ליצנות רפואית היא כלי חשוב מאוד בבתי חולים לעידוד רוחם של החולים בתהליך ההחלמה. התארחנו בשיעור של קורס ליצנות רפואית בהובלת איציק הליצן, ביוזמת הארגון "חבר", בו בני הנוער רוכשים מיומנות חשובות: החל מנתינה, התנדבות, הופעה בפני קהל, דרך תקשורת בעזרת קסמים ובלונים ועד סדנת איפור. אספנו לראיון מעורר מחשבה עם ארבעה בני נוער שלקחו את הליצנות לידיים שלהם

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• בת 15: " אני מאוהבת בחבר הכי טוב שלי"
• לא רק מסכים: חמישה דברים שכולנו מתמכרים אליהם
• מחשבון אנושי: נערים בני 12 מחשבים מהר יותר ממחשבון

לדברי איציק הליצן, מוותיקי הליצנים הרפואיים בישראל, אשר מוביל כיום את תחום הליצנות הרפואית במדינת שראל: "את כל תורת הליצנות הרפואית אני מנסה להעביר לתלמידים שלי, יצאנו כבר פעמיים ביחד לבית החולים שניידר ומה שלמדנו בקורס יושם הלכה למעשה שם, וזכינו לשמח את החולים, ליד המיטות שלהם, והעלינו חיוכים על פניהם של הוריהם ושל הצוות הרפואי. ליצנות רפואית זאת שיטה טיפול המשלבת בתוכה אמצעים לא קוונציולים ועובדת בעיקר על ההומור והצחוק, בעזרת הצחוק אנחנו מצליחים להגיע לנפש של החולה, כמו שאומרים: "נפש בריאה בגוף בריא", כשהנפש בריאה לגוף יותר קל להחלים ולהתרפא, ותהליך ההחלמה יותר מהיר. כאן נכנס לתמונה הליצן הרפואי, שבעזרת החן, הצבע והאביזרים בהם הוא משתמש: קסמים, בלונים והבעות פנים - גורם לילד לצחוק ולחייך וזה עוזר לילד להחלים ולהשתחרר מהר יותר מבית החולים".

אילו כלים אתם מרגישים שהקורס העניק לכם?

מרי משייב (16), כיתה י': "מעבר לתחושת סיפוק העצומה שעזרתי לאדם, אני לומדת בקורס טריקים וקסמים, ובתור מי שעובדת הרבה עם ילדים זה עוזר לי איתם. הליצנות הרפואית היא נקודת אור בחיים שלי, אם קשה לי אני חושבת על שיעור הליצנות הבא וזה משמח אותי. בנוסף, כשאני בדמות הליצנית שלי, אני בעצם הופכת למישהי אחרת ויכולה להיות מי שאני רוצה. הקורס נותן לך גם הכשרה ובסופה נוכל גם להדריך אחרים".

מישל ליין (17), כיתה י"ב: "בשבילי חיוך של ילד ששימחת אותו שווה יותר מחיבוק של חבר, זה נותן לך תחושת אושר שעזרת למישהו ועשית מעשה טוב היום. זאת מצווה לעזור לילדים חולים. מגיל קטן אהבתי להצחיק אנשים ואני תמיד מחייך, כך שהליצנות הרפואית לא זרה לי ואני מאמין מאוד במשפט: "הנשק שלך הוא החיוך שלך", והליצנות מאפשרת לי לבטא את השמחה שלי ולעזור לאחרים".

יוסף קוגונוב (16.5), כיתה י"א: "בעקבות הקורס התחלתי לחשוב על הרצון של אחרים לפני הרצון שלי, הייתי ראש בקיר וחשבתי שרק אני חשוב, והקורס עזר לי להבין שאני צריך לעזור לאנשים אחרים ולא להתרכז רק בעצמי. הליצנות וכל הלמידה שלה תורמים לי המון ואני מחכה לזמן הקורס בשבוע".

טליה צפריר מנשקו (16), כיתה י': "הקורס מעניק לי יכולת לבטא את הצד המצחיק והיותר שמח שלי, כשאני בדמות הליצן אני הופכת למישהי אחרת מטליה הרגילה. חוץ מזה, כשאתה רואה אדם בנקודת הקושי הגדולה ביותר שלו, כשהוא כולו מחובר למכשירים רפואיים וסובל, ואתה מבין את הקושי העצום שלו - כל הקשיים והבעיות שיש לך בחיים מתגמדים. פתאום יש הבנה של פרופורציות ואתה נהיה שמח בחלקך. הקורס ממלא אותם ועוזר לך למצות את היכולות שלך, נותן לך כוח ושמחה להמשך השבוע".

מה הקשיים שאתם מתמודדים עימם כליצנים רפואיים?

משייב: "בהתחלה חשבתי שיצחקו עלי שאני ליצנית, אבל כשהגעתי לקורס הבנתי שכולם מאופרים כליצנים ואני לא הולכת להיראות שונה מהם. קשה לפעמים להתמודד עם המראות בבתי החולים, של הילדים החולים, מחוברים למליון מכשירים אבל הליצנות היא המקום המשמח שעוזר לשמח אותם".

ליין: "לפעמים קשה לתקשר עם החולים, שלא תמיד דוברים את אותה השפה כמונו, ואולי אפילו לא יודעים אנגלית. מדובר הרבה פעמים בחולים ממדינות עולם שלישיות, וצריך למצוא דרך לדבר באמצעות שפת הגוף, האביזרים והבעות הפנים ובאמצעות כך להצחיק את החולים. הליצנות היא בעצם שפה אוניברסלית שכולם יכולים להבין. יש לנו גם מחוייבות להיות מצחיקים, גם אם קשה לנו לראות דברים כמו ילדים חולים, שאלו דברים מורכבים ולא פשוטים לעיכול, לצחוק ולהיות עם חיוך על הפנים כל הזמן זאת העבודה שלנו. יש גם ילדים חולים שלא מעוניינים שנצחיק אותם במצב הקשה בו הם נמצאים ומעדיפים להיות לבד עם עצמם, זאת זכותם המלאה".

קוגונוב: "תמיד אומרים לי שאני אדם מצחיק, אז אני מבטא יכולת שכבר קיימת אצלי. אני אוהב להצחיק ולשמח אנשים, וגם אם יש נקודות קושי בסוף מתגברים על זה למען המטרה החשובה, לעזור לילדים ולרומם את רוחם, כשאתה מצליח לעזור לילד ולהעלות לו חיוך על הפנים זה שווה הכל".

צפריר מנשקו: "יש אנשים שקשה להם לראות את הילדים חולים, וצריך אינטיליגנציה רגשית מאוד גבוהה בשביל להתמודד איתם. לא תמיד קל לתקשר ולהצחיק, צריך ללמוד את זה לעומק, להבין את השפה. היה לנו מקרה של ילד שלא שיתף אתנו פעולה, לא משנה עד כמה ניסינו, בסוף הצלחתי לתקשר איתו בעזרת קרב חרבות מבלונים. הכל עניין של תקשורת ומידת ההשקעה בחולה שלפניך, לנסות למצוא איתו שפה משותפת בזכות הליצנות והכלים שברשותנו".

מה המסר שלכם לבני נוער שרוצים להתנדב כליצנים רפואיים?

משייב: "ממליצה לכולם להתנסות, אמנם לא כולם מסוגלים לראות ילדים במצב הזה, אך מי שכן ירוויח בגדול. כשאתה משמח ילד אתה שמח פי שניים, אין חוויה דומה לזאת בחיים".

ליין: "תבואו ותנסו, תעשו טוב למציאות ותתרמו לאחרים מעצמכם".

קוגונוב: "כדאי לכם לנסות. תעשו משהו, אתם יכולים להצחיק אנשים אחרים ולעזור להם במצבים הכי קשים שלהם. זאת תחושה שתקחו אתכם לעוד הרבה שנים בעתיד".

צפריר מנשקו: "ליצנות רפואית היא מאוד משמעותית, ממליצה לכולם להתנסות ולראות האם מתאים להם. רק אם אתם רוצים, ההתנדבות באה מהלב".

לדברי יאן קרל, מנהל פנימיית "מקווה ישראל", בה מתחנכים ארבעת הנערים: "התרומה לקהילה היא אחד מערכי היסוד שעליהם מתחנכים תלמידות ותלמידי מקווה ישראל. לאורך שנת הלימודים יוצאים התלמידים מרצונם להתנדבויות שונות ומגוונות על מנת לתת את תרומתם לחברה בה הם חיים. באופן ייחודי ומרגש, הקהילתיות במקוה ישראל מהווה מצפן גם לנו, צוות ההדרכה, וגם לחניכים שמוצאים בה גורם ממלא, מספק ומעצים".

אושרת פרידריך, ראש תחום שיווק "חבר", מספרת על היוזמה: "אחריות חברתית ותרומה לקהילה הם הערכים המובילים את עמיתנו: משרתי הקבע, גמלאי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, אשר פועלים יום-יום עבור המדינה. מסיבה זו, מועדון "חבר" יזם את קורס הליצנות הרפואית, שכולו תרומה עבור התלמידים ב'מקווה ישראל', במטרה להכשירם כך שיוכלו לתרום בחזרה לקהילה ולהתנדב במחלקות בתי חולים ברחבי הארץ. אנו ב"חבר" מאמינים כי הפרויקט, בהובלת איציק הליצן, יוביל לשרשרת של מעשים טובים עבור הקהילה ואנו שמחים על שיתוף הפעולה עם 'מקווה ישראל'. נמשיך ונפעל בדרכים אלו גם בהמשך."