י' (18) המתגוררת באזור המרכז היא זמרת, שחקנית, רקדנית ודוגמנית. אך בניגוד למה שנדמה לנו, העבר שלה היה רחוק מלהיות ורוד וכלל אלימות פיזית ומילולית, אשר לא הרפו ממנה במשך תקופה ארוכה

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• השבוע בעבר: משחק המונופול האהוב מגיע לחנויות
• אמ;לק: ההצעה המפתה שקיבל ערן זהבי
• באנו לעזרת חבר: החתול שזקוק לאהבה עד השמיים
  

"הכל התחיל בעצם כשאני וחברה שלי ישבנו יחד בהפסקה על הדשא וניסינו להוכיח שאנחנו יכולות להתנשק, זה לא היה קטע מיני ולא היה קטע רומנטי. היינו שתי בנות קטנות ותמימות שמצאו לנכון לדבר על זה בהפסקה.  כשהתנשקנו היו כמה ילדים שהבחינו במקרה וקראו לנו 'לסביות'. עד מהרה השמועות התפשטו וכבר כל בית הספר דיבר עלינו מאחורי הגב", היא מספרת. 

אך לטענתה, בשלב זה היא אינה ידעה מה משמעות המילה ולכן לא נעלבה. "לא חשבתי שכוונתם הייתה לפגוע בי, כך שבהתחלה לא נפגעתי ולא חששתי מההתנהגות השונה שקיבלתי". מדבריה משתמע כי בשנים שלאחר מכן המצב רק הלך והחריף. "היו נותנים לי כאפות, אגרופים, לוקחים לי את האוכל באגרסיביות, מושכים לי בשיער. היו ממש קוברים אותי בתוך בור שהם חפרו וזורקים עליי חול. לפעמים היו מתייחסים אליי כך רק מפני שאני רוסיה והיו מוסיפים כינויי גנאי", היא מוסיפה בעצבות. 

את חושבת שהייתה השפעה של לחץ חברתי?

"אני חושבת שכן. בריונות נגרמת בעיקר מלחץ חברתי. תמיד יהיה את הילד החלש שילדים אחרים מרגישים צורך צריכים לרדת עליו והופכים אותו לפתיון בחכה".

מבדידות ועד לדיכאון קשה

כתוצאה מהבריונות שממנה סבלה י', ליוו אותה תחושות רבות קשות - חוסר אונים יחד עם בדידות ודכאון, שהציפו אותה לאורך כל היום. "הייתה הרגשה שלא יהיה שם מישהו בשבילי, לא חברים ולא משפחה. כל בוקר כשפתחתי את העיניים חששתי שיעבור עליי היום שעבר עליי אתמול. שררה בי ההרגשה שאני פשוט לא רוצה לקום מהמיטה".

סיפרת על כך למישהו? 

"סיפרתי על כך לאמא שלי. בהתחלה, היא אמרה לי להסתדר לבד, כדי לגלות אחראיות ולסדר את הבעיות שלי בעצמי ללא כל עזרה חיצונית. לאחר תקופה ממושכת, שבה לא סיפרתי שום דבר לאף אחד, פשוט נשברתי. אמא שלי  ניסתה לדבר עם ההורים של אותם הילדים, אבל המקרה חזר על עצמו שוב ושוב. לאחר מכן, אמא שלי פנתה אל המורים, אבל לצערנו, לא קיבלנו שום מענה".

מרגישה שהיום זה כבר מאחורייך?

 "המצב הזה מאחוריי. אני חושבת שאם הצלחתי להתגבר על המחשבות האובדניות ועל ההתמכרות של החשיבה השלילית - ניצחתי הכל", היא משיבה בגאווה.

מה היית אומרת לבני הנוער התוקפים?

"אותם הבריונים שמתעללים בילדים, צריכים להבין שלמילים יש רגליים ושלאנשים יש רגשות. אותם ילדים יכולים להיות האנשים שאולי יצילו אתכם, האנשים שיעזרו לכם, או לצד השני - ירגישו תקועים בתוך מבוי סתום. לאף אחד לא מגיע להרגיש התעללות כזו או אחרת ואני בטוחה שאם בן משפחה, או חבר שלכם היה עובר את זה - לא הייתם שותקים. נסו להימנע מכך עד כמה שאפשר".

"תמיד יש דרך לעבור את זה"

ולסיום, לי' יש מסר לבני הנוער השרויים באותו המצב, שהיא הכירה מקרוב בעבר: "תמיד יש דרך לעבור את זה, אבל הכל מתחיל מכם ובאמונה שלכם. אם תאמינו שאפשר לצאת מזה - כבר עשיתם דרך גדולה".

ליאור ביטון, פסיכולוג קליני במרכז הד-ספייס: "בית הספר צריך להוות סביבה בטוחה עבור צעירים. כיום התעללות יכולה להתקיים באופן פיזי במרחב בית הספר, או לגלוש למרחב הוירטואלי המייצג את בית הספר (קבוצות וואטסאפ, אינסטגרם וכו' ). האחראיות לדאוג לביטחון הצעירים מונחת על המבוגרים האחראיים, המורים, היועצת, ההורים. אך כאשר אינטראקציות רבות נסתרות מהעין, הכח והאחראיות מצויים בידיי הצעירים עצמם, העדים לפגיעה באחר. אל תתעלמו, אל תשאירו צעירים הנופלים קורבן להתעללות לבד, עזרו להם לספר למבוגרים, הציעו להם תמיכה, גנו את אלה שמשתמשים בכוח כנגד אחרים".