ישראל מהעיניים שלנו: כך היינו רוצים שהמדינה תיראה
איזו מדינת ישראל אנחנו רוצים לראות? מדינה של שלום, של אחדות, או שמא היא מושלמת כפי שהיא? עם ציון 22 שנה לזכרו של יצחק רבין, החלטנו להסתכל על היום החשוב מנקודת מבט אחרת ולחשוב מה עלינו לשמר ולשפר בישראל של 2017
היום (ד') אנו מציינים 22 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, שהטיל צל כבד על מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. אך בשונה משנים עברו, השנה, בחרו כתבי פרוגי לראות ביום זה את ההזדמנות להביט על המדינה שלנו ולתהות האם זו המדינה שהיינו רוצים לראות, תוך חזרה אחורה בזמן, לדרכו ולימיו של רבין.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- 22 שנים אחרי: בני הנוער לא שוכחים את רצח יצחק רבין
- גם בנות יכולות: הכדורגלנית הצעירה שהתאהבה בענף
- לא מחייכים? ההרגלים המוזרים מסביב לעולם
כפי שרבין דמיין אותה - תומר כרמלי
מה זה שלום? מלבד היותו מילת המפתח בכל דו-שיח בשפות העברית והערבית. שלום בעיניי הוא היכולת לחיות בשכנות טובה עם הסובבים, גם אם הם בעלי השקפה שונה. השלום היה מטרה נעלה בעייני יצחק רבין, שדאג לקדם במהלך חייו. רבין ראה בחזונו את המזרח התיכון כמקום שורר שקט ושלום, ואכן הוא הצליח לקדם את האזור צעד אחד קדימה לעבר המטרה, על אף שנדמה שזו משימה בלתי אפשרית.
השנה אנו מציינים 22 שנים להרצחו ואני מבין שאני רוצה לראות את מדינת ישראל כפי שרבין דמיין אותה. מדינה שלא רק מקיימת יחסים טובים בין שכונתיה, אלא אף שומרת על יחסי שכנות טובים בין אזרחיה. שלום בעיניי הוא לא רק שקט ואהבה, אלא יותר מזה - לכבד את האחר ולחיות עמו באחווה. עלינו ללמוד מהלקחים של האנושות, לשים בצד את רגשות השנאה שלנו כלפי האנשים ולחפש את הטוב בכל אחד.
מדינה שלא שופטת - ליאב רוזן
בעיניי השאלה "איזו מדינת ישראל אני רוצה לראות" זו שאלה רטורית. אני חושבת שכולם רוצים להיות נאהבים, כולם רוצים שיקשיבו להם ולדעות שלהם מבלי שישפטו אותם. זאת לא בקשה גדולה מדי, זה דבר בסיסי. אני רוצה לראות מדינה שלתושבים בה אכפת זה מזה, כזאת שיש בה אנשים שיודעים להעריך ולכבד גם דעות של אחרים. מדינה, שבה המקום היחידי בו ישפטו אנשים הוא בית משפט. מדינה של צדק, בכל מובן המילה, ללא סטיגמות ודעות קדומות. מדינה שמקשיבה ומקבלת.
זאת לא שאיפה מוגזמת. אנחנו יכולים להתחיל עכשיו, בקטן. לא צריך לשנות את העולם, רק את עצמנו, לקבל את החברים שלנו כפי שהם, ללא קשר למין, לגזע, לנטייה המינית, לאמונה הדתית או למוגבלות. כולנו שווים, אהבה בלי תנאים היא המפתח.
השלום מתחיל בינינו - מורן לביא
מאז שחזרתי לארץ מהמסע לפולין והודות לדיונים המעניינים שערכנו, הדהדה במוחי שאלה שלא אפשרה לי מנוח - "באיזו מדינת ישראל אני רוצה לחיות"? נראה כי בימינו, כל קבוצה מעדיפה לצרוח את מה שיש לה לומר, במקום להסתכל סביב ולהבין שכולנו באותו הברוך. הרי אם חלום השלום היה אולי פעם אפשרי, היום אנחנו מתרחקים ממנו אלפי שנות אור. מדינת ישראל מתרחקת מרעיון השלום הפנימי והחיצוני של רבין. אני לא בטוחה שאני מסכימה עם כל דעותיו הפוליטיות של רבין, אבל יש תואר אחד שבלתי ניתן לקחת ממנו - האיש שהעז להתקרב לחלום השלום, ועל כך נתונה לו תודתי הנצחית.
אני בוודאות רוצה לחיות במדינת ישראל, אך גם מאמינה שיש לנו את היכולת להפוך את המדינה לגרסה טובה יותר של עצמה. חבל לי שיש הרבה שנאה בשטח אוכלוסין כל כך קטן ושבמקום להתעסק באלו המאיימים על קיומנו מבחוץ, אנחנו בוחרים להרוס את עצמנו מבפנים. אני רוצה לחיות במדינה, שיש בה עזרה הדדית ולא רק בעתות מלחמה. אנחנו צריכים להתחיל להתייחס לאנשים על פי האופי שלהם, הנתינה, רוחב החיוך שלהם. אנחנו צריכים להתחיל ללמוד לקבל את כולם.
אוהבת את ישראל של עכשיו - שני ביטון
לפני 22 שנה, נרצח ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. משנה לשנה הכאב הזה משתנה והכאב מוביל לשאלות שונות המציפות אותנו כתושבים במדינה כל כך מסובכת. אני אוהבת את מדינת ישראל של עכשיו. אפילו יותר מאוהבת - אני מעריצה אותה. אני אוהבת את הערים, הנופים והמקומות. אני אוהבת את האנשים, הבילויים והחגים. אני אוהבת את המוזיקה, השמש והאוכל, כאן במדינת ישראל. למרות זאת, מדינת ישראל רחוקה מלהיות מושלמת, אך עדיין קשה לי להגדיר מה בדיוק הייתי רוצה לראות פה.
|
|