מה זה להרגיש שייך לחברה? האם החברים שלך הם אלו שגורמים לך להרגיש כך, או שמא זה תלוי בך? אני מאמינה שהכל מתחיל ברגע כשאתה שלם ונאמן לעצמך, כשאתה בסביבת החברים שלך, כשאתה יודע שאתה פועל בדרך שהיית רוצה ומתנהג בדיוק כפי שאתה. אז למה גם כשהרגשתי שייכת, לא היה לי טוב ולא הייתי נאמנה לעצמי?

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בואו לבדוק: פתרון בחינת הבגרות בתנ"ך / קיץ 2018
• טירוף על המגרש: מחפשים את הנער שיהפוך לכדורגלן בינלאומי
• הצצה ראשונה: המיונים אל נבחרת ישראל הצעירה במדעים

נתחיל מההתחלה, או יותר נכון, מהאמצע. תחילת כיתה י"א, אני נמצאת כבר שנתיים בחבורה של ארבע בנות. אנחנו עושות הכל יחד ומתראות מסביב לשעון - נפגשות, צוחקות, יוצאות ואפילו טסות ביחד. אבל, עדיין משהו היה לי חסר. היה את הצחוק, היה לי כיף וגם הרגשתי שייכת, אך לא הייתי מי שאני באמת. אחרי חודשים של הרהורים עם עצמי ותהיות, פרץ ריב ביני לבין שלוש הבנות הנוספות. הריב הזה היה בשבילי ״פתח מילוט״. בעקבותיו בחרתי "לחתוך" את הקשר עם אותן הבנות, לצאת מהקבוצות המשותפות ברשתות החברתיות ולפתוח דף חדש בחיי.

"החטתי להתמודד עם הלבד". אילוסטרציה © fotolia

לרגע הרגשתי הקלה, אבל אז הבנתי שההתמודדות הקשה ביותר עוד לפניי, שהרי הן היו החברות היחידות שלי. אומנם היו לי ידידות אחרות, אך לא היה לי עם מי להיות בהפסקות, את מי לשתף כשקורה משהו או עם מי להיפגש ולצחוק כפי שהייתי רגילה לעשות איתן. על אף הקושי, החלטתי להתמודד עם הלבד ולקבל אותו. 

באחת הפעמים בהן הגעתי לבית הספר כהרגלי, מספר בנות מהכיתה שלי הבחינו בכך שאני לבד והזמינו אותי להיות איתן בהפסקה. שמחתי, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כך שהן בוודאי מרחמות על היותי לבד, אז בחרתי לסרב בנימוס והמשכתי לשבת לבדי בהפסקה. שבועיים לאחר מכן, הגיע הטיול השנתי. שם לא יכולתי לברוח מהלבד וחשבתי לא לצאת אליו. אבל, בזכות אותן הבנות, שהיה להן אכפת, זה לא קרה. הן התעקשו שאצא ושילבו אותי בחבורה שלהן. 

לא יודעת איך עשיתי את זה, אבל יצאתי לטיול השנתי איתן. הגעתי לסביבה שונה ממה שהייתי רגילה אליה, שיש בה ילדים אחרים, בדיחות אחרות ואפילו השירים לא זהים לאלו שהאזנתי להן יחד עם הבנות הקודמות. למרות זאת, הסתגלתי, הצלחתי להתחבר ולהכיר, להיפתח, להקשיב ואפילו לשתף. מאז, הכל רק השתפר. הצלחתי להרגיש שייכות ולהיות מי שאני בו זמנית. הן נתנו לי מענה למה שהייתי באמת צריכה והיו שם בשבילי בכל שלב ושלב.

"אני חלק ממשהו חדש ולא מצטערת" אילוסטרציה © shutterstock

מאז שניתקתי קשר עם החבורה הקודמת, חלפו שבעה חודשים, בהם עברתי את כל קשת הרגשות האפשרית. אבל עכשיו אני חלק ממשהו חדש ולא מצטערת על שום דבר שעשיתי במהלך הדרך הזו. במחשבה שנייה, אולי על דבר אחד אני כן מצטערת - מאז שיצאתי מאותה החבורה, הבנתי עד כמה פגעתי. מרוב שהתלבטתי וחתכתי מהר, לא הסברתי להן מה קרה. בשביל להיות שלמה עם עצמי פגעתי בבנות שהיו שם בשבילי. מהן אני מבקשת סליחה ולעצמי אני אומרת תודה. תודה, כי סוף סוף הצלחתי להתחבר לעצמי. אני נמצאת היום עם בנות מדהימות, בעלות לב ענק, הן דואגות, עוזרות ומפרגנות. ממש חבורה שעוטפת כל ילדה בצמר גפן.

בזכות כל מה שעברתי, הצלחתי להבין עד כמה חברות טובה זה דבר חשוב ושכל כך הרבה אנשים לא מעריכים את זה. אנחנו מתלוננים כמעט על כל דבר בחיים שלנו ולא מעריכים את האנשים שנמצאים לצדנו. למדתי הרבה מהמסע הזה ולכן חשוב לי לתת לכם עצה - הקשיבו לעצמכם. אתם היחידים שיודעים מה טוב בשבילכם ואתם היחידים שתובילו את עצמכם לאושר. תמיד תחשבו לפני הצעד הבא, אבל אל תפחדו לעשות אותו. אל תחששו מהלבד, כי כמו כל דבר בחיים, גם הוא יעבור. זכרו תמיד כי גם כשקשה ואתם לבד, ואין לכם כוח לכלום - תמיד תהיה נקודת אור. יהיו את האנשים שיהיה להם אכפת מכם, ושיהיו שם למענכם. אלו אנשים שאיתם תוכלו ליצור חוויות, ועמם תרגישו שאתם באמת, אבל באמת אתם.