זה אומנם נדמה לנו כאילו זה היה אתמול, אבל הימים התמימים בהם בילינו בשמיעת השירים של פסטיגל פנטזיה ובצפייה בפרקי השמיניה, חלפו די מזמן והם כבר שייכים לתקופת הילדות הרחוקה שלנו. בנוסף לסדרות הטלוויזיה והשירים הנוסטלגיים, היו לכולנו גם אוספים שהם חלק בלתי נפרד מהילדות שלנו.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• החל מיום ראשון: עיצומים בבתי הספר העל יסודיים
• חולמים בסינית וביידיש: בני הנוער שדוברים שפות מיוחדות
• היכון,הכן,תכנת: בדובאי לומדים מחשבים כבר בגיל שלוש
  

 פוגים

חלקיקי הפלסטיק העגולים האלו, התחבאו לנו בכל שקית תפוצ'יפס והביאו איתם הנאה נוספת מלבד אכילת החטיף המלוח. הפוגים התחילו אצל כולנו כמשחק תמים, אבל במהרה הפכו מהר מאוד לאוסף עצום שנאסף באובססיביות. ולא נשקר, כן? שמרנו חלק מהפוגים שלנו עד היום.

מדבקות

אל תנסו לעבוד עלינו. אם לא היה לכם אלבום אחד, אז אולי שניים או שלושה, אבל כל אחד מאיתנו אסף מדבקות. עם חרוזים, אלה בצורת דמויות מפורסמות, נוצצות, מחוספסות, תלת מימד והרשימה עוד ארוכה. המדבקות הגיעו אלינו בשלל צורות הישר מהאריזה אל האלבום, נאספו והוחלפו עם חברים, וכך בקלות הפכו לחלק גדול מהילדות והחברות של כולנו.

אלבומי קלפים 

ואם כבר מדברים על מדבקות, בשנות הילדות של כולנו אספנו גם מדבקות מסוג אחר, מדבקות מרובעות ממוספרות ומיוחדות שהוכנסו היישר לאלבום שכל מטרתו הייתה לסיים ולאסוף את כל המדבקות. הייתה גרסה של השמיניה, של שלל סדרות ערוץ הילדים, ואפילו של הפסטיגל (אי שם בשנת 2011). גם את האלבומים האלו מילאנו באובססיביות וחלקם נשארו איתנו עד היום.

גולות

גדולות, קטנות, צבעוניות, או שקופות. לכולנו היה אוסף גולות די מרשים בילדותנו. הגולות היו המשחק הכי פופלארי בבית הספר היסודי וגרמו להפסקות להיות הרבה יותר מעניינות. אנחנו בטוחים שאם נחפש מספיק טוב, נמצא חלק מהגולות הישנות שלנו מתחבאות איפשהו בבית. בכל זאת, כבר אז הן היו נוטות להיאבד לנו בכל מקום.

וובקינז וטמגוצ'י

הבובות הפרוותיות שהגיעו עם קוד מיוחד שהכניסו אותנו לעולם וירטואלי והמשחק דמוי הביצה בו גידלנו יצורים קטנים, היו הדבר הכי קרוב לאחראיות וגידול שהיה לנו בילדות. דאגנו להם להכול - לאוכל, לבגדים, לחיי חברה, וכמובן לחברים חדשים כדי שלא יהיה משעמם. כך מהר מאוד הפכו חיות הוובקינז והטמגוצ'י, לאוסף של ממש והבית כולו התמלא ביצורים וירטואלים שחשנו כלפיהם אחראיות כאילו היו הילדים שלנו.