כששאלתי את נוגה יוגב בת ה-18 איך הייתה מגדירה את עצמה בשלוש מילים, היא ענתה ״יצירתית, חרדתית וחכמה״. השיח והמודעות למחלות נפש לא מספיק בראש מעיינינו, גם כשמדובר בתופעה שמתפתחת אצל המון בני נוער. נוגה, בריאיון מרגש מספרת על התהליך שהיא עוברת מהחושך אל האור.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• יותר מסתם מזל רע: חוקי המרפי שפועלים על כולנו
• נס גדול יהיה פה: הניסים שהיינו רוצים שיקרו לנו
• אמ;לק: היישובים ובתי הספר המובילים בגיוס לצה"ל

אמנם רק השנה היא קיבלה את תוצאות האבחון המלא שאומר כי היא סובלת מהפרעת אישיות גבולית והתמודדות עם פוסט טראומה, אך כבר כמה  שנים שיוגב נמצאת בטיפולים פסיכיאטריים, למעשה עוד מכיתה ח׳, לאחר שפגעה בעצמה בשטח בית הספר.

״הזמינו את ההורים שלי וקבעו שאני מחוייבת לפגוש פסיכיאטר בשביל לחזור ללימודים. אני זוכרת שדיברתי איתו על חרדה ועצב, והוא הציע לי תרופות נגד דיכאון. הרגשתי שאני לא מבינה מה רוצים ממני באותה תקופה ורציתי להסתיר את בעיותיי ולשמור את זה לעצמי. סירבתי לתרופות ושיקרתי לגבי הרצון שלי לפגוע בעצמי וכך קיבלתי אישור לחזור לבית הספר״.

בחרה להישאר עם משפחתה בבית © צילום פרטי

עקב התמוטטות נפשית, נפגשה יוגב עם פסיכיאטרית חדשה בגיל 16, שם חשפה את מחשבותיה ואת כאבה והיא סיפרה לה על אפשרות של אשפוז ביתי. יוגב ומשפחתה העדיפו לשמור את המצב כעניין פרטי במקום להיכנס למחלקת בריאות הנפש בבית חולים ונשארו איתה במשמרות בבית, אירחו לה חברה ודאגו שלא תפגע בעצמה.

איך השפיעה עלייך העובדה שאת חולה במחלה שלא ניתן לראות פיזית?

"מבחינתי רוב החרדות שלי נבעו מהמקום הזה, של אותה שאלה- האם אני מנסה להעמיד פנים או לזייף את הרגשות האלו או שאני באמת מתמודדת עם הקושי המטורף הזה של התקפי חרדה ודיכאון?. במהלך השנים נתקלתי בהמון מצבים של זלזול בכאב שלי, לכן אספתי את המנהג של לזלזל בעצמי ולשפוט את עצמי כל פעם שהיו לי מחשבות אובדניות או תוקפניות".

אך, כיום יוגב סבורה כי היום היא נמצאת במקום טוב יותר: "אחרי שאני כבר יותר משנתיים בטיפול, אני יכולה לומר שרוב האנשים לא היו מגיעים למצב כזה של מודעות עצמית בגיל כל כך צעיר ולמזלי אחרי כמה נסיונות עם פסיכולוגים קרים, מצאתי מטפלת שעזרה לי להתחיל לשנות את החיים שלי. גם היצירתיות שלי היא משענת עצומה מבחינתי", הסבירה יוגב על תשוקתה לכתיבה ולציור, "אם זה הרגעים שבהם אני עוצמת עיניים ומופיעים ציורים או הרגעים שבהם אני פוקחת עיניים ואני מסתכלת על כל הציורים שציירתי. ההתעסקות שלי בכתיבה, ציור, ומוזיקה עזרה לי להישאר בחיים במשך השנים הכי קשות שעברתי".

"היצירתיות שלי היא משענת עצומה מבחינתי" © צילום פרטי

״כשמסתכלים על החיים שלי בגדול, אז כן אני במגמת עליה מבחינה נפשית" היא מספרת על מצבה כיום. "אני מסוגלת לדבר על מה שעברתי בכנות, אני יודעת להקשיב לעצמי יותר טוב ואני חושבת שהדבר הכי חשוב שלמדתי זה ללכת אחרי הלב שלי, ללכת עם האמת שלי גם אם זה כנגד כל הסיכויים. לצאת מאיפה שכואב, לדבר איפה ששקט, לפתוח את מה שסגור".

נראה מהשיחה עם נוגה שמדובר בבחורה חזקה שהחיים גרמו לה ליפול מספר פעמים אך היא המשיכה שוב ושוב לקום מההריסות. אפשר לראות את זה אפילו על קירותיה בחדר שהתכסו בציורים שלה. אירוע משמח שהיה בביתה היה שמכרה לאחרונה שניים מציוריה. חוץ מהיצירתיות השופעת, נראה כי היא גאה בעצמה בעוד רבדים.

ההישגים הקטנים הם החשובים מבחינתה © צילום פרטי

"אני גאה בעצמי שאני לוקחת את התרופות שלי בקביעות, לא מנסה לחבל בתרופות בשביל לחבל בטיפול שלי ולא מנסה לפגוע בעצמי כל פעם שאני מרגישה רע. אני מנסה לפתח את דפוסי ההתנהגות שלי ואני מתקדמת הלאה עם הזמן. הימים יכולים להיות מאוד קשים ועצובי, ויכול להיות שאני אשאר במיטה רוב היום. בשבילי ההישגים הם יותר קטנים, כמו לצאת מהחדר ולאכול ארוחת בוקר ולנהל שיחות קטנות עם בני המשפחה שלי".