השעון מצלצל, 6:20 בדיוק. אני מתעוררת, קמה מהמיטה, לובשת את הבגדים שבחרתי שבועיים מראש, מסדרת את השיער, בוחנת את עצמי במראה שוב ושוב למקרה שפספסתי משהו, נועלת את הנעליים האהובות עליי, אוכלת, כמעט מאחרת לאוטובוס - כרגיל, מדברת עם כל העולם בסמארטפון, יורדת בתחנה הנכונה במזל, חוצה את הכביש ונכנסת בשער. זהו זה, זה היום הראשון שלי בתיכון ואני מתה מפחד.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בלי מחיצות: בני הנוער הדתיים שלומדים בבית ספר חילוני
• האחיות האינדונזיות ששבתו רעב למען איכות הסביבה
• 12 שנים של צליאק: "לוקחת את התסכול למקום חיובי"
  

שינויים הם אינם דבר פשוט - הסתגלות למקום לא מוכר, לאנשים זרים ולאווירה שונה. אנשים שטובים בשינויים הם אלו שאינם מפחדים מהלא צפוי והלוואי והייתי כזאת. אך אני שואלת הרבה מדי, בכדי לא להיות מופתעת מדבר, מתכננת תוכניות למניעת תרחישים מפחידים ותולה יותר מדי תקוות ביום הראשון שיהיה מפתח לשינוי. עד שהוא מגיע ופתאום, בשנייה אחת כל מה שהכרתי משתנה.

על אף שאני נערה שמסתדרת מבחינה חברתית ולימודית, השינוי הזה הפך את עולמי. רגע אחד, הרגשתי בבית, חזקה ושולטת. אך רגע אחרי, מצאתי את עצמי אבודה בין מאות פרצופים לא מוכרים ומקווה לזהות אפילו אחד להיאחז בו. כך המשיך היום הראשון שלי, בחששות, במחשבות, בעיכול של כל מה שעומד מולי ובהשפעה שתהיה לו עליי.

לאחר מכן, הימים נהיו פחות מפחידים. החברים המדהימים שהיו סביבי לא נתנו לי שנייה להרגיש לבד והמחשבות של "מה יהיה" ו"מה יקרה אם" התפוגגו מעצמן. הדבר שהכי עזר לי להתמודד מכל אלו החברים שלי, אלו מבית הספר וגם חברים שכבר בתיכון ויכלו לייעץ. כשנפתחתי ושיתפתי בחששות שלי מול אנשים שאוהבים אותי, זה רק עשה לי טוב. קיבלתי מהם עצות חשובות, כמו: "אל תדאגי, את לא הראשונה שנבהלת בהתחלה" ומילים חמות שעשו את שלהן, כמו: "קטן עלייך" ו"אל תשכחי מי את ומה את שווה". 

עם הזמן, למדתי להתמצא, גם במרחב החדש וגם במציאת מקומי בין החברים החדשים. למדתי לקחת נשימה כשמשהו אינו מוכר והבנתי שהכל עוד לפניי, והקשה ביותר מאחוריי. למדתי שמה שנראה מפחיד ומאיים יכול רק להיראות כך ושאני אולי קצת פחות ביישנית מכפי שחשבתי.

אני מקווה להמשיך ללמוד בשנה הזו, על עצמי ועל העולם שאני חיה בו. מקווה להמשיך להפתיע את עצמי בכל יום מחדש ולחזור מבית הספר עם חיוך, גם אם זה נראה קצת בלתי אפשרי. ובעיקר, לוקחת נשימה ומפנימה שאני בתיכון, כאשר הפעם זה כבר פחות מפחיד ומאיים.

ולכם, קוראים יקרים, אני רוצה לאחל שנה של התחלות חדשות ומאתגרות כמו שלי, שיעצבו אתכם ויוכיחו לכם עד כמה אתם חזקים, ויכולים להתגבר על הכל. מאחלת לכם שנה של חוויות יוצאות דופן, של הגשמת יעדים ושל שמחה שלא נגמרת.