קרוב לוודאי שברגע זה ממש, אתם שואלים את עצמכם כיצד תורה שבעל פה ומשפט עברי מתקשרים אליכם? הרי זה לא מקצוע שלומדים רק תלמידי ישיבות ובבתי ספר דתיים? אז זהו שלא.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• הנער שלא התקבל ללימודים בגלל גובהו ומתמחה אצל רמזי
• רחוקות מהבית: הנערות שעזבו את הכול ועברו לפנימייה
• "הגוף שלי כואב": המשפטים שאנחנו אומרים בחדר הכושר
  

לפני שנה בדיוק, כשנודע לי שאלמד במגמת תורה שבעל פה ומשפט עברי, עלו לי הרבה מחשבות וחרטות. מה לי, נערה חילונית בת 16, מתיכון חילוני במרכז הארץ, יש לעשות במגמה כזו? האם זה שווה את העלייה המשמעותית בציוני הבגרות? כמו רבים אחרים, בחרתי להצטרף למגמה, משום שנוצר לי הרושם שזו מגמה שקל מאוד להצליח בה, מה שבסופו של דבר הסתבר כנכון.

חופשת הקיץ תמה והשיעור הראשון במגמה הגיע. סברתי כי מיד נתחיל לפתוח גמרות, אך הבנתי כי קודם צריך ללמוד את המבוא ואת ההיסטוריה של התלמוד. אם אני אגיד שלא השתעממתי - אני אשקר. הכל היה לי כל כך מוזר. לא הבנתי למה אני צריכה לדעת מתי נערך התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי? מדוע התלמוד הירושלמי נערך בטבריה בכלל? למה חשוב שאזכור את שמות הסדרים? ומדוע אם "אדם מלמד את בתו תורה מלמדה תפלות"?

סיימנו עם המבוא. את המורה שלי, ד"ר אברהם שיף, חיבבתי הרבה יותר מאשר את המגמה ורק בזכותו נשארתי בה. ואז, התחלנו ללמוד סוגיות העוסקות במושג "לפנים משורת הדין" (שבמילים פשוטות אומר לוותר על זכות שניתנה לך לטובת מישהו אחר). לא ידעתי עד כמה המושג הזה הולך להשפיע על חיי. הופתעתי לגלות שאני דווקא טובה מאוד במקצוע ואפילו קיבלתי במבחן ציון גבוה לצד הרבה חיזוקים מהמורה, דבר שהעניק לי ביטחון רב כתלמידה במגמה. אך עדיין, כאשר אנשים היו שואלים אותי באיזו מגמה אני, הייתי משפילה מבט ואומרת "אל תצחק, טוב?".   

מספר חודשים לאחר שהתחלנו ללמוד גמרות, עברנו למושג אחר "דרכי שלום", שעוסק בקיום שלום בין יהודים ליהודים ויהודים לגויים. תופתעו לגלות עד כמה ראיתי במושגים האלו כדרך חיים. לאט לאט התחלתי ללמוד יותר ויותר גמרות, הרגשתי שזה כבר חלק ממני. היה בי רצון להיות אדם טוב יותר. המושגים "לפנים משורת הדין" ו"דרכי שלום" תפסו חלק גדול יותר בחיי ובכל פעם שהייתה לי הזדמנות, ניסיתי לפעול על פיהם. זה יכול להתחיל מלפתוח את הדלת לפועל בניין, או אפילו לסתם שכן שלך, אף על פי שאתה כמעט מפספס את האוטובוס וממשיך בעזרה לנזקקים.

שיעורי תורה שבעל פה ומשפט עברי גרמו לי לחשוב יותר ויותר גם ימים לאחר השיעור. שבעה חודשים לאחר תחילת לימודי המגמה, אני ואמי הנחנו קופסה קטנה ליד הנרות שבת ובכל פעם כשאנחנו מדליקות נרות, אנחנו תורמות סכום סמלי ואומרות "צדקה תציל ממוות". כשהקופסה מתמלאת אנחנו תורמות את הכסף לבית הכנסת או לעמותה מסוימת.      

לאחרונה, הייתי בתחנת האוטובוס בסביבת תל אביב, כאשר לידי עמדו שני חרדים, ככל הנראה תלמידי ישיבה. להפתעתי, הם החלו לדבר על גמרא שלמדתי. בגמרא היחסית פשוטה הזו, מצוינים מספר הבדלים בין הלל לשמאי. לאחר מספר דקות של סיעור מוחות בין השניים, משום מקום החלטתי להגיד משהו. הם הסתכלו זה על זה בכיווץ גבות ובקושי הסתכלו לעברי, אבל להפתעתי לא התעלמו מדבריי והכניסו אותי לשיחה. הרגשתי ממש טוב עם עצמי כשהייתה לי את הזכות להיות חלק מהשיחה הזו. כשסיימנו את דיוני הגמרא, שאלתי אותם בעודם בקושי מביטים לכיווני, למה הם נתנו לי להצטרף לשיחה? מבלי לחשוב פעמיים הם השיבו לי: "מפני דרכי שלום". חשבתי על המשפט שציטטתי ונזכרתי בהמשך הסוגיה, בחלק שקל מאוד להשמיט: "אדם חייב ללמד בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה".

כעת, אנו נמצאים בתחילתה של שנת הלימודים הראשונה שלי בתיכון, אך להפתעתי הרבה, יצא לי להיעזר ולחשוב הרבה על מגמת תורה שבעל פה ומשפט עברי גם במהלך החופשה. מעבר לחומר לבגרות - זהו חומר לחיים. אז אני ליר, נערה חילונית, בת 17 ממרכז הארץ ואני גאה בעובדה שניתנה לי הזכות לקחת חלק במגמת תורה שבעל פה ומשפט עברי.