הדתה או באז מוגזם? "אנשים ממהרים לשפוט". צילום: Fotolia

הדתה או באז מוגזם? "אנשים ממהרים לשפוט"

"כבר כתבתי לא אחת על חוויותיי בתיכון, אבל, הפעם אני לצערי נאלצת לכתוב בנסיבות פחות משמחות. שלשום (א') הותקפה הנהלת בית הספר שלי, תיכון 'כצנלסון' בכפר סבא, על ידי גורמים חיצוניים וכל זאת מפאת אירוע שהוצא מהקשרו בנסיבות מרתיחות" • טור אישי

אין תלמיד שמסכים עם כל צעד של הנהלת בית הספר שלו, אך אתמול הנהלת בית הספר שלי מצאה את עצמה מותקפת מכל כיוון, כאשר הפעם זה אירע מהסיבות הלא נכונות. הבאז התקשורתי, אשר נוצר סביב האירוע שבו בית הספר בו אני לומדת לקח חלק וגרם לדברים לצאת מהקשרם, מפריעה לי בתור תלמידה בתיכון.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

כבר כתבתי לא אחת על חוויותיי בתיכון, כמו על היום הראשון שלי ועל הבגרות הראשונה בה נבחנתי, שללא ספק הייתה עבורי נקודת מפנה בדומה לכל תיכוניסט. אבל, הפעם אני לצערי נאלצת לכתוב בנסיבות פחות משמחות. שלשום (א') הותקפה הנהלת בית הספר שלי, תיכון "כצנלסון" בכפר סבא, על ידי גורמים חיצוניים וכל זאת מפאת אירוע שהוצא מהקשרו בנסיבות מרתיחות. 

למעשה, שכבת י' הלומדת בבית הספר שלי, יצאה לצפות בהצגה בנושא יום ירושלים. פעילות זו, למיטב הבנתי, נערכה מתוך מטרה לסכם את שיתוף הפעולה שהתקיים בין בית הספר שלי לבין בית ספר נוסף בעיר, אשר במסגרתו נכללו מספר מפגשים ופעילויות לימודיות מעניינות, שבוצעו בקבוצות מצומצמות של בנים ובקבוצות מצומצמות של בנות. כאמור, המפגשים נחתמו בהצגה המדוברת, בה התבקשו תלמידי השכבה לשבת בנים ובנות לחוד. 

בנים ובנות לחוד
בנים ובנות לחוד © צילום: Fotolia

על פי מה שהבנתי לאחר בירור עם מורים ותלמידים שנכחו במקום, אין זה היה כפי שנדמה לנו במבט ראשון. נושא ההצגה התקשר לתכנים שהועברו לתלמידים ולכן, אנשי הסגל החינוכי מצאו לנכון שגם הצפייה בהצגה תעשה בקבוצות הדיון בהן היו התלמידים בשאר המפגשים. כך, למעשה נוצר הפרדה בין הבנים לבין הבנות באולם התאטרון וזאת, אך ורק מפני שהיו בקבוצות שונות בשאר התהליך.

מאוחר יותר באותו היום, העלתה אחת מתלמידות השכבה פוסט לפייסבוק על מאורעות היום, שצבר תאוצה תוך זמן קצר. קשה שלא להתחבר למה שכתבה התלמידה, הרי גם אני בתור אישה לא ארצה לקבל יחס פחות טוב, או לחוות זלזול על בשרי. יחד עם זאת, אני מאמינה כי חשוב לדעת מה באמת קרה שם ולהבין איך כל הנושא התגלגל, לפחות לפני ששופטים.

בתור תלמידה בבית הספר המכירה מקרוב את ההנהלה, אני לא יכולה להסכים עם התגובות השליליות, שהופנו כלפי בית הספר שלי וכלפי העומד בראשו. בית הספר שלי הינו חילוני וכן מנהלו, אך מהכרותי עמו אין הוא אדם שאפשר להגיד עליו שהוא מדיר אנשים, או שמא אינו נוהג בכבוד. 

הכל התחיל מפוסט פייסבוק
הכל התחיל מפוסט פייסבוק © fotolia

ישנה תחושה גורפת ברחבי בית הספר כי דברי הפוסט שהועלה הוצאו מהקשרם ונופחו, בין היתר על ידי מועמדים לראשות העיר, שניסו באמצעות שיתוף הפוסט ותקיפה מאסיבית של כל הנוגעים בדבר לצבור הון פוליטי. ההרגשה היא שאף אחד לא באמת יודע מהי רוח הדברים ושאנשים סתם ממהרים לשפוט, ולתקוף מבלי להבין מה בכלל אירע שם. ולראיה, אתמול (ב'), מנהל בית הספר, שקרוב לוודאי נאלץ לספוג לא מעט ביקורת, בחר לקיים גם עמנו, תלמידי שכבת י"א, שאינם נכחו בהצגה שיחה על אשר אירע ולהבהיר לנו פעם נוספת כי בית הספר שלנו הוא מוסד חינוך סובלני, שלעולם לא ייקח חלק בהדרה שכזאת. לדעתי, זה רק מצביע על אכפתיות של ההנהלה כלפי התלמידים, אף על פי שאינם חוו את האירוע המדובר על בשרם. 

לסיכום, הדרת נשים הוא נושא שלעולם לא אהיה מוכנה לעבור עליו בשתיקה. אבל, במקרה זה לא הייתה כל הדרת נשים, או כפייה דתית, כשם שטענו טוקבקיסטים רבים שספק אם יודעים מה באמת אירע. הכי קל לתקוף ולהתלונן, אך אם יש דבר אחד שלמדתי מכל העניין הזה הוא שחשוב קודם כל לבדוק את העובדות ורק לאחר מכן לגבש דעה, ולהתלהם, אם בכלל.

 

תגובות