זה לא סוד שהמוסד החינוכי כיום בארץ, מתמקד לרוב בללמד אותנו את מקצועות החובה כמו מתמטיקה, עברית, או היסטוריה, ומתרכז פחות בלהעניק לנו כלים לחיים שיהיו שימושיים מאוד בחיינו הבוגרים, כאשר נסיים את לימודינו בבית הספר ונצא אל העולם הגדול. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• סודית ביותר: הדברים שלא ידעתם על צפון קוריאה
• טסים בשביל היהדות: בני הנוער שמעבירים את הציונות
• חשד: תלמידי תיכון סחרו בסמים בוואטסאפ
  

מזו כבר כמעט חצי שנה שאני נמצאת בשנת שירות. מה זה בעצם אומר? אני חיה לבד, עם עוד שותפים הנקראים קומונה, בדירה משלנו במקום שונה ורחוק מהבית של הוריי ואני מתנהלת בצורה עצמאית. כתוצאה מכך, יש לי מעט יותר ידע והסתכלות נרחבת, על מה לא לימדו אותי בבית הספר שהיה נחמד ומועיל לכולכם לדעת.

ניהול תקציב קבוצתי ועצמי

אין מה לעשות, כאשר חיים לבד ומקבלים מהמדינה כסף בכל חודש לחשבון הבנק המשותף (כך מתנהלת קומונה בדרך כלל) אי אפשר פשוט לצאת ולבזבז ככל העולה על רוחנו.  חיים עם עוד אנשים (כשם שאתם חיים עם המשפחה שלכם) והכסף המשותף צריך לצאת גם עליהם ולא רק עליך. כפי שנאמר שנת השירות נותנת בכל חודש מעין משכורת כזו שמאפשרת לך ולקבוצה להתקיים מבחינת אוכל וכן גם עוד דברים נוספים במשותף, אם מתנהלים עם הכסף נכון. הקומונה שלי אישית מנהלת תקציב כזה שמאפשר לנו למשוך חלק מתוך המשכורת הזו בכל חודש כדי שיוכלו לשמש לנו לדמי כיס, וכן גם לדברים נחמדים נוספים כמו למשל יציאות וכדומה. כיוון שכסף זה לא תמיד מספיק לכל ההוצאות הפרטיות, הוריי מדהימים ועוזרים לי כלכלית כל חודש גם, אך אני עדיין זו שצריכה לנהל את ההוצאות שלי על בסיס מה שאני מקבלת. זהו אחד הדברים הכי קשים שאני מתמודדת איתם, לצערי מגלה המון פעמים שאין עליי מספיק, כי אני לא מתנהלת נכון ובו בעת מבזבזת יותר מדי. אולי אם היו לי שיעורי כלכלה  בתיכון, הייתי יכולה לרכוש כלים.  בית הספר לא לימד אותנו איך לנהל כספים או נתן מידע וכלים להתנהלות כלכלית נכונה.

טיפ ממני: אם אתם עתידים להיכנס לשנת שירות, כדי לנהל תקציב נכון יותר, לאחר בדיקת מחירים כלליים, חלקו את ההוצאות שלכם למוצרי מזון, מוצרי ניקיון, והשאירו כסף לתיקוני בית, והוצאות 'פאן' למען יציאות משותפות.

כדי להתנהל כלכלית עצמאית בצורה נכונה יותר, ערכו מסמך במחשב או רשימה בטלפון של כל הדברים, ולו ההכי קטנים, עליהם אתם מוציאים את כספכם, ואם מועבר אליכם בכל חודש כסף לחשבון הפרטי, כתבו כמה נכנס וכמה נשאר ממנו בסוף החודש. ככה תדעו בכל זמן נתון על מה אתם מוציאים את כספכם, על מה הוצאתם וכמה נשאר.

איך לקנות חכם בסופר

סופרמרקטים יכולים להיות אחד המקומות הכי מפתים שיש לערים ושכונות להציע לכם. הרי מי לא אוהב אוכל? בני אדם הם יצורים צרכניים ולכן להיכנס לסופרים, כחלק מתרבות הצריכה, זה ממש "מסוכן" עבורם. הם יתפתו לקנות עוד ועוד, וכך כספם יוצא על מצרכים שלא באמת יגמרו אותם, האוכל ילך לפח, וגם בעצם הכסף. לוקח המון זמן עד שתבינו לבד מהי הכמות המדויקת שצריך לפי מספר האנשים שאתם חיים איתו. בוודאי לגביי, שכן אני גרה עם שבעה אנשים נוספים בדירה אחת.

טיפ ממני: מזון זה דבר שמתקלקל במהירות, לכן אל תתפתו ואל תקנו יותר ממה שצריך. אל תחששו אם אתם רואים שבקניות הראשונות קצת פישלתם והמזון מתחסל מהר. אט אט תלמדו לפי כמות האנשים בבית, כמה צריך לקנות מכל דבר.

התנהלות עם אנשים, במיוחד בעולם המבוגרים בבית הספר ובכלל

בשנת השירות שלי אני חווה אינספור התמודדויות עם אנשים, לרוב מכיוון שהם שונים ממני ומתנהלים בהקשר לאותו העניין בצורה שונה. אני בכלל לא מדברת רק על ההתנהלות בבית עם חברי הקומונה, אלא על התמודדות עם סגל בית הספר בו אני מלמדת בבקרים או התנהלות עם גורמי העירייה למשל במרכז הנוער בו אני נמצאת, התנהלות שאני חווה בפעם הראשונה.

בתי הספר לא מתמקדים המון בעבודה משותפת, פרויקטים משותפים, ולא יצא לכם לעשות המון דברים מיוחדים עם חבריכם לכיתה אם זה לא נוגע בעבודה משותפת לשיעור אזרחות או בלמידה משותפת למבחן. כל התמודדות אחרת תהיה בעניין חברתי כזה או אחר, ובעצם, רק כשיצאתי לחיים האמיתיים גיליתי שיש עוד אין ספור התמודדויות, מושגים כמו פוליטיקה וביוקרטיה נהיו חלק גדול משפת היומיום של אנשים איתי, ובתור יוצאת מתיכון, בתחילה כל מה שבא לך לעשות הוא רק לצרוח - "היי, מה הם המושגים הללו?" שאתה לא מבין כלל. הרי שבמשך 12 שנה ידעת שאתה נמצא בעמדה "נחותה" יותר - אתה היית התלמיד שהצטרך לציית למוריו ולצוות בית הספר בו למדת. כאשר לא עשית זאת - נענשת, כך זה עבד. היום - זה אחרת לגמרי, והרבה יותר בגובה העיניים. אנשים רואים בך כשותף, וכתלמיד ש-12 שנה רק ציית, זה חדש ומרענן בו בעת, אך בפעמים הראשונות - גם מוזר.

"אלו החיים האמיתיים", "לא תמיד מקבלים מה שרוצים"

אם אני הייתי סופרת את מספר הפעמים שהוריי אמרו לי בכל שיחת טלפון בה התלוננתי או לחילופין נפגעתי ממשהו אחר את המשפטים "אלו החיים שחרולי, ולא תמיד תקבלי את מה שאת רוצה", כנראה שכבר הייתי עשירה מאוד. החיים הבוגרים מזמנים לי אלפי אתגרים, אלפי מלחמות על הדברים שחשובים לי, בין אם זה ניקיון הדירה שלנו, התנהלות חברית בדירה ודברים נוספים. בכל פעם שיש לי "תאקל" עם מישהו בנוגע לדבר כזה או אחר, ואני מספרת להוריי, אלו תמיד אותן התשובות. תשובות שכתלמידה במערכת החינוך, לא נתקלתי בהן, כנראה כי לא חוויתי קצת (וגם זה כנראה עוד על קצה המזלג) את החיים האמיתיים עליהם הוריי מדברים.

קשרים באים, והולכים...

בבית הספר נוצרת לנו התחושה, שהחברים שרכשנו ישארו איתנו לכל החיים. best friends forever מישהו? אולם, לא תמיד כל החברים שהייתם איתם בקשר במהלך היסודי, החטיבה וגם התיכון, יהיו החברים איתם תצעדו גם הלאה. עם חבריי מהיסודי אני בכלל לא בקשר, אלו שהיו איתי בחטיבה המשיכו איתי לתיכון, ועם רובם, נותקו הקשרים. בתחילה התאכזבתי מכך, הייתי בטוחה שהחברויות שרכשתי הן לתמיד. אבל זה לא כך, חברויות מתפרקות ויכולות להשתנות בכל רגע נתון. חבריכם לחיים יכולים לבוא בשלב מאוחר יותר כמו שנת השירות, הצבא, העבודה בה תעבדו וכדומה, לא רק במקום הקטן הזה שנקרא בית ספר.