוסר מוטיבציה ללמוד?

"חוסר המוטיבציה אצלי נובע מחוסר המוטיבציה שלי לגשת לבגרות וללמוד את החומר הספציפיים האלה, ולא מחוסר מוטיבציה ללמוד. אני אוהב מאוד ללמוד ונהנה מלמידה. הבגרויות הן אלו שהרסו לי את הלמידה ופגעו במוטיבציה שלי. כל הרעיון הזה של מבחן שממספר אותנו מבחינת יכולת ושכולנו חייבים לעשות אותו וללמוד את כל החומרים הבסיסיים שהם חלק ממנו מוציא את המוטיבציה מאוד".

מה אתה אוהב בלימודים בבית?
"את העצמאות, את חוסר המסגרת, את היכולת לבוא ולשלוט בכל דבר שנכלל בתוך הלמידה. איך אני לומד את הדברים, באיזה סדר אני מארגן אותם בראש שלי, באיזה מהירות אני לומד כל נושא ונושא. העצמאות הזאת עושה לי טוב ופותחת הרבה מאוד אופציות שלא קיימות בתוך למידה תחת מסגרת".

מהו תלמיד אקסטרני מנקודת המבט שלכם?
ממן: "בסופו של דבר, זה תלמיד רגיל רק עם יותר משמעת עצמית, יותר אחריות. צריך להגיע לשיעורים ואם אתה לא מגיע לשיעורים או לא לומד בעצמך אז די נדפקת. אם אתה רוצה לעשות את הבגרות או את שתיים עשרה שנות הלימוד, אז אתה צריך את המשמעת העצמית שלך, כי בלעדיה לקום בבוקר וללמוד למבחנים או בכלל לעשות את הבגרויות זה לא אפשרי".

הגואל: "הנקודה הכי משותפת בין כל התלמידים האקסטרניים שנכנסים לזה מתוך בחירה היא שהם לא מסופקים ולא אוהבים את המערכת הלימודית הקיימת. הדבר שמאפיין את כולם הוא שהם מחפשים פתרון אחר שיתאים להם יותר".         

מה מבדיל את סוג החינוך הזה מהחינוך האינטרני?

בר איפרגן: "לא לומדים בכל הימים בשבוע, אלא כשרוצים. אפשר להגיע לשעתיים ביום ואפשר להגיע לארבע שעות. יש שם עובדים סוציאליים שעוזרים לך ותומכים בך. אני למדתי במב"ר (מסלול בגרות רגיל), היו לנו ימים של תרגולים, שהתחילו בשבע בבוקר והיינו חוזרים הביתה בעשר או באחת עשרה בלילה. זה היה לי ממש קשה". 

ממן: "ההתנהלות מול המורים היא שונה. היא הרבה יותר אישית, כי הכיתות הרבה יותר קטנות וזה לא כמו שיעור רגיל. מה שלומדים הוא הרבה יותר מצומצם, לומדים לבגרות עצמה ולא מעבר. אין הרבה פעילות חברתית כמו טיולים או הפסקות כדי להיות עם החברים".    

אתם מרגישים לפעמים "נחותים" יותר מהחברים שלכם שלומדים בחינוך האינטרני?
בר איפרגן: "לא, אני מרגישה הרבה יותר הקלה לעומתם".
ממן: "לא, מה פתאום. אין סיבה להרגיש נחות. להפך, זה קידם אותי בדרכים מסוימות. זה נתן לי אפשרות לעבוד בזמן הלימודים, מה שלא יכולתי לעשות בבית ספר רגיל, כי לא היה לי זמן לזה. עבדתי בסטרטאפ כמעט חצי שנה ואני די בטוח שאם הייתי לומד בבית ספר רגיל לא היה לי זמן לזה".  

נועם, איך אתה מסתדר מבחינה חברתית כשאין מסגרת חברתית כמו בבית הספר?
"אני אוהב להיות בודד יותר רוב הזמן, אז אני לא צריך את האינטראקציה היומיומית הזאת עם אנשים, אבל אני שומר על קשרים מאוד חזקים שיש לי עם חברים מ"תלמה ילין" או עם חברים אחרים שפגשתי שנמצאים בכל עיר בארץ".

הדרישות מתלמידים אקסטרניים מעט אחרות מאלה של התלמידים האינטרנטיים. במה זה מתבטא?
ממן: "הבגרויות שלנו שונות. אנחנו לא חייבים לגשת לבגרות בספורט. ההתנהלות היא שונה, הרוב עצמאי, לעומת בית ספר שאתה בא, לומד, נבחן במבחנים ובבגרויות ואז הולך הביתה. באקסטרני אתה צריך לדאוג להירשם לבגרויות. אתה צריך לדאוג ללמוד לבגרויות ולהגיע לבגרויות, כי הן לא בבית הספר שלך, הן בבית ספר אחר".   
הגואל: "אנחנו לא צריכים לעשות מחויבות אישית, זה דבר טוב ורע תלוי מאיפה מסתכלים על זה. המערכת של המחויבות אישית בבתי הספר האינטרניים לא עובדת נכון כרגע לדעתי והיא לא משיגה באמת את המטרה שלה. אבל מצד שני, אם היא כן הייתה, הייתי מאוד רוצה שידרשו מתלמידים אקסטרניים לעשות מחויבות אישית".

איך מתנהלים השיעורים? 
בר איפרגן: "יש כיתה ומורה אחד על בערך חמישה או שישה תלמידים. אבל יש שיעורים שאפשר להיות בהם לבד".
ממן: "לפעמים כמה תלמידים שלומדים חומר שונה. אבל בסופו של דבר, לומדים הרבה פעמים מסיכומים ומבגרויות קודמות כשעושים אותן מחדש".     

יש משהו לדעתכם צריך לשנות או לשפר בחינוך האקסטרני?
הגואל: "צריך יותר משאבים, יותר תנאים לתלמידים, כי כל האופציות מוגבלות מבחינת החינוך האקסטרני. הניהול הוא הרבה פחות מקצועי, יש הרבה פחות אנשים במשרדים, הדברים עובדים הרבה יותר לאט ובכלל הנגישות לאקסטרני קשה. בנוסף, לא נחשפים מספיק לאקסטרני. אם אנחנו משאירים את מערכת החינוך שקיימת כיום ומתאימה לכמה אנשים, יש הרבה יותר אנשים שהיא לא מתאימה להם והאופציה של האקסטרני יכולה לעזור להם, ולשפר את החוויה הלימודית שלהם ואת ההתפתחות שלהם כבני נוער".         

לתלמידים אקסטרניים אין בחינות בגרות פנימיות. זה לא מבאס אתכם?
ממן: "האמת שלא, במידה מסוימת זה יכול היה לעזור להתכונן לכל מיני דברים. בתור אקסטרני באתי לעשות את הלימודים ולסיים תעודת בגרות. באתי לעשות את זה ולא מעניינים אותי דברים אחרים. אני עוסק בדברים אחרים, עבודה ופרויקטים אחרים שלי ולא מעניינים אותי כל מיני נושאים מסוימים. אני רוצה לעסוק בזמן שהקדשתי ללימודים בלימודים ובזמן האחר בדברים שלי".         

ומה לגבי מקצועות מורחבים שאין לכם אפשרות ללמוד במערכת האקסטרנית, כמו ביולוגיה?
ממן: "צריך לעשות בגרות מורחבת וזה לא בדיוק כמו מגמות, אבל כן אפשר ללמוד את חלק מהמקצועות כמו מדעי המחשב. קצת חסר, אבל הבגרות המורחבת די מפצה על זה".

איך הרפורמה "ישראל עולה כיתה" באה לידי ביטוי בהכנה לבגרות?

הגואל: "היא לא באמת משפיעה. גם אם הייתה עכשיו הרפורמה הישנה של המבחן אחד, אז לא היה משנה כי כל החומר שאתה לומד לשבעים אחוז ולשלושים אחוז, הוא כל החומר שאנשים פעם למדו למאה אחוז. זה פשוט מאריך את היום, כי זה אומר שאתה צריך להישאר אחרי הבגרות של השבעים אחוז לעוד מבחן של שלושים אחוז. היתרון היחיד שאולי יש בזה הוא שכן יש לזה את הפוטנציאל לעלות את הציון, במיוחד כשבחלק מהמקצועות המבחנים של השלושים אחוז הם בדיחה, השאלות מאוד פשוטות והן לא דורשות כמעט מאמץ".

עצמאיים או חלק ממשרד החינוך?

כששאלנו אם הם מרגישים חלק ממשרד החינוך ומהשינויים שלו התשובות היו חלוקות. "לא, אני מרגישה שאני הולכת לעשות בגרויות בשביל עצמי. אני לא מרגישה את משרד החינוך בבית הספר שלנו", סיפרה בר איפגן. אך לעומתה, ממן השיב אחרת: "כן, אני לא הרגשתי את זה, כי לא היו לי שינויים. אבל כן היו תלמידים שהיה להם חומר שונה משלי. למורים זה הפריע בלימוד, כי היו תלמידים עם תוכנית לימודים אחרת. אני מניח שהמורים הרגישו את זה יותר".  

אילו תגובות אתם מקבלים מאחרים ששומעים שאתם לומדים בלימודים האקסטרניים?
הגואל: "בדרך כלל תגובות של הפתעה, מאחר שהרבה מאוד אנשים לא באמת יודעים שזה קיים ומעבר לזה תגובות חיוביות של אנשים שאומרים שזאת בחירה טובה, ושזה יכול היה להתאים להם אם הם היו יודעים על זה בכיתה י' או י"א".

יש הרבה בני נוער אקסטרניים שמתחילים להשתלב בעולם התעסוקה. אתם רואים את זה בסביבה הקרוב שלכם? באופן אישי, יצא לכם כבר לנסות להשתלב?
בר איפרגן: "דרך העירייה של העיר בית הספר שלנו הקים פרויקט שמיועד רק לפרויקט היל"ה או לילדים אחרים שבמסלול האקסטרני. כשאנחנו מצטרפים לבית הספר הם שואלים אותנו אם אנחנו רוצים עבודה ואם כן, יש לנו כמה אופציות. כשאנחנו כבר חלק מבית הספר אנחנו כבר הולכים לראיונות עבודה.

בגיל הזה כבר מתכוננים לקראת הגיוס לצבא. איך נראות ההכנות לקראת הצבא אצלכם?
ממן: "הגיעה חיילת לפרויקט היל"ה, הראו לנו את האופציות ולקחו אותם לימים של הצבא. סיפרו לנו על שנת שירות ומכינה קדם צבאית. מנסים לעזור לכאלה שלא יודעים מה הם רוצים".  
הגואל: "אני לא עובר אותן, אבל היו לי הרבה הכנות בי"א. רוב ההכנות שהיו לנו לצבא היו מיותרות ולא עזרו בכלל, אני לא מרגיש שפספסתי משהו מהבחינה הזאת".

זה לא סוד שהחינוך האקסטרני אינו קפדני כמו מסגרות חינוך אחרות. אתם לא חוששים שלא תגיעו מספיק מוכנים לחיים האמתיים ושתתקשו להתרגל למסגרות בעתיד?
בר איפרגן: "לא, זה הכין אותי הרבה יותר לחיים האמתיים מבית הספר הרגיל. הם עזרו לי למצוא עבודה והכינו אותי לאיך לעבוד, איך לקום מוקדם, איך לחיות בשגרה מסודרת. הם עוזרים לך בכל דבר, הם מכינים אותך להתמודדות עם כל מצב".   
ממן: "רוב החבר'ה שלומדים אותי, ורוב החבר'ה בפרויקט היל"ה עובדים בזמן שהם לא לומדים. אני עבדתי בסטרטאפ, כמעט כולם עובדים במשהו. אני לא חושב שיש בעיה של הסתגלות לחיים האמיתיים. בכל בית ספר צריכים ללמד איך מתנהלים מול בנק, על איך מתנהלים נכון עם כסף ואיך מתנהלים עם רשויות ממשלתיות".     
הגואל: "בדיוק ההפך, החופש ממסגרת שמנהלת את החיים שלך כמעט מכל בחינה שקיימת, פותח את היכולת להתבגר הרבה יותר מהר ואתה מוכן להרבה מאוד דברים בחיים. אחרי הצבא לרוב האנשים אין מסגרת שנכפת עליהם והם צריכים למצוא את המקום שלהם בחברה, בחיים ואת הדרך שלהם לבד. זה מלמד אותך הרבה יותר איך להתמודד עם החיים מאשר בית הספר".