כילדה סוכרתית לא היה לאגם הלפרן (12 וחצי) המתגוררת ביישוב יובלים קל. הצורך בזריקות והפחד ממחטים לא הועיל למצב, אך עד מהרה למדה לחיות עם זה בשלום ומצאה פתרונות אחרים, שעזרו לה להתמודד עם המצב החדש. עם הזמן, היא אף התחברה לפריסטייל ליברה, מערכת לניטור רמת הסוכר באמצעות סריקה בלבד וללא צורך בדקירה. "הייתי רק בת עשר ולכן לא כל כך הבנתי מהי המחלה", מספרת הלפרן.

עוד בערוץ המגזים של פרוגי:

• תוך שבוע וחצי: שוב נערים ירו באקדח אוויר על מורה
• רק נערה וכבר סופרת: "זה עדיין לא נתפס"
• אף פעם לא מוקדם מדי: עשר סיבות להתחיל עכשיו
  

איך את מתמודדת עם הסוכרת בשגרה היומיומית?

"אני דווקא חושבת שזה משפיע עליי בצורה חיובית. הסוכרת לא משפיעה עליי בצורה רעה, למרות שלפעמים קצת פחות נעים לבדוק את רמת הסוכרים מול כולם".

את מרגישה שהסוכרת מגבילה אותך?

"ממש לא. אני נראית כמו כולם ואוכלת כמו כולם. למרות שיש לי מכשירים על הגוף, זה לא מרתיע אותי מילדים אחרים. אני פשוט מרגישה מיוחדת יותר מהם".

איך הקרובים אלייך מקבלים את המחלה?

"מקבלים אותי בצורה מדהימה. זה לא משפיע על התפקוד שלי ואני אותה הילדה שהייתי לפני כן".

לא מוותרת על הבייסבול והריקוד

למקרה שתהיתם, הסוכרת לא מונעת מהלפרין לטפח את התחומים שהיא אוהבת יותר מכל. היא ממשיכה לרקוד בלהקת המחול בה רוקדת מגיל ארבע ובנוסף לכל ידועה כשחקנית בייסובל מצטיינות בנבחרת הנבחרת "יובלים WOLFETTES". "לפעמים אני צריכה לעצור ולבדוק את רמות הסוכר, אבל לא משהו מעבר לזה. זה קצת לא נעים, אבל מתרגלים לזה".

  נראה כי המגמה שלך היא לא להסתיר את הסוכרת. מה עומד מאחורי זה?

"אני לא חושבת שאני צריכה להתבייש בה. אני חושבת שבזכות הסוכרת אני אחראית ובוגרת יותר. אם אתבייש בסוכרת זה כמו שאתבייש בעצמי".

אנשים שלא מכירים אותך מצליחים לזהות שיש לך סוכרת?

"ברגע שאנשים מצליחים לזהות את המכשירים על הגוף שלי, הם מתחילים להבין שיש לי סוכרת ושואלים שאלות. אבל אני מאמינה שלא צריך להתבייש בסוכרת. חוץ מהמכשירים על הגוף, חולי הסוכרת הם כמו כולם".