ה-31 בדצמבר עבורי הוא יותר מסתם תאריך, יותר ממעבר לשנה חדשה. עבורי, הוא ערב משפחתי, מלא במסורות ובמנהגים, הכרת תודה ושמחה. זה ערב שבו אני מתאחדת עם כלל האלמנטים שמאפיינים את הזהות שלי ואת מי שאני, יחד עם משפחתי, נפרדת מהשנה הישנה ומכל מה שחוויתי בה ומברכת את השנה החדשה לשלום, וכל זה בחג מיוחד, קטן וצנוע -  הנובי גוד.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• השבוע בעבר: המכונית הראשונה פוגשת את הכביש
• אמ;לק: הפציעה שהסעירה את הכדורגל הישראלי
• באנו לעזרת חבר: החתול שמתבייש לבקש אהבה
  

אם תשאלו אותי מה הן הזהויות שלי, לא אהסס להגיד רוסיה. נולדתי בארץ, אך הוריי עלו ארצה בשנת 1991 מרוסיה. התרבות של הוריי, שהועברה אליי בבית והתרבות שבה גדלתי במסגרת בית הספר יצרו אצלי בראש בלבול אחד ענק, שהייתי צריכה להתמודד עמו בשנים שחלפו. מצד אחד, התרבות של הוריי, המסורות השונות או אפילו חוסר המסורת במועדים מסוימים ומצד שני, המנהגים הקבועים שיש אצל רוב החברים שלי ומה שמחנכים אותי אליו בבית הספר. היה לי קשה מאוד להבין מי אני ואיך אני מגדירה את עצמי, איך אני לא מתכחשת או מתרחקת מ"הרוסיה" שבי וגם משלבת אותה עם התרבות הישראלית האותנטית.

אם להודות באמת, זה לא היה קל. זה היה מלווה בהרבה קריאות של "כמה וודקה שתית מהבוקר?", "איך קר לך?", "כמה ההורים שלך שותים?" ובעוד הרבה משפטים קשים שנאמרו לאמא שלי כשהייתי לידה כמו "חזרו למקום שממנו באתם". כילדה ששומעת את זה, זה לא בדיוק מקל על תהליך הקבלה העצמי. אך לבסוף, לאחר תהליך ארוך ולא פשוט, הבנתי שאני מי שאני בזכות כל החלקים שבי, כל המסורות והמנהגים שאני חוגגת וכל התרבויות שסביבי, ביניהן גם התרבות והמנהגים הרוסיים, שביניהם ישנה מסורת אחת המהווה חלק בלתי נפרד מהתהליך שעברתי - הנובי גוד.

"לא מתרחקת מהרוסיה שבי" © צילום פרטי

הנובי גוד הוא חג שמטרתו לציין את השנה החדשה. הוא מתחיל בפרידה מהשנה הקודמת בסוף חודש דצמבר ותם בקבלת השנה החדשה בחצות. במהלך החג מתכנסת כל המשפחה, אוכלת הרבה מאכלים מסורתיים (וכן, הם מלאים במיונז וסלק) ומחלקים מתנות. אך העיקר הוא שכל החוגגים מציינים את ההתכנסות המשותפת, נהנים, מעלים זיכרונות, מספרים בדיחות ופשוט שמחים. אולי מהצד ומן הסיפורים, קשה להבין את מהות הנובי גוד, אך כשלוקחים חלק בו זה לחלוטין קסום.

הבעיה שלי עם חג זה הייתה עם האמירות הקובעות כי זה חג של נוצרים, חג לא יהודי ואפילו אנטי יהודי. על אף שבהתחלה הייתי בטוחה שהוא קשור לחג המולד ולסילבסטר, אף פעם לא אמרתי ליד אנשים אחרים שאני חוגגת אותו, עד שהתפיסה שלי השתנתה כשהתחלתי לקרוא מאיפה צמח החג הזה ולאחר שיחה עם אמא שלי. היא סיפרה לי שהחג צמח מתוך רצון של כל האזרחים ברוסיה, אז עוד ברית המועצות, לציין את השנה החדשה בדרך שלא קשורה לאידאולוגיה או דת כלשהי, שכל מהות החג היא משפחתיות. פתאום הבנתי עד כמה זה נכון ומדהים. אין שום פוליטיקה או דת בחג הזה וזה כל כך מיוחד עבורי, כי כמעט ואין חגים כאלו בישראל. שמחתי שלי יש את החג המיוחד הזה ואני גאה בו, במהות שלו ומעריכה את המקום שממנו הוא צמח.

לאחר שהבנתי זאת, הפסקתי להסתיר את חגיגות הנובי גוד שלי. אני מספרת לכל מי ששואל או לא שואל, מספרת שוב ושוב את מהות החג ומציגה את השוני בינו לבין חג המולד והסילבסטר. אך עדיין היו קשיים. תמיד יום למחרת, לא קיבלו בבית הספר את כך שאני מציינת את השנה החדשה. הייתי צריכה לבוא כמו בכל יום לבית הספר עד שבחודש האחרון משרד החינוך הוציא מסמך, שלפיו יש לכבד את חגיגות הנובי גוד ואין לקיים אירועים או מבחנים למחרת. כל כך שמחתי כשקראתי את המסמך הזה, שסוף סוף מקבלים בארץ את התרבות הרוסית. זכיתי לראות את רב התרבותיות שמלמדים עליה.

לין בחגיגות הנובי גוד © צילום פרטי

אומנם יש עוד הרבה מקום לשיפור בדרך הקבלה של האחר במדינתו הקטנה, אך אני לא מוותרת. אני ישראלית מצד אחד ורוסיה מהצד השני ולפי אמונתי, ניתן לחבר בין שני העולמות הללו. מסע החקר שלי אחרי מי שאני אומנם הגיע לאיזושהי נקודה, אבל הוא עדיין נמשך. אני ממשיכה ללוש את הזהויות השונות שבי עד שיתקבל תוצר שלם. אני שמחה שאט אט יותר ויותר מקבלים בארץ את האחר ונותנים מקום לכל תרבות ותרבות, ויותר מכל -  אני מזמינה אתכם להצטרף לחגיגות הנובי גוד ולהתכנס עם כל המשפחה לערב שכולו חום.