בחצי השנה האחרונה, אנו שומעים בתדירות גבוהה יותר על אירועי טרור. לצערנו הרב, נוספו אמצעים כמו בלוני נפץ ועפיפוני תבערה, שבעזרתם ניתן לבצע יותר אירועי טרור. תושבי העוטף וסביבתם נאלצים לפגוש את הטרור פנים מול פנים בשגרת היום יום שלהם. ילדי העוטף נאלצים להבין שלפעמים בלון הוא לא בהכרח דבר טוב ותמים, וכי עפיפון שעף בשמיים הוא לא תמיד חוויה משפחתית של שבת בבוקר. בדיוק בגלל הסיבות האלו, החליטו שמונה נערות מאזור העוטף לשתף אותנו ולהראות לנו מה באמת קורה באזור העוטף.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• זוכרים: 23 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין
• באנו לעזרת חבר: יהודה וסופי מחכים לכם
• לא רק מדבקות: הדברים שכולנו אספנו בילדות

מנהלות העמוד, הנערות שגרות מטרים ספורים מגדר ההפרדה, פתחו את העמוד מתוך תקווה לשינוי. "כבר יותר מחצי שנה, מתרחשים אירועי טרור באיזור בו אנחנו גרות והממשלה לא עושה כלום עם המצב. החלטנו לקחת את המושכות לידיים שלנו, לנסות להגביר את המודעות למלחמה היום יומים שאנחנו (יישובי העוטף) עוברים, בתקווה להגיע לכמה שיותר אנשים שיראו ויבינו את הגודל והעוצמה של המלחמה שאנחנו וכל ישובי העוטף חווים".

 בעמוד שלהן הן הראו את הבית שלהן, את העוטף דרך העיניים שלהן. "אנחנו מרגישים שלא משנה מה נעשה, יתייחסו אל האזזור בו אנו גרים כמובן מאליו, כאל שגרת חיים שנתפסת כנורמלית בעוטף". אמא לשלושה משדרות כתבה קטע שבעזרתו מנסה להמחיש את חיי היום יום בדרום: "אמא העפיפון שם בשמים עפיפון טוב או רע?הוא של ילד או של מחבל אויב? אמא הבלון שנפל בגינה זה בלון מחגיגה או בלון מההריגה? אפשר עמו לשחק או ממנו להתרחק? אמא הבומים שנשמעים זה שלנו או שלהם? צריך להתגונן או אפשר להמשיך לנגן? אמא פעימות הלב שלי דופקות בקצב זאת התרגשות החופשה או סימני חרדה? אמא למה את שותקת ואת ראשי רק מלטפת לשתוק זה טוב או רע?".

מנהלות העמוד, מספרות לפרוגי גם על אכזבתן מהמצב: "ברגע שיש אזעקה או אירוע טרור באיזור העוטף לרובכם זה ישמע כשגרה, אבל כשאירועים כאלו מגיעים למרכז כל המדינה 'על הרגליים'". יותר מהכל, ישובי העוטף מרגישים "שקופים" וכי לאיש לא באמת אכפת מהמתרחש בסביבתם. "אנחנו מרגישים פגועים, פגועים הרשויות שמעלימות עין, מהחיילים שמזיעים נפצעים ומקריבים את חייהם בשביל התושבים שגרים כאן ובכל קצוות הארץ, אנחנו פגועים מכך שהדעה שלנו לא נשמעת. אנחנו נעלמים מהתודעה של אנשים". 

 לאחר מבט מהיר בפרופיל האינסטגרם שלהם, נשאלת השאלה, למה הם לא עוברים למרכז ומונעים מעצמם את ה"עול" הזה? למנהלות העמוד יש תשובה ברורה, מבחינתן לגור בעוטף זה בהחלט לא עול. "אם נברח מהשגרה הזו, אף אחד לא יגור שם. המטרה שלנו היא לא לברוח, המטרה שלנו היא להילחם ולנצח".

לסיום, מנהלות העמוד לא שכחו לספר על התמיכה הרבה שהן קיבלו. "תוך זמן קצר של שלושה ימים בלבד הגענו ללמעלה מ-13 אלף עוקבים ואלפי הודעות של תמיכה והזדהות על המצב. לא ציפינו לכל כך הרבה תמיכה מאנשים. המון אנשים לא ידעו בכלל שזאת המציאות שאנחנו חווים, אנחנו מרגישות שאנו נצליח להשפיע על התודעה של אנשים במדינה ישראל ומתפללות לכך". בנוסף, המנהלות שיתפו בציפיותיהן: "זאת לא השגרה שאנחנו רוצים לעצמנו בתור תושבים של העוטף, אנחנו גם חלק מהמדינה. היינו מצפים שיתייחסו אלינו ככה".

נאחל לישובי העוטף ולתושבי הדרום בהצלחה, אנחנו מקווים שבקרוב המצב יהיה שקט יותר, שתצליחו להביא לשינוי וששגרת החיים שלכם תהיה נוחה יותר. מחזקים אתכם תמיד.