במהלך השנים, חוויתי נפילות רבות - בתחומים שונים בחיי. בכיתה י' בעקבות מקרה שקרה לי בבית הספר הרחקתי ממני אנשים, הרחקתי והדפתי. בחרתי להיות לבד בהרבה מזמני. בכיתה י"א הרגשתי שאני משתנה ושהמון תכונות אופי חדשות שאימצתי אליי באהבה כבר לא מתאימות לאנשים איתם הסתובבתי. אז לאחר שהתקרבנו מחדש - התרחקתי שוב. הלימודים היו קשים מאוד עבורי. פתאום גיליתי שגם קשה לי ללמוד, לאחר 11 שנים במערכת. במקביל הרגשתי שאני הולכת ומתרחקת יותר ויותר מקבוצת החברים בה הייתי ומוצאת את עצמי נופלת לתוך הקשיים שלי עמוק יותר ויותר.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בואו לבדוק: פתרון הבגרות באזרחות / מועד חורף 2018
• חבר על ארבע: הכלבים המיוחדים שיעשו לכם חשק לאמץ
• ג'ודאית מגיל ארבע: "הבנתי שזה החלום שלי"
  

כיתה י"ב הגיעה ואז גם חוויתי קשיים עם המערכת הצבאית. ידעתי שאם לא אעשה משהו, אפול בין הכיסאות ואמצא את עצמי משרתת בתפקיד שאני לא רוצה, לא מתאים לי ולא מעניק לי סיפוק. במקביל עסקתי בהפקת התאטרון הגדולה שלי כחלק מהמגמה בי"ב ונפלתי בשלל מקצועות אחרים. לא ידעתי היכן לשים את הפוקוס בין כל הקשיים והבעיות שלי.

"לא ידעתי היכן לשים את הפוקוס" © צילום פרטי

למרות הכל, סיימתי את הסמסטר הראשון של י"ב מורמת למעלה מכל הנפילות אותן חוויתי. בדיעבד, רק היום אני קולטת כמה מאמץ אדיר הייתי צריכה לעשות בכדי לקום. זה לא ש"הייתי בקרשים", כפי שאומר הביטוי. מצבי בלימודים לא היה רע עד כדי כך ולא הייתי בודדה. אך בי"ב תקף אותי ייאוש כזה, שלא ידעתי אז איך אצא ממנו. איך אשלב בין הלימודים להתעסקות בצבא, איך אמצא את עצמי בכל הבלגן הזה. לא ידעתי.

לא למדתי הרבה דברים מתוך כל הייאוש הזה, שהוא הגורם לכל הנפילות בתחומים בהם הצלחתי עד אותה שנה. אבל המעט שכן למדתי, הוא כה משמעותי. למדתי שאני הרבה יותר חזקה ממה שאני חושבת שאני, שכוח הרצון שלי והנחישות באמת יכולים להתעלות מעל הכל. גם למדתי שאני לגמרי אחראית לגורלי שלי ולהתגלגלות של מסלול חיי.

אם לא הייתי מחליטה בשנייה האחרונה של י"ב, להתחיל שיעורים פרטיים בלשון ועובדת חזק בבית, כנראה שלא הייתי עוברת את הבגרות. אם לא הייתי חותמת נח"ל ומצליחה לשנות גישה לגבי השירות הצבאי שלי, יכול להיות שבאמת הייתי נופלת בין הכיסאות כפי שהיה צפוי להיות עתידי בצבא. הבנתי שיש עוד דברים בצבא שיכולים לעניין אותי ולהתאים לי מלבד גלי צה"ל ושגם את הדברים שחסומים בפניי אפשר לפתוח בעזרת כוח רצון. הכל השתנה כשאני החלטתי לעשות פעולה מסויימת שתשנה את הגורל שלכאורה נקבע לי.

"היחידים שייתנו את הפוש האחרון - הם אתם" © צילום פרטי

כך גם אתם יכולים. אתם יכולים להבין ולהפנים שמכל נפילה שתהיה לכם, אפשר לצמוח. לא תמיד יהיה מי שיציל אתכם ממנה וגם אם יש מי שיציל, היחידים שייתנו את הפוש האחרון - הם אתם. כן, זה יכול להיות דבר מלחיץ - לדעת שאם לא תפעל למען עצמך, אתה יכול לשקוע. אבל זה גם יכול להיות דבר מדהים, שבוחן את הנחישות שלכם, הרצון שלכם לדברים (כך תוכלו להבין שאם יש משהו שאתם לא נלחמים עליו, אולי בעצם אתם לא רוצים בו?) והיכולת שלכם לשפר את חייכם. מההפנמה הזו שלי לגבי דברים שחשובים לי, הצלחתי להרים את עצמי רק למעלה. אחרי הכל - "אם אין אני לי, מי לי?".