טהרה והתחדשות: "חג הסיגד מאחד את הקהילה"
היום מציינים יהודי אתיופיה את חג הסיגד שמסמל עבורם יום של טהרה והתחדשות. אך לא כולנו יודעים מה באמת עומד מאחורי המועד, לשם מה הוא מצוין ומה נהוג לעשות ביום הזה. עבור דללין דסטאו, נער מהקהילה האתיופית, שמתגורר בעפולה, הסיגד הוא הרבה מעבר לחג של התחדשות
חג הסיגד, שמציינים היום (ה') יהודים יוצאי אתיופיה, מסמל את חידוש הברית שלהם עם תורתם, וכן את הרצון שלהם לעלות לירושלים. במשך דורות חלמו יהודי אתיופיה על השיבה לירושלים כדי להתאחד עם שאר היהודים. חג הסיגד הוא יום של צום, בקשת מחילה וחרטה, התחזקות במצוות ובעיקר של תפילה.
עוד בערוץ המגזים של פרוגי:
- מהקצה אל הקצה: האנשים ששינו את ההיסטוריה לטובה
- גם הם יכולים: הספורטאים הפראלימפיים שניצחו כל מכשול
- בדקו: האם אתם טיפוס של בוקר?
אני זוכר את הפעם הראשונה, שבה חגגתי את חג הסיגד. הייתי אז בן שמונה. כל המשפחה שלי נפגשה כבר שבוע לפני על מנת לארגן את כל הדרוש לחג. היינו עולים להר גבוה ומתפללים בשביל לעלות לעיר הקודש, הלא היא ירושלים. תחושת האחדות של כל הקהילה, אהבת החינם, הכבוד ההדדי, האמונה באלוהים והתפילות נצורים בזכרוני עד היום.
בזמן החג, מתאספים בני העדה, לבושים בלבן, לקראת התפילה. זו לא תפילה רגילה, אלא קריאת פרקים מהאורית, התורה, שהיו נושאים הקסים, מנהיגי העדה האתיופית, כשאחריהם צועדים שאר בני הקהילה בתהלוכה ארוכה. אני זוכר שהטיפוס אל ההר נעשה תוך נשיאת אבנים על הראש או הכתף, רמז להכנעה לפני האל וזכר לחורבן בית המקדש.
"מפעם לפעם המורים והחברים תומכים יותר"
כאמור, אנחנו חוגגים היום את חג הסיגד, המועד שגורם לי להבין עד כמה הקהילה שלנו מאוחדת יותר מכל. אני חש מקרוב את האהבה לירושלים ולעם היהודי, ומרגיש מחובר יותר להיסטוריה ולשורשים שלי. גם בבית הספר אני מרגיש שמכבדים את המקום שממנו הגיעה העדה שלי. מקיימים פעילויות וטקס על חג הסיגד, ואני שמח לראות שמפעם לפעם המורים והחברים יותר ויותר תומכים ומביעים נכונות לשתף פעולה ולאפשר לי להעביר את המסורת שלי גם לשאר התלמידים והמורים.
חג הסיגד ייחודי עבורי יותר מכל חג אחר. הוא מחבר את הדור הצעיר לשורשים שלו. יחד אנחנו לומדים את ההיסטוריה של העדה לצד המנהגים המייחדים אותה. אבל אני מאמין שלא רק אנחנו מכירים אותו, אלא כל אדם בחברה הישראלית מכיר או לפחות לפחות יכול ללמוד ממנו על אהבת החינם שמעודדת הקהילה האתיופית, על אהבת הארץ ובעיקר על המעמד החשוב של ירושלים עבור בני הקהילה.
לשמחתי, אני עד מקרוב לכך שחג הסיגד מקבל יותר חשיפה בשנים האחרונות. יותר ויותר אנשים יודעים, מדברים ואף משתתפים בחגיגות. בתור נער ציוני המחובר לעדה, משמח אותי מאוד לראות את כל ההיענות לחג, שרק מתפתחת עם השנים ומקווה אני שזו רק ההתחלה.
|
|