לקום בבוקר, לעשות מה שאת רוצה, לשמוע בדרך שירים שאת אוהבת, לא לחשוב יותר מידי, ללכת לאיבוד ולא להתעצבן, כי מה כבר יש לך להפסיד? את לא ממהרת לשום מקום. להתעכב בחנות שמעניינת אותך, לעצור בפארק יפה, לאכול במסעדה מגניבה, לדבר שעה שלמה עם אמנית רחוב. לשבת לקפה, עם עצמך. לעצור את החיים ולהתבונן באנשים אצים ורצים. לחשוב הרבה, לתהות, להבין שאת - את מקור האושר של עצמך! את לא צריכה אף אחד אחר כדי להיות מאושרת. להרגיש משוחררת, לא תלויה באף אחד, לא חייבת לאף אחד, לא צריכה לדאוג להנאה של אף אחד, חוץ משל עצמך. לשבת בבר לבד ותוך מספר דקות להכיר אנשים מיוחדים. להשמיע לאנשים "טוי" ולהתגאות בישראל שלך.  ליהנות מהלבד ולהכיר המון אנשים מעניינים על הדרך. לראות כל כך הרבה ולהתמלא מכל רגע. להיות עצמאית, משוחררת, להיות את בעצמך מול עצמך עם עצמך. לטייל לבד זה לא מפחיד. זה לא מפחיד ברגע שאת מבינה שאת מוקפת בכל כך הרבה אנשים, יש לך טלפון, שפה משותפת, חגורה צהובה בקרב מגע מכיתה ב' ובעיקר, הכי חשוב, יש לך את עצמך.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• שואפים לשלמות: התכונות שאנחנו חייבים לרכוש
• לא מה שחשבתם: הסיבות שיגרמו לכם לאהוב מתמטיקה
• כותבים באהבה: העפרונות שיעוררו בכם רצון ללמוד

בתור אחת שטסה מספר פעמים עם חברים טובים, החלטתי שהפעם אני רוצה חוויה שונה. לא ידעתי לאן, איך, כמה, מתי, ידעתי רק דבר אחד: אני רוצה לטוס לבד. שלא תבינו לא נכון, בכל פעם שטיילתי עם חברים בחו"ל -בבודפשט, בקנדה, בניו יורק ובמקסיקו, תמיד דאגתי לטייל עם אנשים שאני מרגישה איתם בנוח ושהציפיות שלנו מהטיול תואמות ונהניתי מאוד מכל טיול עם חברים.

 למה לטוס לבד?

כשאנחנו טסים עם חברים, באופן טבעי והגיוני אנחנו חייבים להתחשב גם ברצונות שלהם, בצרכים שלהם, במקומות שהם רוצים לראות ולפעמים גם לשים את "הכיף" שלהם לפני "הכיף" שלנו. חברים טובים, כמה שלא יהיו - לעולם לא ירצו בדיוק את מה שאנחנו רוצים. יש משהו מאוד כיף בלטוס עם חברים, אבל פעם אחת בחיים רציתי לנסות משהו שונה – רציתי לטוס לבד. מבלי להתחשב באף אחד, מבלי לדאוג לאף אחד, רציתי לחשוב רק על עצמי. לדאוג רק לכיף שלי. להוכיח לעצמי שאני לא צריכה אף אחד אחר כדי ליהנות. בנוסף, באופן טבעי כשמטיילים לבד, מכירים הרבה אנשים חדשים ומעניינים, שלא היינו מכירים כנראה אם היינו מטיילים עם חברים.

מהו הצעד הראשון?

הצעד הראשון הוא פשוט לקבל החלטה. תוך 24 שעות החלטתי - הזמנתי כרטיסי טיסה ליעד זול שמצאתי ותוך 24 שעות כבר הייתי על המטוס לרומא. בהתחלה רציתי להזמין דירה או חדר במלון, אבל אז חשבתי לעצמי - אם כבר חוויה משוגעת, אז עד הסוף! הזמנתי חדר בהוסטל, סוג של אכסניה מיוחדת למטיילים. בחדר שהזמנתי היה מקום לארבע בנות. כמובן שלא היה לי מושג מי הולכת להיות איתי בחדר, מה הולכת להיות האווירה ואיך המיטה שלי תראה. החלטתי לסמוך על המלצות מהאינטרנט ועל החושים שלי, לחצתי אנטר והזמנתי מקום.

ברומא התנהג כישראלי

נחתתי בשלום, תודה לאל. ברגע שנכנסנו לשדה תעופה ברומא התקבצו מספר ישראלים והמתנו יחד בתורים. מדהים אותי ההבדל בין ישראלים בישראל לבין ישראלים בחו"ל. ישראלים בשדה בישראל: "יאללה חמודה' תתקדמי מהר מה את נתקעת?!". ישראלים בשדה בחו"ל: "רגע את ישראלית? בואי נשמה, תעקפי את כולם. תעמדי איתנו בתור יא אחות!". להתחבר לישראלים הייתה החלטה כל כך טובה. מיד הרגשתי שיש לי משפחה חדשה ואם קורה משהו - יש לי למי לפנות.

הסיוט התחיל

מהשדה לקחתי רכבת להוסטל. הגעתי לשם בסביבות עשר בלילה ואז התחלתי לפחד. פתאום קלטתי  שאני בחו"ל לבד ולא רק שאני לבד - אני נכנסת בעוד מספר דקות לחדר עם עוד מספר בנות. בנות שיכולות להיות רוצחות סדרתיות, חולות נפש, גזעניות או גנבות. לקחתי את המפתחות מהקבלה ונכנסתי לחדר. ראיתי שלוש בנות ישנות במיטה והדבר היחיד שעלה לי בראש הוא "למה הן ישנות כל כך מוקדם? לאן הגעתי?". המיטה העליונה במיטת הקומתיים הייתה פנויה. מיד עליתי עליה, פחדתי שדפיקות הלב שלי יעירו את הבנות. היו כמה רגעים שממש פחדתי לנשום בהם. נשכבתי על המיטה, עם ג'ינס, עם התיקים, מחובקת עם הארנק והתפללתי שארדם. ככה. אני לא חושבת שאי פעם בחיי הייתי במצב כזה של חוסר ידיעה. ניסיתי לנשום עמוק ולהרגיע את עצמי, אבל השאלות החרדתיות לא הפסיקו: מה אם הן יגנבו לי את הכסף כשאישן? מה אם הן שונאות יהודים? מה אם הן מפלצות? אני לא יודעת כלום עליהן. אחרי שקצת נרגעתי וניסיתי להירדם - קולות נחירה התחילו. ואם חשבתי שזה לא מספיק, היה אור חזק שהבהב בדיוק על הפנים שלי. עצמתי עיניים והתפללתי להתעורר מהסיוט הזה. החלטתי שמחר בבוקר אני אורזת את הדברים ואעבור לחדר במלון. אני לא צריכה לסבול בחופשה שלי!

הכי חשוך לפני עלות השחר

נרדמתי רק בסביבות שלוש לפנות בוקר והתעוררתי בשמונה בבוקר לקולות אחת הבנות שהתארגנה לצאת. עשיתי את עצמי ישנה ופקחתי מעט את העיניים, רציתי לראות את מי שהתעוררה - לנסות להבין מי היא ולראות פנים, בתקווה שזה ירגיע אותי. אחרי חצי שעה החלטתי שדי - אני חייבת להתגבר על הפחד ולקום מהמיטה. קמתי ופגשתי את רקל, שישנה במיטה מתחתיי. "היי", אמרתי עם חיוך. "היי!", היא החזירה בנחמדות. דיברנו במשך מספר דקות והופתעתי לגלות שרקל גרה באוטווה, בירת קנדה. היא יהודיה, שחזרה לא מזמן מ"תגלית" בישראל וגילינו שיש לנו הרבה נושאים משותפים. אחרי כמה דקות של שיחה, היא כבר הזמינה אותי לבלות איתה בהמשך היום וירדה לי אבן ענקית מהלב.

בהמשך הימים הכרתי את שאר השותפות שלי לחדר - קרלה ממקסיקו, ג'יליאן מארצות הברית ואנדריאה מאירלנד. בילינו יחד בעיר, היו לנו שיחות עמוקות ומשמעותיות והרגשתי שאני מתמלאת מהמפגש המיוחד איתן. בזכות הבחירה לשהות באכסניה הכרתי חברות לחיים שאין לי ספק שעוד אפגוש בהמשך. באחד הערבים יצאנו לבלות במקום שהיה שייך לאכסניה ופגשנו אנשים כל כך מעניינים - ממפיק סרטים הוליוודי, פוליטיקאי בריטי, אמן מברזיל ועוד. אומנם הלילה הראשון היה בהחלט חשוך, אך כמו ששלום חנוך אומר: "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" -מהבוקר, כשהשחר עלה, הטיול רק הלך והשתפר.

חופשי זה לגמרי לבד

היו ימים שנהניתי להסתובב בהם לבד בעיר ובאופן טבעי - להכיר אנשים חדשים, כמו אמני רחוב מגניבים, בעלים של מסעדה, מלצרית בבית קפה ומשפחה ששהתה בפארק. להיות לבד הופך אותנו למעין "חיות חברותיות" ומזמן לנו חוויות חדשות שאי אפשר לצפות להן.

טיפים למטיילים לבד

• להסתובב תמיד עם מטען נייד.
• להסתובב עם הדרכון וכסף בתוך חגורת בטן עליכם.
• מומלץ לישון בהוסטלים ולבדוק ביקורות והמלצות לפני וכמובן לעדכן את ההורים בכתובת ובפרטי הקשר של המקום.
• לוודא שבהוסטל שלכם יש כספת.
• להביא ספרים לטיול! מתי עוד יצא לכם לשבת כך ולקרוא פרק יפה?
• להכין רשימה של מקומות שתרצו לבקר בהם ומשם לזרום.

חשוב לי להדגיש שטיול לבד לא מתאים לכל אחד ואחת. טיול לבד מתאים לאנשים עצמאיים, אמיצים ואחראיים. זה טבעי מאוד לפחד ולהילחץ מהסיטואציה, אך אני מבטיחה לכם שזו תהיה חוויה כל כך מיוחדת עבורכם, מאתגרת, ומהנה מהסוג שעוד לא הכרתם.