במהלך תקופת התיכון שלי, למדתי במגמת תאטרון. המגמה הכי נהדרת שיש לתיכון להציע בעיניי, ואפילו כתבתי על המגמה הנהדרת הזו טור. אהבתי מאוד לשחק וגיליתי בכך עניין, אך מודה שמבחינה חברתית, הרגשתי בהתחלה שקשה לי להשתלב. לכן, לצערי, את כיתה י' ומרבית כיתה י"א ביליתי בצד בתרגילים מסוימים שנעשו בכיתה, ללא האומץ לעלות על הבמה ולהשתתף, כיוון שכל כך פחדתי מהתגובות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• "בת 15 ואף פעם לא היה לי חבר"
• כוח נשי: הנוסחה של גל גדות לכושר מושלם
• שנה של שליחות באמריקה: "אנחנו הפנים של ישראל"
  

כל הפחד הזה וחוסר ההשתלבות בקטעים מסוימים בכיתה, נעלמו כלא היו כאשר התחלתי בשנת השירות שלי ללמד את המקצוע לקבוצה של 13 חניכים, על סמך הכלים שרכשתי כתלמידה במשך שלוש שנים. עם החניכים, אני מלאת ביטחון. יודעת שכ"מורה", העיניים מופנות אליי. מדהים אותי לראות כיצד כשאני מעזה, החניכים מתלהבים וזה יוצר בהם את האומץ לעלות ולאלתר על הבמה, תחום שצריך בו כל כך הרבה אומץ במשחק. כשהם עושים זאת ומצליחים - כיף לראות את הריגוש בעיניים שלהם.

© צילום: shutterstock

לגביי, זו גם סגירת מעגל רצינית, כי בשיעורי האלתור שלי במגמת התאטרון, אני לא מצליחה להיזכר בשיעור אחד בו לא ישבתי כחלק מהקהל, וכשעליתי לבמה, עשיתי זאת רק כי הוכרחתי. בפעולות התאטרון עם החניכים, כל דבר שאני מלמדת - אני מדגימה. אם חניך עשה תנועה או קול מסוים למשל והוא יכול להיות הרבה יותר גדול ורועש - כשאני מתקנת אותו, אני הולכת עד הסוף, בקלות ובכיף. לאחר מכן, זה תמיד מתקבל באהבה, החניכים צוחקים, שואבים מכך השראה וזו תחושה נהדרת.

מדהים לראות כיצד חבורה של נערים שבאה בפעולה הראשונה ואמרה שהיא מתביישת מאוד, לא מסוגלת ומפחד, סיימה את הפעולה אחרי שעלתה על הבמה אינספור פעמים, העזה - ונהנתה מכך. אני מרגישה שליחות בתפקיד ההדרכתי שבחרתי. לדעת שלי, בתור מדריכה, יש את היכולת לעזור דרך התאטרון לילדים להשתלב חברתית, להאמין בעצמם, לרכוש חברויות ולהעז – זו תחושה מדהימה, בוודאי כשאת רואה כמה הילד מאושר.

שחר בהפקות י"ב בשנה שעברה, על הבמה © צילום פרטי

עבורי זה סיפוק עצום. להעביר מדי שבוע את אחד התחומים שאני הכי אוהבת, יוצרת מהם ושנתנו לי כנערה בשנות התיכון כל כך הרבה. להכשיר את הדור הבא לשחקנים הנהדרים שהם יכולים להיות וגם לאנשים שיודעים לפרגן לאחר, לעבוד בקבוצה ולהעצים את עצמם מכך – זו תחושה מדהימה. העובדה שאני זוכה להדריך כנערה שהשנה חוגגת 19, את התשוקה שלי, זה דבר שלא הרבה בני נוער זוכים לעשות ובוודאי שלא בשנת שירות או בתנועת נוער. אני אסירת תודה על כך.