"זה היה בדיוק בתקופה שלפני החגים. ערכנו אירוע של מועצת התלמידים בבית הספר ואני חילקתי תפוח בדבש עד שפתאום רצו בבהלה תלמידים למזכירת בית הספר, וקראו לעזור למורה שהתעלף. אני מיד רצתי לשם, כי ידעתי שיצטרכו עזרה ומבחינתי זה טבעי", משחזר אוריאל רפאלי (17) מפרדס חנה את הרגע המשמעותי שהפך אותו לגיבור ממשי. "כשהגעתי לכיתה היה שם מורה נוסף ויחד ביצענו החייאה בעזרת מכשיר שנקרא דפיברלטור. המכשיר עזר לנו להציל את החיים של המורה, בלעדיו לא בטוחה שהוא היה שב להכרה. כעבור מספר דקות הגיע הצוות של מד"א ופינה אותו לבית החולים".

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מבקשת עזרה: רונאל בת ה/15 זקוקה לטיפול רפואי בחו"ל
• רק בגלל המקרנה: נער בן 14 נעצר בסעודיה
• על הניסים ועל הספורטאים: התוצאות המופלאות בספורט

 תמיד נמשך לאמבולנס

כבר שרפאלי היה ילד צעיר, האמבולנסים הצליחו לתפוס את עיניו ולעורר בו סקרנות. "רציתי להבין מה קורה שם, איך באמת מסייעים לאנשים ובכלל לקחת חלק". כשהוא התבגר, היה לו ברור שמד"א במהרה יהפוך להיות הבית השני שלו ובחר לנסות את מזלו כשם שרבים מחבריו לא ויתרו על הפעילות בארגון. 

אך אין ספק כי הדרך להגשמת החלום שלו הייתה מפרכת וכלל לא פשוטה. כדי להצטרף לנוער מד"א רפאלי לקחת חלק בקורס "60 שעות", שכלל למידה מעמיקה, כלים רבים וידע רב באשר לטיפול בפצועים והחייאה. הוא למד כיצד לזהות סימטופים של מחלות שונות, מתי אדם מצוי בטראומה ואיך נכון להעניק טיפול ראשוני בהתאם למצב. אין זה הכל, הקורס הארוך אף כלל חלק עיוני, חלק מעשי והדגמות, כשבסופו עליו היה לעבור בהצלחה שני מבחנים - מבחן עיוני לצד מעשי.

אוריאל עם המורה שהציל, חובשת, מזכירת ביה"ס ומורת ביה"ס © צילום: דוברות מד"א

משמרת שלא שוכחים

את המשמרת הראשונה שלו הוא לעולם לא ישכח. שנת 2015, תחנת מנשה, 8 שעות של התנדבות ללא קריאות. "יצאתי משם בתחושה של לא נורא, כי ידעתי שמצפה לי הרבה עבודה בהמשך ואכן צדקתי. אני חד משמעית חש בסיפוק אדיר מהפעילות".

לדבריו, מאז שהוא הצטרף למד"א הוא הפך לאדם אחר וחש כי על אף שההתנדבות גובה ממנו ויתורים על הלימודים והבילויים עם החברים, היא ללא ספק שווה את המחיר. "אני מרגיש שהפכתי למקור לעזרה. פונים אליי יותר וסומכים עליי יותר".

התנדבות במד"א זו משימה לא פשוטה. באילו קשיים אתה נתקל לאורך הדרך?

"יש מדי פעם מקרים לא נעימים ולעתים מזעזעים. לפעמים זה מרגיש מטורף, אבל מטורף לא להעניק עזרה. כל המקרים הללו מעשירים ומלמדים, ככה אני רואה את זה".

לעתים קשה לך לפגוש אנשים מחוסרי הכרה ולהיות עד לכמויות של דם?

"לראות אנשים מחוסרי הכרה זה לא נעים, אבל לראות כמויות גדולות של דם זה עוד יותר לא נעים. עם הזמן לומדים להתרגל לזה".

אוריאל רפאלי © דוברות מד"א

מה נותן לך את הכוח להגיע למשמרות?

"הידיעה שמה שאני עושה חשוב ומציל חיים", הוא אומר מבלי להסס לרגע.

מנקודת המבט שלך, הנוער של היום מתנדב מספיק בשעות אחר הצהריים? 

"רוב בני הנוער שאני מכיר ונמצאים מסביבי הם בני נוער שמתנדבים בהרבה מסגרות, אבל אין לי ספק שיש גם לא מעט בני נוער שלא עושים זאת ובשעות אחר הצהריים מעדיפים פעילות אחרת. אם עוד ועוד בני נוער יצטרפו לפעילות בארגוני הנוער וכחלק מכך יתנו לקהילה, העולם שלנו ייראה אחרת לגמרי. כל זה מגיע מהחינוך - בתי הספר חייבים להדגיש את החשיבות והתרומה מעבר למחויבות האישית, מכיתה א' ועד י"ב".

מתכוון להמשיך ולפנות לרפואה?

"זה כבר סימן שאלה ענק, כי אני מתחבר להרבה מאוד דברים ואין לי מושג לאן החיים יובילו אותי. אבל תחום הרפואה הוא אחד הכיוונים שאני לוקח בהחלט בחשבון".

"הרפואה הוא אחד הכיוונים שאני לוקח בחשבון" © צילום פרטי

אוריאל רפאלי הוא חניך ומתנדב בארגון הנוער 'נוער מד"א', שהינו חלק ממועצת ארגוני הילדים והנוער בישראל. המועצה מאגדת ומייצגת את העשייה המשותפת של ארגונים הפועלים בשדה החינוכי הבלתי פורמלי ככלל וארגוני הנוער בפרט.