טל פרידמן (17) מירושלים, גפן גרינשטיין (16) מהר חלוץ ונגה גרעין (18) מאשקלון הן שלוש נערות, שהחליטו לעזוב את כל מה שהכירו בבית ולהתחיל מחדש בחברת הנוער מצפה רמון - פנימייה למנהיגות ועשייה חברתית מבית דרור ישראל. כל אחת מהן הגיעה ממקום אחר וממציאות שונות, אך מהר מאוד התאהבו הארבע באורח החיים בפנימייה והרגישו הכי בבית במקום רחוק מהבית, צלחו את המכשולים ועברו תהליכים גדולים לצד הזדמנויות שלא היו מוצאות באף מקום אחר.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• "הגוף שלי כואב": המשפטים שאנחנו אומרים בחדר הכושר
• בני נוער שואלים: "אני מרגישה בודדה"
• חם לנו: עידן כהן בוולוג ממחנה הקיץ

חיפשו אחר השינוי

אף אחת מהן אינה הגיעה לפנימייה במקרה והרצון להתחיל את חייהן מחדש הניע כל אחת ואחת מהן באופן אישי. במקרה של פרידמן, היא הרגישה שהפנימייה תאפשר לה להיות מעורבת יותר בסביבה ולהרגיש משמעותית. בדומה אליה, גם גרעין הגיעה ממניע דומה. "היה לי מעין רצון לא ברור לעשות יותר. כבר שנים שהתעניינתי מאוד בפוליטיקה ובעשייה חברתית, אבל אף פעם לא הרגשתי שהסביבה שלי מסוגלת לענות לי על כל השאלות שלי, לתת לי מקום לנסות דברים ולהרגיש שאני מצליחה להשפיע על דברים מסביבי", היא אומרת לפרוגי.

"היה לי רצון לא ברור לעשות יותר" © צילום: קשת חונין

על גרינשטיין בעיקר השפיעה התחושה ששעות הפנאי שלה מתבזבזות לחינם בשילוב מסגרת לימודים אחרת. "רציתי לעשות עוד דברים חוץ מללכת לבית הספר, לראות סדרות ולהיפגש עם חברים. רציתי גם מסגרת לימודים שונה, לא כמו תיכון ענק שבו למדתי. רציתי שינוי דרסטי ושגרה עמוסה שתעסיק אותי כל הזמן, על מנת שיחזור לי הרצון ללמוד ולהשקיע".

 החששות הגדולים והפרידה מהבית

 אחד החששות המשמעותיים שהיו לפרידמן לפני המעבר לפנימייה הייתה העובדה שהיא הצטרפה אליה לאחר תחילת הלימודים. "לא ידעתי איך אני אסתדר ואם אני אתחבר לילדים ובנוסף, המרחק העצום מהבית שלי קצת הפחיד אותי, שלוש שעות נסיעה זה לא צחוק". ובכל זאת, החליטה פרידמן ללכת על זה עד הסוף. לדבריה, לאחר שהייתה בפנימייה במשך מספר ימי ניסיון ופגשה את החניכים, היא הבינה שזה המקום שלה. "היה לי כיף לפגוש אנשים שמתעניינים באותם התחומים כמוני, אבל גם שונים ממני".     

אף על פי שגרינשטיין הייתה נעולה על הרצון לעבור לפנימייה ומציינת כי "כשאני מחליטה משהו, אי אפשר להזיז אותי ממנו", היא מעידה על עצמה כנערה המחוברת מאוד למשפחה ולחברים. "המשפחה שלי היא הכול בשבילי, כל העולם שלי אני כל יום מבינה מחדש שזה לא מובן מאליו. מפני שאני והמשפחה שלי כל כך קרובים לעזוב אותם היה צעד קשה מאוד, שאני חושבת שהם יותר התקשו בו. זה לוותר על לשבת לשיחות עם אבא ואמא, על ריבים עם האחות על בגדים בכל בוקר, על ההצקות של אחי הקטן ועל המפגש היומי עם כל אחד מהאנשים שהכי יקרים בשבילי בעולם".  

"כשאני מחליטה משהו אי אפשר להזיז אותי" © צילום: מייקי ברון

ההורים והמורים התאכזבו כשנודע להם על ההחלטה?

גרינשטיין: "לא בחרתי לוותר על הלימודים,  אלא בחרתי לעצור את הסבל שחוויתי ולמצוא נקום טוב יותר עבורי. הוריי לעולם לא נתנו לי להרגיש שהם מאוכזבים ממני, תמיד היו שם בשבילי, תמיד תמכו בי ועזרו בכל דבר. המורים ובעיקר המחנכת שלי, שהייתה איתי במשך שלוש שנים ראו בזה כצעד אמיץ והיו גאים בי על הבחירה הזו. למרות שהיה לנו קשה להיפרד, גם הם תמכו ועודדו כשראו שזה משהו שאני ממש רוצה ושחשוב לי".

בהתחלה באת לפנימייה עם תחושה של שגרה משעממת. זה משהו שהשתנה?

"לגמרי השתנה. השגרה שלי עמוסה בטירוף ואני כל הזמן עסוקה. אני אוהבת לעשות דברים במקום סתם לשכב על המיטה בחדר ולהיות בטלפון. גם כשהיה לי זמן פנוי, מצאתי לעצמי מה לעשות חוץ מהלו"ז של הפנימייה ומילאתי את לוח הזמנים שלי בדברים שאני אוהבת, כמו: ללכת לחדר הכושר, קורס מד"א שעשיתי בשנה שעברה והשנה אתנדב. שגרה עמוסה ומגוונת זה דבר שהוא קשוח, אבל אני לגמרי נהנית ושמחה שהזמן שלי מתבזבז על הדברים האלה".

מה הרגשתן בפעם הראשונה כשנכנסתן לפנימייה?

פרידמן: "בפעם הראשונה שנכנסתי לפנימייה בתור חניכה הייתי מבולבלת ולא ידעתי כל כך מה לעשות עם עצמי, אבל החניכים בפנימייה ישר הכניסו אותי לעיניינים ודאגו לי. המדריך שלי הכיר לי חברה מהקבוצה שליוותה אותי והכירה לי את הכול, הרגיש לי מאוד טבעי להיות שם גם בהתחלה".

גרעין: "הגעתי בהרגשה שאני יודעת הכל ותמיד צודקת, ועם הזמן הבנתי שזה לא תמיד המצב. אף פעם לא באמת הייתי מוקפת בסביבת חברים שהיא המקום הנוח או הברור שאני אהיה בו, אבל בפנימייה זה היה בצורה טובה וקיצונית סיטואציה חברתית שאף פעם לא באמת הייתי בה".

"הבנתי שזה לא תמיד המצב" © צילום: קשת חונין

התהליך שהפך אותן לאדם אחר

כל אחת מבין השלוש הגיעה לפנימייה כנערה צעירה השונה לגמרי ממי שהיא היום. גרעין עברה תהליך ארוך וממושך במסגרת. לדבריה, היא הגיעה בתור נערה שחשובת שהיא יודעת, כאשר עם הזמן התבהר לה שזה לא תמיד נכון. "למדתי לבחון דברים מחדש ולשאול שאלות. אחד התהליכים הגדולים שעברתי בפנימייה היה תהליך עצמי בתחום של אחריות אישית, למדתי שאם אני לא אעשה ואזום לבד או עם חברים - דברים לא יקרו. כשאני מסתכלת על נגה של פעם אני רואה נערה קטנה, קצת פזיזה ולא מאורגנת ועכשיו, אני רואה אישה קטנה קצת יותר שקולה ומודעת למה שקורה סביבה".

פרידמן נכנסה לפנימייה כנערה ביישנית מאוד, אך הזמן לימד אותה שהיא ניחנה ביכולות מיוחדות. "גיליתי שאני אוהבת להנהיג וליצור, גיליתי תותי שאוהבת תשומת לב ואחריות. לפני שבאתי, הייתי מאוד ביישנית והפנימייה עשתה נפלאות לכך שאני יכולה להביע את מי שאני בפנים".

© צילום: שני לוי

גם גרינשטיין עברה תהליך משמעותי, אך לדבריה הוא אף פעם לא נגמר. "זהתהליך של התבגרות, של הבנה, של קבלת האחר והשונה, של לקבל דברים בפרופורציות, של רגישות לסביבה. תהליך של הכול. אני חושבת שהחוויה של לחיות במקום כזה במשך שלוש שנים זאת חוויה שאני לעולם לא אשכח".