אנסטסיה סמשנוי ואוריאן סבג, תלמידי כיתה י"ב בחולון, מכירים מקרוב את צמד המילים גאווה ישראלית. לאחרונה, נפלה בחלקם הזכות לקחת חלק במשלחת נוער מיוחדת במינה, שבמסגרתה הם המריאו אל על לברלין, והתארחו אצל משפחה גרמנית, שאין הם הכירו לפני כאשר לאחר מכן, התפקידים התהפכו והמשלחת מגרמניה הגיעה אליהם לביקור בחולון, והוכיחה להם שאף בעיר שלהם ישנה אווירה מיוחדת.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• קופצים לעתיד: איך תראה שנת 2018?
• פרוגרים ליום אחד: לאיזה ערוץ אתם הכי שייכים?
• הנובי גוד שלי: ערב שכולו משפחתיות וקבלה עצמית
  

 "בחרו מבית הספר כ-15 תלמידים מצטיינים ואחרכך ערכו הגרלה, שבאמצעותה ציוותו בינינו לבין בני הנוער מגרמניה. אנחנו נסענו אליהם קודם, אבל התחלנו ליצור איתם שיחה עוד לפני ולגלות תחומי עניין משותפים", מספר סבג. 

משמועות לחוויות

 כשסבג וסמשנוי שמעו על משלחת הנוער הקרבה, היה להם ברור שהם רוצים להיות חלק ממנה. "היו לי חברים שהיו חלק מאותו הפרויקט שנה לפני. שמעתי המון סיפורים וחוויות מהם. חלקם נהנו יותר וחלקם קצת פחות. אבל החלטתי ללכת על זה", אומר סבג. סמשנוי מציינת כי "אני פשוט שמעתי שיש בבית הספר משלחמת לגרמניה ורציתי להשתתף בה".

עם אילו ציפיות הגעתם?

סבג: "בהתחלה באתי מעבר להכל גם עם ציפיות לגבי קניות, אבל כשהגעתי לשם הבנתי שזה הדבר האחרון שמעניין. זאת פשוט משלחת שלא תחזור על עצמה. הבנתי שבחיים לא תהיה לי הזדמנות לבוא ולהיות חלק ממשפחה גרמנית, להתארח אצלם ואפילו להיות חלק מהתרבות שלהם. התרשמתי מהאוכל, ממקומות הבילוי שלהם ומהתרבות שלהם. הציפיות שלי מומשו לגמרי, הרבה יותר ממה שחשבתי".

סמשנוי: "ציפיתי לדבר הרבה אנגלית. כשאני טסה לחו”ל זה מעלה לי מאוד את מצב הרוח וציפיתי גם לזה. מאוד אהבתי את האנשים במשלחת, כל אחד מהם היה פשוט מקסים. אפשר להגיד שהם וכל שאר הדברים ענו על הציפיות הכלליות שלי".

הצלחתם להרגיש שאתם שגרירים של ישראל, של חולון?

סבג: "כמובן, הצלחתי להסביר לגרמנים, באנגלית כמובן, על כל המצב הישראלי-פלסטיני, על מה שקורה כאן. הצלחתי לספר להם על בית הספר שלי, על המדינה שלי, ולדבר איתם על כל מיני דברים שקשורים לעיר שלנו, ולהסביר להם על כל המצב שקורה במדינה לאחרונה".

סמשנוי: "שמחתי לארח את לינדה ולהראות לה איפה אני גרה - באיזו ארץ. כשהם באו לפה, רציתי להראות להם את ישראל בצורה הכי יפה שיש. לתת להם לטעום מהמאכלים ופשוט להכיר את הארץ, ולא רק באזור הנוחות שלי, אלא גם בתל אביב".

 אנסטסיה, יש רגע מהמשלחת שאת זוכרת במיוחד לטובה?

"היו הרבה לחצים באותה תקופה, לי אישית במיוחד. יצא לי לבכות כמה פעמים מרוב הלחץ הזה, אבל מאוד אהבתי שהגרמנים תמכו בי. אני זוכרת שכשזה קרה כולם באו, הרגיעו אותי וחיבקו אותי. שם הרגשתי שאני מכירה חברים חדשים, אבל ממדינה אחרת".

 אוריאן, יש רגע שאתה זוכר פחות לטובה?

 "היו לנו יום חופשי, שבו הגרמנים היו צריכים לקחת אותנו ולעשות איתנו משהו שאנחנו אוהבים ורוצים. בגלל שאני צייר, רציתי ללכת לראות מוזיאונים וחנויות של ציור. החבר שאירח אותי אמר: 'בכיף, אני אקח אותך'. לעומת זאת, חברים שלי לא קיבלו את אותו היחס. הם קיבלו יחס טוב, אבל לא כמו שאני קיבלתי. הגרמנים לא בדיוק רצו לקחת אותם לכל המקומות שהם רצו, אז הם קצת עשו לי פרצופים והסתכלו עליי בעין פחות יפה"

 מייצגים את ישראל עד הסוף

לדברי השניים, הם לחלוטין ישמחו לייצג את ישראל במסגרת משלחות נוספות, על אף שנראה שסמשנוי לא באמת זקוקה למשלחות כדי לחזק את הגאווה הישראלית. "יוצא לי לפעמים להכיר תיירים ולדבר איתם באנגלית, להגיד כמה שישראל יפה ולהמליץ להם לבקר בחיפה או בים המלח. חשוב לי שיראו את הדברים הטובים".

מה למדתם על עצמכם בעקבות המשלחת?

סבג: "למדתי שהאנגלית שלי טובה יותר ממה שחשבתי ועד כמה מדהימה ישראל. הייתי במקומות שלא הייתי בהם מעולם בזכות המשלחת הזאת ואני חושב שגם לא הייתי מגיע אליהם בלעדיה".

סמשנוי: "הבנתי שאני יכולה להצליח ולהתמודד לבד בחו”ל, ושאני יכולה לבלוט בתוך קבוצה גדולה של אנשים".