כל אחד מאיתנו מרגיש לעיתים קצת שונה במראה, באופי או אפילו בתחושה פנימית שמשהו בנו אינו "כמו כולם". חשוב לי לשתף אתכם בשונות שלי, שלפעמים מקשה על חיי, אך תמיד מהווה גאווה עבורי. שונות של אחת מ-10,000. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

• מא' ועד ת': כל מה שאתם צריכים לדעת על המונדיאל הקרוב
• שחקו: עד כמה אתם מכירים את המונדיאל?
• חיים בספר: עשרה סימנים לכך שאתם תולעת ספרים
  

אני מיכל ארבל - נערה, תלמידה, כתבת, אחות, בת, חברה וכחלק בלתי נפרד מכל אלו גם לבקנית הן מבפנים והן מבחוץ. היום הוא יום משמעותי עבורי, שלא ידעתי על קיומו עד לפני מספר שנים: היום (ד') הוא היום הבינלאומי להכרה בלבקנות. חלקכם בטח תוהים למה צריך יום כזה ואחרים חושבים מה זו בכלל לבקנות, שלא לדבר על יום שלם סביבה. טוב, אני לא יכולה שלא להבין אתכם ולכן אני כאן כדי להסביר לכם הכל מהזווית של נערה לבקנית.

אני יושבת במשך שעות ארוכות, על מנת למצוא את המילים המתאימות כדי לתאר משהו כל כך משמעותי עבורי ושוקלת כל מילה. אני רוצה להיות ברורה, מדויקת, אמיתית ולייצג. חשוב לי להתחיל בכך שלבקנות זו מתנה. לפני כל דבר שתקראו, זה הדבר הראשון ואולי היחיד שאתם צריכים לדעת. מתנה שיש לאחד מ-10,000 אנשים, אשר גם אני זכיתי לקבל.

לבקנות היא תופעה תורשתית, בה יש חוסר בפיגמנטים בעור, בעיניים ובשיער, מה שגורם ללקות ראייה המובילה לפעמים עד לכדי עיוורון ורגישות בעור. ועדיין, למה זה כזה משנה? איך זה משפיע על חיי היום יום? ובכן, בעיית הראייה מורגשת ללא ספק, החל מהתקשות בקריאה מהלוח בכיתה ועד לזיהוי אדם שקורא לי מרחוק רק על בסיס הקול שלו. השמש אינה משחקת לטובתנו גם היא, בסנוור לפעמים אף בשש בערב ובסיכוי הגבוה לחלות בסרטן העור אם רק לא נשמור על עצמנו. אה כן, חוסר הפיגמנטים הזה נראה גם מבחוץ כמובן, בשיער בהיר בגוון לבנבן, כך גם הגבות והריסים, העיניים הבהירות והעור.

מי שמכיר אותי יודע שבשבילי זו גאווה. תמיד אשמח לענות על כל שאלה ורק לדבר עם מי שיתעניין, אך זו לא תמיד הייתה תחושתי. כשהייתה ילדה קטנה שלמדה להכיר את החברה בה היא גדלה, תמיד היו את אותם האנשים שבאו להזכיר לי שאני שונה. שונה ולא מיוחדת. אנשים שהרשו לעצמם לנסות ולהשפיע על דרך התפיסה של ילדה בגן את עצמה ואת איך שהיא נראית. "יש לך שיער כמו של סבתות" או "תורידי את הפאה" היו משפטים מוכרים היטב ומבטים ברחוב היו חלק מהשגרה. אני, כילדה קטנה עם קוקו גבוה ומשקפי שמש, הייתי הולכת ברחוב ואוספת לעצמי הערות על העולם ועל איך שהוא מתנהל.

הודות להורים מדהימים ולמערך חברתי יציב ועוטף, גדלתי להיות נערה עצמאית. גם את הקשה של הלחם כבר למדתי לאכול ולמרימי הגבה למדתי להסביר, שכן כנראה מעולם לא שמעו על יצור מוזר שכמותי. ישבתי במשך שעות כדי למצוא את המילים שיעזרו לי לתאר משהו כל כך משמעותי עבורי. שקלתי כל מילה ורציתי להיות ברורה, מדויקת ואמיתית. אבל, מתברר שזה כלל לא משנה, מפני שגם אם לא הייתי מספיק כזו - זו האמת שלי ועם כך לא ניתן להתווכח.

יום לבקנות שמח לכולם!