שאלו אותי אם אני יכול לספר מה זה אומר להיות במצב כלכלי קשה, במילים אחרות להיות "עני". חייב להודות שאני תוהה ולא בטוח מה אני מרגיש. כלומר, אני חש כל מיני תחושות במקביל וקשה לי להבחין ולחדד את הרגשות האלו. בשגרת היום יום אני מנסה שלא לחשוב על כך לעומק ומצד שני, אני חושב שזה חשוב להבין איפה אתה ממוקם בחיים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• כרטיס אדום: הספורטאים הגדולים שהורשעו באמרוץ
• הח"כים של המחר: נוער יש עתיד מאמין בשוויון
• וולקאם הום: כך תכינו את הבית לקראת חיית מחמד חדשה
  

אז נעים מאוד, אני בני (שם בדוי) ואני מניח שאני נער עני. מה זה אומר להיות נער עני? זה בערך קרוב למה שאתם מדמיינים, אך לאו דווקא. יש לנו דירה ראויה למגורים, אבל מדי פעם ההוצאה לפועל או אנשים שההורים חייבים להם כסף דופקים בדלת ובודקים אם הם בבית. זו למשל הסיבה שאני לפעמים פוחד לפתוח את הדלת. על אף שההורים שלי בבית לרוב, התפקיד שלי הוא להגיד להם שהם אינם בבית.

אני לא יכול לומר שהבטן שלי מקרקרת מרעב מדי יום, אבל לפעמים כן. אך מה שלא קורה אצלכם בבית עם אוכל, אצלי קורה. אנחנו לא ממש אוכלים בשר, אלא רק לעיתים רחוקות, משום שזה יקר. הרבה פעמים בימי שישי אני אפילו מוצא תירוץ, כדי ללכת לחברים אחר הצהריים, כי ארוחת שישי עם הריחות החמים זה דבר שאני אוהב מאוד ורוצה. אצלי אין את זה, אבל אצלם יש. לכן, אני מגיע אליהם ועל הדרך נשאר לאכול "במקרה". זה גם משאיר יותר אוכל עבור ההורים שלי. ומה לגבי הפלאפל שאני אוהב לאכול? לפעמים החברים שלי הולכים אחרי הלימודים לאכול, אבל אני לא. אצלי עושים את החישוב - כמה כיכרות לחם אפשר לקנות בעלות של מנת פלאפל וכמובן, שלרוב אני לא מסתובב עם כסף שאפילו מספיק למנה.

העוני שלנו לא בא לידי ביטוי רק באוכל. לא פעם אני מוצא את עצמי מתקלח במים קרים, כי אנחנו חוסכים בחשמל ובחורף אנחנו שומרים את חימום הבית לימים הקרים ביותר. אני מסתכל על החברים ולפעמים מקנא. אבל מצד שני, אני גם מרגיש בר מזל. יש לי משפחה מגובשת ואנחנו מסתדרים, לא נקברים בתוך העצב ומרחמים על עצמנו, אך גם לא מתביישים לבקש עזרה. אנחנו אוהבים זה את זו וזה מה שהכי חשוב.

על אף המצב הכלכלי של משפחתי, אני תלמיד טוב ומאמין שבצבא אוכל להתקדם, לצבור כלים לחיים ובכך לעזור גם למשפחתי, שמוכנה לוותר על פיסת לחם עבור החינוך שלי. החינוך הוא מבחינתנו הדרך לשבור את מעגל העוני ולא להיות דור שני לעוני.

מעבר לכך, אני תמיד זוכר שעל כל אדם עני, יש מי שעני יותר. יש למשל ילדים שחיים בחוף הים בתל אביב, או כאלו שהעיפו אותם מהבית. לעומתם, לי יש בית. אומנם "לא משהו", אבל הוא חם וראוי למגורים. אני לפעמים רעב, אבל לרוב לא ותמיד תהיה לי משפחה שאוהבת אותי - זה הדבר הכי חשוב בחיים. תמיד זכרו מי אוהב אתכם, את מי אתם אוהבים, מי שומר על הגב שלכם, ושימו לב איך אתם מתייחסים כלפי המשפחה שלכם והעריכו כל רגע איתם. 

בני (שם בדוי) נתמך על ידי עמותת "חסדי נעמי". סיפורו האישי מובא באדיבות מחלקת הרווחה של העמותה. ניתן לסייע לבני הנוער הנמצאים במעגל העוני באמצעות אתר העמותה.