בעולם עדיין קיימים לא מעט שבטים, חלקם פרימיטיביים מאוד ומזכירים את חיי האדם הקדמון, וחלקם האחר מתלבש ומתנהג כמונו, אך מנהל אורח חיים שונה מאיתנו. בניגוד למה שבוודאי חשבתם, לשבטים ולנו, החברה המודרנית, יש הרבה מה ללמוד זה מזה, החל משוויון המקובל בשבט האקא וכלה בבהסתפקות במועט כפי שנהוג בקהילת האמיש.

עוד בערוץ המגזים של פרוגי:

• לא מסתירה את הסוכרת: "זה משפיע עליי בצורה חיובית"
• תוך שבוע וחצי: שוב נערים ירו באקדח אוויר על מורה
• רק נערה וכבר סופרת: "זה עדיין לא נתפס"
  

קהילה מהמאה ה-19

קהילת האמיש הנמצאת במקום לא נידח כל כך בארצות הברית, פנסילבניה, מנהלת אורח חיים קפדני וצנוע של המאה ה-19. אנשי הקהילה לא משתמשים בחשמל כלל, הנשים לובשות שמלות מגונדרות, גברים הולכים עם מגבעת, ישנן כרכרות וכל הקהילה נוצרית. כנראה שאנחנו לא נסתדר אם ננסה לחיות כמו קהילת האמיש, ותוך כמה שעות נשתגע בלי הסמארטפון שלנו, אך מה כן ניתן ללמוד מהם? הם מסתפקים במועט ולומדים להסתדר עם מה שיש להם, דבר שאנחנו לפעמים שוכחים לעשות וממהרים לקנות דברים חדשים. בנוסף, בקהילת האמיש אין אחוזי פשיעה כלל! בין אם זה קשור לחוסר השימוש בטכנולוגיה ובין אם זה אורח החיים מהמאה ה-19, בהחלט יש לנו מה ללמוד מהם בנושא.

השבט השוויוני ביותר

הכירו את שבט האקא מנהר הקונגו שבאפריקה. אנשי שבט האקא הם נמוכי קומה, גובהם לא עולה על מטר וחצי, אך אין זה מונע מהם להיות החברה השוויונית ביותר שניתן למצוא כיום. אנשי השבט חיים כציידים, אולם לא רק הגברים אחראים על הצייד, אלא גם הנשים. בנוסף, האבות לוקחים חלק משמעותי בטיפול בילדים. רכוש השבט מחולק בין כולם ואין שום היררכיה בין החברים בו. כנראה שלא צריך להוסיף הרבה על מה שצריך ללמוד מהשבט הזה. הם שוויוניים יותר מכל חברה מודרנית ומעריכים כל אחד מחברי השבט לפי יכולותיו. הם בהחלט חברה מעוררת הערכה.

לא רחוק מהאדם הקדמון

שבט הדזבה הנמצא בטנזיה באפריקה, חי בדומה מאוד לאדם הקדמון. הגברים בשבט עוסקים בצייד והנשים עוסקות בליקוט מזון. בני השבט מאורגנים ב"מחנות", אין היררכיה שבטית, או קבוצתית וכאשר עולים קונפליקטים, הם יכולים להיפתר על ידי מעבר למחנה אחר. אנשי השבט חיים כחברה שיתופית והטיפול בילדים נחלק בין כולם. אז מה ניתן ללמוד מהם? שבט הדזבה פותרים קונפליקטים ללא מלחמה או ריבים. אם הם לא מסתדרים זה עם זה, הם עוברים למחנה אחר ובכך נפתר הקונפליקט. לנו נותר רק ללמוד לא להתחיל ריב ברגע שיש מחלוקת, אלא ללכת ל"מקום אחר" ולפתור את הבעיה בדרך השלום.

צביעת בגוף ובפנים

ציורי גוף הם מנהג נפוץ בשבט המורסי הנמצא באתיופיה. בני השבט צובעים את פניהם וגופם מתוך אמונה שהדבר ייגן עליהם מפני קללות ומחלות. בכל בוקר, נשות השבט מציירות על חברי השבט ובטקס זה, ניתן לראות כיצד חברים ואנשי משפחה דואגים זה לזה בצביעה בשיתוף פעולה, דבר המצביע על אמון. אנחנו יכולים ללמוד משבט המורסי לתת אמון זה בזה, ואולי למצוא טקס פרטי לעצמנו, שבו נוכיח שאנחנו תמיד נהיה שם בשביל האחר.