ענבר אבני (20), החליט לעזוב את מערכת החינוך כבר בכיתה ט' ובתחילת כיתה י', הפסיק להגיע ללימודים. בשל התנגדותם של הוריו, הוא התנסה בהמשך במסגרות אלטרנטיביות, כמו בית ספר דמוקרטי ואנתרפוסופי. חושבים שאין דרך חלופית לחינוך? סביר להניח שאבני לא יסכים עמכם וישלוף את התכנית שתכנן יחד עם חבריו בעודם תלמידים בכיתה י'.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• חג הסיגד: המנהגים המיוחדים שלא הכרתם
• Don't forget to smile: הסיבות שיגרמו לכם לחייך
• הכן גופך לחורף: המדריך לשמירה על כושר גם בחורף
  

התוכנית כללה שתי כיתות בתוך בית הספר הפתוח בחיפה, אותן ניהלו התלמידים, אשר קבעו מה מלמדים ואילו מורים ילמדו. במשך יותר מחצי שנה, עד אמצע כיתה י"א, ניסו להוציא זאת לפועל. אולם, לצערם, זה לא צלחבשל היענות נמוכה מדי. עצם הגיל שבו תלמיד תיכון יוצא כנגד המערכת ומנסה להציע דרך אלטרנטיבית, מוכיח את טענתו של אבני - בית הספר לא מתאים לכולם. "היו לי חברים שקיבלו את זה וחברים ששפטו וזלזלו. אמרו לי שלא יצא ממני משהו, שאין לי סיכוי ככה להתקדם ולהוציא תואר, שאי אפשר להיות ללא מסגרת".

מה ההורים אמרו?

 "גם לאמא שלי היה קשה, אך כשסיפרתי לה על התוכנית להקים את בית הספר השונה שלי הוקל לה. בנוסף, הסכמתי לעבור בגרות אקסטרנית. אני הייתי מוכן". 

לא חששת מכך שלא תחזיק בתעודת בגרות?

"לא חששתי מכך. בהתחלה ניסיתי ללמוד לבגרות אקסטרנית דרך 'פרויקט הילה' בזמן שלמדתי באוניברסיטה הפתוחה בחיפה. כשראיתח שהציונים שלי באוניברסיטה גבוהים מאוד, הבנתי שבית הספר ממש לא בשבילי.  בבגרות בפסיכולגיה הוצאתי 32 ובלימודי התואר שלי בפסיכולוגיה הצלחתי מאוד".

יערה קרולה (22) מחיפה, נשרה מבית הספר לאחר ארבעה חודשים מאז שהחלה את כיתה י׳. המשפחה ניסתה למצוא עבורה מסגרת חינוכית אחרת, אך היא לא התעניינה בכך. בעקבות זאת, נקראה לשיחות עם יועצת בית הספר ועם הצוות החינוכי, אבל התקשתה להסכים עם הדברים שנאמרו.

אף על פי שאמרו לה משפטים כמו ״העתיד שלך מבוסס על הלימודים בבית הספר" ו"ציונים גבוהים יקחו אותך למקומות גבוהים", היא נותרה איתנה בדעתה והאמינה אחרת. "ידעתי שאני יכולה ללמוד לבד, בלי הסחות דעת ומשקעים רגשיים. לא יכולתי לנתק את עצמי רגשית מהעובדה שמורים ומורות, אנשים בעלי תפקיד חשוב ממש לא מספקים לי ידע, אלא אינטרסים", היא מספרת לפרוגי.

איך נראתה השגרה שלך מאז שנשרת מהתיכון?

"נרשמתי לפרויקט הילה ודרכו ניגשתי לכל הבגרויות למעט אזרחות ולמדתי באופן ממוקד. כשלא למדתי, עבדתי בעיריית חיפה כעוזרת כללית".

לא היה לך קשה לגשת לבגרויות ללא בית הספר?

"זה היה הקושי הכי גדול שלי, אבל רציתי להוכיח שבתי הספר הם לא הברירה היחידה, רציתי להוכיח שיש קו אפור ונשירה מבית הספר אינה מעשה חסר אחריות אלא החלטה שקולה״. 

בדיעבד, יש בך חרטה על הבחירה הזו?

״ההחלטה הזו הייתה הדבר הנכון בשבילי, בית הספר דיכא אותי ואת הסקרנות שבי. סביר להניח שהייתי נכשלת בכל המקצועות אם הייתי ממשיכה במערכת החינוך ומכך מסיקה שאני לא טובה. סביר גם להניח שהייתי מורדת בדרכים קיצוניות במסגרות ההמשך, כי לא הייתי רואה את קו האמצע האפור וסביר להניח שלא הייתי מתעניינת בעולמות שנמצאים מחוץ לחיי הפרטיים".

נכון להיום, מתכננת קרולה ללמוד ברגע שהדבר יתאפשר לה כלכלית, היא מתעניינת בהדרכת רכיבה טיפולית ובעריכה ספרותית ולשונית. אם יתאפשר לה לחיות את החיים האלו מבלי ללמוד במוסדות הנורמטיביים כמובן שתעדיף. אך מה שמעסיק אותה יותר היא השאלה - איך תצטייר כלפי העולם?