אורי אורבך ז"ל, הוא אדם מדהים בעיני, שהחליט יום אחד לצאת מהעיתונות, לעבור לפוליטיקה ולעשות שם רק טוב. בחודשים האחרונים עזרתי בעריכת הספר, "דתי נורמלי", בהוצאת ידיעות ספרים, שאוגד לתוכו מאמרים רבים של דמות העיתונאי והפוליטיקאי שאסור לשכוח.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בת 14: "לא פעילה ברשתות החברתיות"
• הנסיך הארי ומייגן מרקל קיבלו מכתב עם נשק ביולוגי?
• BEWARE: הדברים שרצוי שתרחיקו מחיית המחמד שלכם
  

אורי אורבך היה עורכו הראשון של עיתון הילדים "אותיות" וערך גם את ביטאון "זרעים" של בני עקיבא. הוא כתב את המדור הסאטירי "פסיק" בעיתון "נקודה", כתב, ערך והגיש במקומות רבים עד שהגיע לכתוב טור שבועי בידיעות אחרונות וטורים ל-ynet יהדות. הוא הגיש במשך עשור את התכנית "המילה האחרונה" יחד עם עירית לינור ומגישים נוספים. יום אחד, בשנת 2008 פנו אליו בהצעה להצטרף לרשימה משותפת של הציבור הימני-דתי לכנסת. אורבך החליט לעבור לעולם הפוליטיקה. ברגע האחרון פרשה מפלגת האיחוד הלאומי מהריצה המשותפת ולבית היהודי היו רק שלושה נציגים בכנסת ה-18, ואורי אורבך ביניהם.

הוא פעל רבות בתחום החברתי ולשיפור יחסי דתיים-חילונים ודחף להקמת רשימה משותפת לכנסת ה-19. הוא נאבק על קיומם של פריימריז, בחירות מוקדמות, וכן למען פתיחת השורות של המפלגה ושכנע את נפתלי בנט להצטרף לרשימה ולהוביל אותה. זה הצליח: בכנסת ה-19 קיבלה הרשימה המשותפת 12 מנדטים ואורבך קיבל את תיק השר לאזרחים ותיקים. היה לו חשוב לקחת תיק שתהיה בו עשייה משמעותית. הוא יצר שינוי עצום ביחס לאוכלוסייה המבוגרת במדינה, עם שלל מיזמים כמו "שלישי בשלייקס" וכיתות ותיקים ועד השגת פיצויים לעובדי גטאות והקמת יחידות למיצוי זכויות לקשישים בבתי חולים ("יחידות סגולה").

אורבך כתב ספרי ילדים רבים כמו "אולי בשבת יזרקו סוכריות", "מתקן החלומות" ו"מוקצה" בשיתוף שי צ'רקה. לאחר פטירתו, אורבך הונצח בדרכים רבות, ובין השאר ירון דקל, מפקד גלצ דאז, החליט לקרוא לאולפן המרכזי בתחנה על שמו של אורי.  

לצערי הרב, לא זכיתי להכיר אותו באופן אישי. מדי פעם שמעתי איזה משפט עליו מבנותיו שאני מכיר או קיבלתי איזה טרמפ קצרצר ממנו. התחלתי לכתוב בפרוגי בשנת 2014. כבר אז, נחשפתי למאמר שבו קורא אורבך לבוגרי ישיבות תיכוניות לנסות להתקבל לגלי צה"ל - "הטובים לתקשורת". 

לאחר שהעברתי חבורת לימוד קצרה עליו בישיבה שבה אני לומד בשנה שעברה, סיפרה לי אלמנתו של אורי, מיכל אורבך, על הפרויקטים השונים שהיא מקדמת מתוך כתביו ולזכרו. מיכל הציעה לי להצטרף לצוות שיעבוד על הכנת ספר המאמרים, והתחלנו לעבוד על "דתי נורמלי". בהתחלה ליקטנו וקטלגנו את המאמרים לפי החלטותיו של אורי (שהתחיל לעבוד על הספר כמה שנים קודם) ולפי העדפות שלנו. אלי ויסברט, מראשוני חניכיו של אורבך בעולם הכתיבה ואחד האנשים היותר מוכשרים שיצא לי לעבוד איתם, התחיל לעבוד מסביב לשעון עם מיכל על שזירת המאמרים לכדי ספר מורכב ומובנה, שיביא את השקפת עולמו של אורבך בתחומים שונים. עיקר עבודתי הייתה לקטלג, לתחקר ולהקליד את המאמרים שקיבלנו בקבצים בעייתיים, אך מדי פעם זכיתי להשתתף בהחלטות שקשורות לספר, מהעיצוב ועד העדפת מאמר כזה על פני האחר.

אורי אורבך במאמריו ובפרט באלו המצויים בספר זה, עוסק בנושאים שמעניינים כל אחד מאתנו: דתיים-חילונים, חינוך, פוליטיקה ועוד. הוא הציג את תפיסת עולמו ואת דעותיו השונות שהוסיפו כל כך הרבה אור. אתם שואלים למה מאמריו הם כל כך טובים? חוץ מכתיבה חדה ודעות ברורות, ידע אורבך להשתמש בשפה בצורה קלילה אך שנונה, כך ששפתו המדויקת והשנונה נוגעת בדיוק בנקודות הנכונות.

אורי אורבך השפיע על הרבה אנשים בצורות שונות. אני יכול להעיד על עצמי שהשפיע עליי במיוחד, מבלי ממש לשבת איתו כמו שזכו גדולים ממני. אנשים בכו והתאבלו כשקיבלו את הבשורה המרה – "אורי אורבך הלך לעולמו". באותו הרגע יצאתי משיעור מתמטיקה בסערה, לא מסוגל לחשוב במיוחד על כמה פספסתי אותו, כמה דמות כזו תחסר בציבור. אם כיום במותו הוא מצליח להשאיר אור חזק, נסו לדמיין כמה הוא השפיע בחייו.

בעיניי, הספר הזה באמת מתאים לשני סוגים של אנשים. אלו שמכירים את אורי ואת פירותיו ייהנו ממנו כי הספר יזכיר להם מי זה אורי אורבך וייפגשו שוב עם השנינות, עם הכתיבה המדויקת ועם הדמות המיוחדת הזו. אלו שלא מכירים את אורי יזכו דרך הספר להכיר אותו, מכיוון שדמותו משתקפת בו בבירור. אני מכיר בני נוער רבים שייהנו מהספר הזה, וזה מרגש אותי. מקווה שאתם תיהנו מהספר כפי שאני נהניתי לעבוד עליו.

מישהו צריך להגיד את זה בקול: אנחנו צריכים אנשים כמו אורי אורבך. הוא היה קרן אור ואם יהיה לנו עוד אור פה, אולי נוכל לגרש את החושך. וכן, הרגשתי את זה ואני יודע שגם אתם – אפשר להרגיש את האור הזה דרך "דתי נורמלי". רכשו את הספר, לא רק שזה יעשה לכם טוב, אלא זה אף יפתח לכם אפיקים חדשים שלא חשבתם עליהם.