ביום חמישי האחרון נבחנתי בפעם הראשונה בבחינת הבגרות. הגעתי לבחינה מלאה בחששות ובפחדים ובעיקר עם הרבה חומר בראש. לאחר שעתיים וחצי של בחינה, אני יכולה להגיד בגאווה שעברתי את הבגרות הראשונה שלי!

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• השבוע בעבר: פופאי נוצר ודונלד טראמפ נבחר
• בוטלה השביתה בתיכונים: הלימודים מחר יתקיימו כסדרם
• אמ;לק: למי יקוצרו החופשות הקרובות?
  

כשעליתי לכיתה י"א, הכיתה המפחידה הזו, שכל פוסט שני בפייסבוק מדבר על כמה שהיא עמוסה, די פחדתי. תהיתי מתי אספיק לעשות את כל הדברים שאני אוהבת? האם אני בכלל אעשה משהו חוץ מללמוד כל היום? כעת, כשאני נמצאת כבר בשיאה של כיתה י"א, אני יכולה לגלות לכם סוד - רמת העומס שלכם תלויה אך ורק במקצועות שאתם לומדים ובדרך שבה אתם מנצלים את הזמן שלכם. אפשר לעשות הכל, מניסיון.

כבר בחופש הגדול התעדכנתי בלוח הבגרויות שלי. בגרות במתמטיקה ותנ"ך שובצו להן אי שם במאי, ובגרויות בלשון ובהיסטוריה נראו כבר בינואר. הדרך למתכונת הראשונה שלי, בהיסטוריה, לא הייתה קלה, כי היא בוטלה לנו פעמיים עקב העיצומים של ארגון המורים. אך למזלי ולמזלה של שאר השכבה שלי, ממש רגע לפני שהתחלנו לתכנן הפגנה, בוטלו העיצומים ובחינת המתכונת חזרה.

מאז ומתמיד היסטוריה הייתה אחד מהמקצועות האהובים עליי ולכן כלל לא הופתעתי כשגיליתי שהציון שלי בבחינת המתכונת היה 100 וכך גם ציון ההגשה שלי. למרות זאת, הזמן שבין המתכונת לבגרות שלי היה כשלושה שבועות, שהיו שלושת השבועות העמוסים בחיי. לא רק בגלל הבגרות, על אף שמדובר בבחינה חשובה, לא יכולתי להתעלם משאר המטלות שנאלצתי לשלב יחד עם הלימודים. זה לא היה קל, אבל בהחלט אפשרי.

בסיומם שלש שלושה שבועות מורטי עצבים, שבהם כל מה שראיתי, בעיקר, היה קלסר ענק מלא בסיכומים, הגיע היום המיוחל - החינת הבגרות הראשונה שלי. לפניה עברו בין הכיתות בשכבה שלי והסבירו על מהלך בחינת הבגרות - מה מותר ומה אסור לעשות (רמז - יש יותר אסור ממותר). מה שבעיקר הלחיץ אותי היה שעל כל דבר הכי קטן שקורה לי בזמן הבחינה יכולה להופיע לי הערה של "חשד להעתקה". כן, זה מסוג הדברים שלא כדאי שיקרו לכם. אחרי הכל, סימון כזה מאלץ אתכם להיכנס לתהליך ארוך של הוכחות, שבסופו אף יכולים לפסול לכם את הבחינה. אני חייבת להודות שחששתי מכך מאוד ולכן נקטתי באמצעי זהירות מוגברים, ויש שיאמרו שאפילו מוגזמים, כמו להכניס את הטלפון הנייד ואת התיק שלי ללוקר לפני שהחלה הבחינה. 

יום לפני בחינת הבגרות, הגעתי לתגבורים שהיו בבית הספר. לפתע, כל קבוצות הוואטסאפ החלו להתמלא בתמונות ובשאלות, והאווירה נעשתה לחוצה מתמיד, ואז הגיע יום הבחינה. הגעתי לבית הספר ואט אט התמלאה הרחבה מחוץ לכיתות, תוך שתחושת הלחץ רק הלכה וגדלה. לאחר כחצי שעה, התבקשנו להיכנס לכיתות והרגע הגדול סוף סוף הגיע. ישבתי במקום שסומן לי מראש, בשורה הראשונה ממש מול הבוחנת והתחלתי את הבחינה. 

אני חייבת להודות, הבחינה לא הייתה כל כך קשה. השאלות היו באותה רמת הקושי של המתכונת, וחלקן אפילו היו זהות לחלק מהשאלות שעניתי עליהן. הרגשתי כמו במבחן רגיל. ברגע שקיבלתי את טופס הבחינה כל הלחץ נעלם כלא היה.

מרוב תרגולים ולימודים מתישים, לא היה סיכוי שאני או חבריי לשכבה לא נצליח לענות על השאלות ואפילו הבוחנת לא הייתה כל כך מאיימת כפי שחשבתי במבט ראשון. היא בסך הכל בדקה שאף אחד מאיתנו לא מעתיק ולא הוסיפה לאווירת הלחץ שבין כה שררה בחדר. לשמחתי, הבגרות הראשונה שלי הסתיימה בהצלחה. כעת, נותר לי כפי שנהוג לחשוב.