בשנת 2014 ישבה קראתי כתבה עם הכותרת "המדריך לזיהוי דתיות".  בתור נערה דתייה, נבהלתי משום שלא הצלחתי להשתבץ לאף אחת מההגדרות. לפני כשנה, החלטתי לוותר על ההגדרה הדתית, אך לא על הדת ואם תשאלו אותי 'מה אני?', אענה שאני יהודייה-ישראלית.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• הולכות רחוק: לינוי אשרם ועוד רבות הוכיחו שגם הן יכולות
• דין מירושניקוב מציג: כך תתכוננו למירוץ הלילה
• גשם גשם מטפטף: כך תעברו את החורף בשלום
  

הקונפליקט שנמשך שנים

מגיל קטן מוסדות החינוך הדתיים בהם למדתי, הדגישו לי דבר ברור: זה או שאת דתייה או שאת דתייה. אלא אם את ממש מורדת ואז את חילונית. שחור או לבן, אין אפור. אין באמצע. הדבר הזה יצר אצלי קונפליקט זהות במשך שנים רבות. הייתי כל כך מבולבלת ולא הצלחתי להבין: אני דתייה או לא? או כמו שהשרקן של "ניר וגלי" מנסח בגאונות: "מי אני? מה אני?". 

אם אני אוהבת לשמור שבת, כשרות, מצוות, מאמינה באלוקים, אבל לא מסכימה עם מעמד האישה בדת, מאמינה שצניעות היא תכונת אופי שצריך לפתח ולא חצאית שצריך להאריך, ואני ממש מסתייגת מהאופן בה הדת מתייחסת לקהילה הגאה, אז אני עדיין דתייה?

״את דתייה לייט״, כינו אותי הרבה פעמים. למה? מאחר שאני לובשת מכנסיים ולא חצאית? בגלל שיש דברים בדת שאני לא מסכימה איתם? וכך במשך שנים הלכתי עם תחושת ה"דתייה פחות", רגשות אשם, בלבול ובעיקר זהות אפורה.

"למה אנחנו כל כך ממהרים להכניס אנשים לתבניות"

נתתי לחברים את המשימה הבאה: "קחו פתק וכתבו את שלושת הדברים הראשונים שעולים לכם מהמילים 'דתי', 'חילוני' ו'חרדי'. התוצאות שהתקבלו מהתשובות העיקריות שקיבלתי מהם היו מדאיגות ומלאות בדעות קדומות שנוטים לאמץ.

הנה התשובות העיקריות שקיבלתי: דתיים - כיסוי ראש ומתנחלים; חרדים - משתמטים, פאות וקיצוניים; חילוניים - שמאלניים, אתאיסטים ותל אביביים.

התשובות שקיבלתי גרמו לי לדאוג ולתהות - למה אנחנו כל כך ממהרים להכניס אנשים לתבניות? הרי אני מקווה שזה ידוע לכולנו שלא כל הדתיים ימניים, לא כל החילונים - שמאלניים, לא כל אישה דתייה עוטה כיסוי ראש, לא כל החילונים אתאיסטים ולא כל החרדים משתמטים. אז למה בכל זאת אנחנו מחזיקים בסטיגמות?

הסוציולוגיה טוענת שסטיגמה עוזרת לאדם להבין את המציאות בצורה טובה יותר. כן, לפעמים הדעה הקדומה משרתת אותנו, אבל לרוב היא מאוד פוגעת ומפלגת. פתחו את הפתק ותראו מה כתבתם על העם שלכם! האם כך זה אמור להיות? בטורונטו ובכלל בחו"ל קיימים זרמים נוספים של היהדות. אורתודוכסים, "מודרן" - אורתודוכסיים, קונסרבטיביים, רפורמים ועוד כל כך הרבה זרמים.

הסוד

ואז טסתי לקנדה. יצאתי לשנת שירות בטורונטו דרך הסוכנות היהודית והרגשתי שסוד קסום מתגלה אליי. התפללתי בבית כנסת בו נשים וגברים יושבים יחד. פעם בשבועיים הייתי עולה לבמה ונואמת מול מאות ולפעמים אלפי אנשים, דבר שמעולם לא היה מתאפשר לאישה בבית כנסת רגיל בישראל. זרקתי סוכריות על בנות מצווה שעלו לקרוא בתורה. הייתי חלק  מ"עדת ישראל" - בית הכנסת הקונסרבטיבי השני הכי גדול בצפון אמריקה. זכיתי להיחשף בשנה הזו לזרם הקונסרבטיבי, שדוגל בשוויון בין המינים ובתפיסה בה צריך להתאים את הדת לתקופה הנוכחית עם מחויבות מסוימת להלכה. למדתי שיש הגדרות שונות למושגים שנדמו לי כברורים מאליהם: כשרות, צניעות ושמירת השבת.

מספר לא מועט של חברים בבית הכנסת שלי הגיעו לשם בנסיעה ביום שבת. בהתחלה, זה היה נראה לי הזוי. כשניסיתי לברר את העניין, "הנוסעים בשבת" הסבירו לי שהם גרים במרחק של מספר שעות הליכה מבית הכנסת ואין להם אפשרות להגיע רגלית, גם בגלל המרחק וגם בשל הקור המקפיא. במהלך השנה, הבנתי  עד כמה המפגש השבועי בבית הכנסת הוא לא רק תפילה, אלא מקום שמחבר את חברי הקהילה אל היהדות וישראל, ובלי זה - הזהות היהודית שלהם תעלם עם הזמן. כך, אחרי שנחשפתי אל נקודת המבט שלהם, יכולתי מאוד להתחבר אל ההעדפה לנסוע בשבת כדי להגיע לבית הכנסת.

בשליחות שלי פתאום הבנתי שזה לא שחור או לבן ואפילו לא 50 גוונים של אפור! זה צבעוני, זה שמח וזה פורח. היהדות שלנו היא משהו מיוחד. הזרמים האלו הם יותר מכפי שנדמה לכם. הם לא רק כן או לא. זה אולי וגם, ולא רק. אלו זרמים של אפשרויות, זרמים של בחירות, וכל אחד בוחר באיזה זרם לחתור לאמת או סתם לשחות.

ולא, לא הכל חייב להיכנס לתבניות. אני מאמינה שהגדרות הן בעיקר בשביל תחושת שייכות ומה שהבנתי כשחזרתי מהשליחות הוא שאני קודם כל רוצה להשתייך לעם ולמדינה שלנו. עזבו שנייה דת, פוליטיקה והלכות מסוימות. העם היהודי, בארץ ובתפוצות הוא קודם כל אנחנו. ההוא שקורא בסידור, ההיא שנוסעת לבית הכנסת בשבת, ההוא שאומר שאסור וההם שמתייחסים אחרת לדת. אנחנו לפני הכל אנחנו - יהודים ישראליים ונדמה לי שאת זה קצת שכחנו.

נכון, הלל ושמאי אותנו לימדו שיש גם מחלוקות ולא הכל קל, ובעידן כזה - בכלל! אני לא רבנית ובטח שלא מבינה גדולה בתורה. אני בעצם די בורה, שיודעת קצת יותר מכלום. כך שאני לא אכנס להלכות ולא נתחיל דיון על מה "מותר" ומה "פחות", אך בעידן כזה בו אנחנו בקלות מכניסים אנשים לתבניות, אני מבקשת מכם וגם מעצמי - בואו נשליך את כל הסטיגמות וההגדרות. נרשה לעצמנו פשוט להיות. הרי זה לא באמת משנה באיזה זרם נבחר, אנחנו קודם כל יהודים. כולנו יצאנו יחד מאותו המדבר.