מחאת הנכים עלתה לאחרונה לסדר היום הציבורי בעקבות המאבק הממושך, אשר היעד שלו הוא השגת התנאים האופטימליים עבור הנכים בישראל. עידן מרש (15) מראשון לציון, מבין לליבם של הנאבקים יותר מכל נער אחר. הוא סובל מנכות בעצמו המציבה בפניו לא מעט קשיים, אך הוא לא מתייאש לרגע ואף חולם בגדול.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מבעייתית לפעילה חברתית: "התכנית שינתה את חיי"
• גידול שפם והחלקה על נעליים: הענפים הכי מוזרים בעולם
  
• אמת היא חובה: בני הנוער שהולכים בעקבות הלב שלהם
  

 לא פשוט להיות נכה

מרש הוא תלמיד בכיתה י' ויושב ראש פרויקט "נגיש לי". הוא מספר כי הוא התחיל את הפרויקט לפני כשנה, כשהוא הבחין בכך שאין מספיק התחשבות בתנאי הנגישות לציבור הנכה. "רציתי לשפר את המצב, אז התחלתי לצלם בעזרת מצלמת 'גו פרו' שממוקמת על כיסא הגלגלים מקומות שאני לא יכול להגיע אליהם, מכיוון שאין לי אליהם גישה", הוא מסביר. לפני כחצי שנה מרש אף הפיק אירוע שבמהלכו הושכרו 15 כסאות גלגלים שעליהם ישבו אנשים "רגילים". "המשימה שלהם הייתה לנסוע במדרחוב בראשון לציון, לנסות להיכנס לחנויות ולהתנייד ברחוב עם כיסא הגלגלים בשביל שיבינו עד כמה זה קשה". מרש אף לא שוכח לתרום לקהילה. הוא פעיל חברתית ועושה ככל שביכולתו על מנת לתת יד בכל הנוגע לשיפור התנאים של הנכים בישראל.

איך נראית השגרה היומיומית שלך בפן הלימודי והחברתי?

"בית הספר שלי מכבד את נושא הניגשות. מקבלים אותי יפה ומתעניינים בעשייה שלי. בבית הספר הקודם מבחינה לימודית וחברתית ההתמודדות הייתה לי הרבה יותר קשה", הוא מציין בעצב. "בכיתה ז' עברתי ממערכת של חינוך מיוחד לחינוך רגיל, זה היה כמו לעלות לארץ אחרת בשבילי, כי אלו תהליכים חברתיים שונים, קודי התנהגות שונים ואורח חיים שונה".

אתה שמח שעשית את המעבר מחינוך מיוחד לחינוך "רגיל"?

"דעותיי חלוקות בקשר לנושא הזה. עשיתי את המעבר בשביל לשבור את הסטיגמה שנכים לא יכולים להשתלב בבתי ספר "רגילים" אבל במהלך שלוש השנים האלה לא הצלחתי להשתלב".

"הציבור הישראלי לא כל כך יודע לקבל את השונה"

איך החברה מתייחסת אליך כנער נכה?

"ישנם המון קשיי קבלה כנכים בחברה הישראלית. צר לי לומר שהציבור הישראלי לא כל כך יודע לקבל את השונה. כבר מספר פעמים ילדים קטנים הצביעו עליי ושאלו את ההורים שלהם: 'מה זה הדבר הזה'?".

איך נראית מחאת הנכים מנקודת המבט שלך?

"מאבק הנכים הוא מאבק עצוב מאוד, מפני שלדעתי במדינה מתוקנת לא צריכים להילחם על הדבר הכי בסיסי בעולם, קצבה שתאפשר לנו לחיות בכבוד".

מהי דעתך על ההסכם הקובע שקצבת הנכות תוגדל לכ- 4,000 שקלים בחודש בארבע פעימות?

"זוהי פריצת דרך משמעותית ביותר בדרך ליעד שלנו, קצבה חודשית של 5,300 שקלים. אני לא יודע מה יצא בפועל וכך גם האחרים, ולכן המאבק ימשך עד שנגיע לקצבת המינימום".

אתה מצליח למצוא את האור המסתתר מאחורי הנכות שלך?

"אם לא הייתי מצליח למצוא יתרונות, אז הייתי נמצא היום בתוך בור עמוק. אני יודע שזה המצב הנתון ושצריך להתמודד, הסתגלתי למצב".

באיזה מקום היית רוצה לראות את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני לא יודע מה יהיה איתי מחר, אבל אני יודע שהייתי רוצה שהיחס של הציבור לנכים יהיה שונה ושיהיו יותר מקומות נגישים לנכים".

מהו החלום הכי גדול שלך?

"להיות ראש הממשלה הנכה הראשון של מדינת ישראל", הוא משיב בביטחון מלא.