"הפרויקט 'אמת היא חובה' נוצר בעקבות שיתוף פעולה בין פורום דב לאוטמן לספוקנוער. פורום דב לאוטמן הוא שיתוף פעולה של קרן לאוטמן, האוניברסיטה הפתוחה ועיריית רעננה, ומשמש כבמה לעשייה חינוכית בנושאים של חינוך לדמוקרטיה, קבלת האחר וחיים משותפים. הוא מאפשר במה לבני הנוער לדון באתגרי החינוך בישראל, בבואם לקדם שינוי במדיניות החינוך לדמוקרטיה ובראש וראשונה הרצון לחנך לשותפות בין החלקים השונים של החברה הישראלית", כך מאמינה בכל מאודה לני מילוא, מנהלת פורום דב לאוטמן.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• החיות שעוקפות מכונית: בעלי החיים המהירים בעולם
• מחפשת אמונה: "החוזה שלי עם המערכת כמעט נקרע"
• מותשים? המשפטים שיעוררו בכם מוטיבציה מחדש

גל חריטן (18) המתגורר בהרצליה ותמר רחבי (17) מירושלים הם שני בני נוער, אשר חוו מפגש שרובנו לא זוכים לחוות בשגרה שלנו. חריטן, נער חילוני, שפרט לכך הוא מוזיקאי ומנגן, היה חניך בספוקנוער וכותב ספוקן וורד כבר קרוב לשנתיים. ולצדו, רחבי, נערה דתייה המרכזת  את ההדרכה בצופים, אוהבת לשיר ולנגן, וחניכת ספוקנוער אף היא.

אין אמת אחת        

לדברי רחבי, ההסבר העומד מאחורי השם של הפרויקט הוא משחק המילים של "אמת או חובה". "הפרויקט נוצר כדי שבני הנוער יוכלו לומר את האמת שלהם מתוך תחושה שזו חובה להגיד את האמת הזאת, ולכן 'אמת היא חובה'". חריטן מספר כי במסגרת הספוקנוער ניתנה להם ההזדמנות לקחת חלק בפרויקט ולכתוב תוצר העוסק בחינוך לחיים משותפים בקרב האוכלוסיות השונות בארץ. "עניינה אותי היכולת לבוא ולהגיד, לתת ביטוי למשהו שיש לו ערך גדול כשהוא בא במעטפה של ספוקן וורד". 

אתם מתגוררים בערים רחוקות ומנוכרות זו מזו. איפה זה פוגש אתכם בחיי היום יום?                          

חריטן: "אני חושב שיש הבדל בין הרצליה לירושלים. נראה לי שבירושלים יש הרבה יותר ערבוב, מאיך שאני חוויתי את זה, אבל איפה שאותי זה פוגש זה שמה שאנחנו גם מדברים עליו בסרטון הוא שאין מספיק מפגש. אם לא הייתי בפרויקט, כנראה שלא הייתי פוגש מישהי אחרת שהרקע הוא שונה".

רחבי: "מה שגרם לי להבין את מה שהיינו צריכים להבין הוא שדרך הספוקנוער הכרתי אנשים מערים אחרות. בירושלים יש אומנם בתי ספר משולבים ויש שיתופי פעולה ושכונות מעורבות של דתיים וחילוניים. גם למדתי בחינוך שהוא משולב, קצת חייתי בבועה שכולם סבבה זה עם זה ודווקא כשיצאתי מירושלים ומהסביבה שלי, ראיתי שזה לא קיים בכל המקומות. אני חושבת שזה צריך להיות קיים בכל המקומות, ולכן היה לי חשוב לקחת חלק בסרטון".

הכללות ודעות קדומות                             

השניים מדברים בסרטון על הדעות הקדומות המתלוות לחיי היומיום שלנו, אך מסתבר שהם אינם היו צריכים להפעיל הרבה את הדמיון, שכך ההכללות הללו מלוות אותם מדי יום. "אה, את דתייה? חשבתי שאת חכמה", מציינת רחבי כדוגמה לדעה קדומה שנאמרה לה. לדבריה, יש הרבה שמתכוונים לכך, אף אם זה בצחוק. גם חריטן נאלץ להיתקל בסטריאוטיפים שונים הן על חילונים שעולם התוכן שלהם ריקני ועולם הערכים שלהם פחות עשיר משל הדתיים, וכן בדעות קדומות על דתיים שהשמרנות שלהם סוגרת את הראש. למרות זאת, רחבי טוענת כי "אני אף פעם לא זועמת על אנשים, אני פשוט מראה להם שזה לא נכון". 

 הסרטון שלכם קצר יחסית. לסרטון קצר יש מספיק השפעה וכוח כדי להעביר מסר כה חשוב? 

 חריטן: "לגמרי, הסיפור פה הוא לא עניין של מילים, אלא האופן שבו מציגים את הדברים. אנחנו מעבירים את המסר בדרך אומנותית שיש לה הרבה כוח ורואים אותנו בסרטון מוחשי".

רוב בני הנוער לא נוטים לחשוב על הדעות הקדומות בחברה שלנו. הנוער נכשל בהיבט הזה? 

רחבי: "אולי מכיוון שאני בתנועות נוער והנושא הזה ער מאוד בירושלים, אני חושבת שבני הנוער מדברים על זה הרבה, זה מה שאני חווה. אני לא חושבת שהנוער נכשל, אני חושבת שהנוער נפלא ושמי שיש לו דעות קדומות כאלה, הסיבה היא שהוא לא חווה מפגש כזה. אני מקווה שכולם יחוו".

ומה באשר למערכת החינוך, היא מספיק מעלה את נושא הסטיגמות על סדר היום?            

חריטן: "גם אם כן יש מודעות ומעלים את העניין הזה, מה שהכי עובד הוא המפגש. יש הבדל גדול בין להעלות את זה לדיון ולדבר על זה לבין מפגש אמיתי, שקורה בארגוני הנוער ובתנועות הנוער".

צפו בסרטון: