קיימים עשרות פרוייקטים המעודדים דו קיום בחברה הישראלית, אך רובם מחברים בין יהודים וערבים, בעוד שרק מעטים מהם מעודדים חיבור בין בני נוער יהודים לבין בני נוער מן המגזר הבדואי. במסגרת מיזם "כוללאננה" המנוהל על ידי עמותת "רוח טובה" ומכון "מרחבים" - המכון לקידום אזרחות משותפת בישראל, בתמיכת הקרן המשפחתית על שם תד אריסון וקהילת תורמים גדולה, החליטו לחזק את הלכידות של החברה הישראלית דרך גיבוש קהילת עמותות, אשר חוברות יחד לפרויקט המפגיש בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שורדים בגדול: הכירו את בני הנוער שלא נשברו במסע
• התחלתי את שנת השירות: "השבוע הכי חוויתי שעברתי"
• אמ;לק: האם החינוך בארץ במגמת שיפור או ירידה?

"במסגרת הפרויקט אנחנו לוקחים חלק בפעילויות חברתיות כשהדגש שלהן הוא לעשות את הדברים יחד", מציין עמרי עידן (15 וחצי) המתגורר במודיעין. לדברי יאסר אבו מריחיל (17) המתגורר במועצה מקומית שגב שלום שבדרום, הפרויקט משתף פעולה בין בני הנוער הרואים היושבים מקדימה, הקפטנים לבין אלו היושבים מאחוריהם ונקראים סטוקרים. "הרכיבה נותנת לך את האפשרות לסמוך אחד על השני, תוך שנוצר קשר בין התלמידים הבדואים לתלמידים היהודים", הוא מספר.

© מיכל להבי, מתנדבת בפעול"ה

הכרות משנה תפיסה

"אני בעיקר מקבל חשיפה לעוד אנשים ממגזר שונה. אלה לא האנשים שאני רגיל אליהם מהסביבה שלי. יש להם שפה שונה ותרבות שונה, אבל אני בעיקר לומד להכיר אותם באמת ולא לפי מה שאומרים. שני הצדדים בפרויקט זוכים לחשיפה לחיים של השני ולהצצה לתרבות אחרת מזו שלהם", מציין עידן.

יחד עם זאת, השניים מודים כי הם הגיעו למפגש הראשון של הפרויקט עם לא מעט חששות. "הגעתי לפעילות הראשונה עם חששות. חשבתי לעצמי: אולי לא נתחבר אליהם? על מה נדבר? ועוד הרבה שאלות אחרות שהעסיקו אותי, אך לאחר הפעילות הראשונה גיליתי עד כמה הם נחמדים ושמחתי שבחרתי להגיע. אבו מריחיל מוסיף כי הפרויקט לקח ממנו את השעמום שהיה לו בבית. "אני לא יוצא הרבה מהבית ולרוב הייתי מתבייש לדב, כי אני לא כל כך מבין עברית. בפרויקט התחלתי לדבר עם אנשים בעברית והבנתי שאם אני לא אטעה - אני לא אלמד".

© מיכל להבי, מתנדבת בפעול"ה

חברה פחות אלימה ויותר מאוחדת

השניים מסכימים כי פרויקטים מהסוג הזה המחברים בין שני מגזרים שונים יכולים להפחית אלימות, גזענות ולאחד את החברה שלנו. פרויקט כזה מחבר בין אנשים וחושף כל אחד לעולמו של האחר ואף מצפים שבעתיד הפרויקט יגדל ויתרחב ליותר בני נוער, אשר אף מתגוררים מחוץ למודיעין ולבאר שבע, ובעלי סוגים אחרים של לקויות.

"החברה שלנו ממהרת לשפוט אנשים ולקבוע עובדות על מגזרים על סמך מבט מהצד או על סמך התנהגות של מיעוט בקבוצה הזאת. אם היינו מסתכלים לתוך השאר המגזרים, לומדים אותם, מדברים איתם אולי מצבנו היה טוב יותר היום", אומר עידן. "המסר שלי לבני הנוער הוא אף פעם לא לשפוט אנשים על סמך מה שהם שומעים ועל סמך קבוצה קטנה, לא להכליל חברה שלמה בגלל מיעוט. לפני שהם קובעים משהו על קבוצה כלשהי, צריך להכיר אותה, את המנהגים שלה, את התרבות שלה ולאפשר לה להפתיע אותך לטובה".

© מיכל להבי, מתנדבת בפעול"ה