בלי מחיצות: בני הנוער הדתיים שלומדים בבית ספר חילוני
הם נולדו למשפחה דתית ומקפידים לקיים את כל המצוות, אך בבית הספר הם לומדים בסביבה שונה לחלוטין, ללא תפילות בבוקר וברכות. איך הם מתמודדים עם האתגר? האם הם חווים קושי חברתי? ועד כמה הם מרגישים שליחים של היהדות בבית הספר? • כתבה ראשונה בסדרת הכתבות המיוחדת, שהכנו עבורכם לכבוד פתיחת שנת הלימודים
לא מעט בני נוער חווים קשיים בבית הספר המתבטאים במגוון תחומים, החל מקיום התקנון וכלה בקשיים לימודיים וחברתיים. אך האם אי פעם יצא לכם לחשוב מה עוברי בני הנוער, אשר לומדים במוסד חינוכי השוני מאופי משפחתם ומהרוח עליה גדלו? לשם כך, יצאנו למסע שכולו ללא מחיצות ובדקנו איך מתמודדים בני הנוער הלומדים בשגרה שונה מזו שכולנו מכירים. הפעם, פגשנו את בני הנוער שומרי התורה והמצוות, שלומדים במוסדות חילוניים
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
לדבריו, היו להחלטה הזו מניעים רבים, כמו שעת תחילת הלימודים והקושי להתעורר בזמן לבית הספר, לצד הרמת הלימודית בתיכון בו הוא לומד, שלטענתו, גבוהה יותר מן הרמה במוסד הדתי באזור מגוריו.
זו הייתה החלטה שלך או של ההורים?
עם אילו תחושות אתה נכנס בבוקר לבית הספר?
"אני נכנס לבית הספר בהרגשה הכי שמחה בעולם. אני נכנס לשער בית הספר עם חיוך רחב, מסופק ומרוצה מההחלטה שלי".
מה המשפחה שלך אומרת על כך?
"המשפחה שלי יותר שומרת עליי, כדי שלא ארד ברוחניות. אבל הם גם סומכים עליי, אומרים לי שזו הייתה הבחירה שלי ושהם לא יכולים לכפות עליי משהו שאני לא רוצה. הם מאוד תומכים ומבינים".
את מרגישה שמאז שאת לומדת במוסד חילוני, התרחקת מהדת?
"כן, כי אני נמצאת בסביבה שונה ממני, הם מושכים אותי לעולם שלהם וגורמים לי להתלבש כמוהם, לדבר כמוהם, ופתאום את מתרכזת רק בזה. זה קשה מאוד, אני הייתי מוכנה לתת חצי ממה שאני כרגע רק כדי להתקרב יותר ליהדות, להרגיש מחוברת יותר בדיוק כמו שהרגשתי פעם".
החששות וחוסר השייכות
לא אחת השניים הרגישו שונים בבית הספר ונכנסו אליו עם לא מעט חששות שהציפו אותם. "בהתחלה הרגשתי קצת שונה, כי לרוב הילדים החילוניים יש דעה שונה ממה שאנחנו יודעים ולומדים בחינוך הדתי", ציין עמיחי.
איך אתה מתמודד מול אמירות של תלמידים הבוחרים "לצאת" נגד הדת?
"יש המון אמירות שמעצבנות אותי ומוציאות אותי מהכלים.התגובות שלי משתנות מפעם לפעם. לפעמים אני קצת מתפרץ מעצבים וכועס שככה אומרים או חושבים, אבל לפעמים אני גם שותק ולא אומר כלום. האמירה שבעיקר מעצבנת אותי היא שאומרים 'הדתיים האלה' או 'החרדים האלה', כי לא כולם אותו הדבר ואי אפשר להכליל את 'כל העולם'. אני ממש מקווה שאנשים יבינו שלהכליל זה דבר גרוע. בנוסף, אמירות על כפירה בדת מפריעות לי מאוד".
במקרה של טל, היא מעידה על עצמה כי היא נכנסת עם חששות רבות ותחושות מפחידות. "אני חוששת שאולי לא אצליח להשתלב כמו שצריך בלימודים וגם בחברה, אני מרגישה מפוחדת. למרות שהצלחתי להשתלב בחברה,תמיד אני ארגיש שונה או לא שייכת ואני חושבת שזה משהו שלא ישתנה".
"היום פחות, אבל עד לא מזמן הרגשתי יחס משפיל מצד המורים שלי. באחד המקרים זו הייתה פגיעה מאוד כואבת. כשהגעתי לבית הספר עם ליפסטיק על השפתיים, אחת המורות ראתה אותי ואמרה לי: 'את לא דתיה בטעות? איך את שמה אודם?'. זה היה כל כך משפיל, מכעיס ופוגע, שלא ידעתי איך להתמודד עם זה. הייתי עם דמעות בעיניים וחשבתי איך זה יכול להיות שמי שאמור לחנך אותי ולתת לי ערכים פוגע בי ככה. כשאנחנו באמצע שיעורי קודש, פתאום המורות עוקצות אותי ואומרות: 'אולי תסבירי את העמדה שלך בעניין? את הרי לא מאמינה במה שאנחנו מלמדים. התורה שלך היא אחרת, כי את דתיה'".
שליחים של היהדות
|
|