חברה אמרה לי פעם, שאם הייתה רוצה ללמוד באקדמיה, כמוני, הייתה עושה זאת כבר מזמן, כי האקדמיה היא בדיוק כמו התיכון, וזה "קטן עליה". אותה חברה, שאני מעריכה ואוהבת, גרמה לי לחשוב קצת על דרכי ראיית העולם שלי, ועל עד כמה התפיסה של הסיטואציה שונה מבפנים ומבחוץ. לאותה חברה, אחרי המשפט הזה, הסתכלתי בעיניים ואמרתי: "כן, באמת קטן עלייך". אמרתי זאת וחייכתי לעצמי, בידיעה שהיא לא מבינה, ובגישה זו כנראה לעולם גם לא תבין, עד כמה אני אסירת תודה על המקום אליו הגעתי.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• חיים בסרט: כך תכינו תחפושות לחיות המחמד שלכם
• בדקו: עד כמה אתם בקיאים בפוליטיקה הישראלית?
• "אפשר להפוך לעיוורים, גם כשמדובר בפציעה 'קלה'

אני מיכל ארבל, תלמידת כתה י' בתיכון בעיר מגוריי וסטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטה, שהחליטה שמן הראוי שתינתן האפשרות להתחיל לממש פוטנציאל בתחומי דעת שונים כבר מגיל תיכון. לפני שאספר לכם על המגבלות והיתרונות, המחשבות לעתיד והרעיונות, אתחיל בלהגיד שדברים אינם כפי שהם נראים, שהאסוציאציה הראשונה שקופצת בראשכם כרגע כנראה משקפת מצב שגוי, ושאני פה בדיוק בשביל שתראו איך הדברים עובדים באמת.

אם חשבתי בהתחלה שבית הספר יתמוך מאוד בהחלטה השנויה במחלוקת שלי, ודווקא האקדמיה תעשה לי חיים לא פשוטים, הופתעתי לגלות שהאוניברסיטה קיבלה אותי בזרועות פתוחות, ודווקא בית הספר, שנהיה הבית השני שלי במשך העשור האחרון, השמיע בפניי את שיחת ה: "אקדמיה זה נחמד, כל עוד בית הספר קודם לכל". כמובן שהאקדמיה לא עשתה לי הקלות בשום שלב, אני סטודנטית ככל הסטודנטים, נבחנת ומגישה עבודות כאחת מן המניין, אך ללא ספק הרגשתי שרוצים בטובתי ומבינים אותי בפורום האקדמי יותר מבפורום הבית ספרי.

הייתי שמחה לספר לכם שלימודים אקדמיים אינם קשים כפי שהם נשמעים ושעם מאמץ מזערי ניתן להגיע להישגים מרשימים, אך אני כתבת ותפקידי לספר לכם את האמת, ורק את האמת. אז הנה האמת, אם לא האמת הקולקטיבית של תלמידי האקדמיה התיכוניסטים, לפחות זו האמת שלי. הלימודים אינם פשוטים, לא מתקרבים לכך, וחשוב להבין שלהסכמה להוסיף אקדמיה ללו"ז השבועי יש השלכות. ללמוד באקדמיה בזמן הלימודים אומר לוותר על כמה יציאות בשישי בערב כי צריך להשלים ממ"ן (מטלת מנחה), זה אומר להיות סטודנטית בלי חופשת סמסטר כמו הסטודנטים לצידי, כי כמובן שחופשת הסמסטר "תיפול" על תקופת מבחנים בבית הספר, זה אומר להיות תלמידה וסטודנטית, לחבוש שני כובעים בו זמנים ולנסות לא לקרוס מהעומס בדרך.

אוקיי, בסדר, אז מובן שזה לא פשוט ושצריך לשקול את הרעיון בכובד ראש. אך האם זה באמת שווה את המאמץ? האם זה באמת מועיל? ובכן, הלוואי ויכולתי לתת לכם תשובה חד משמעית, לדרג לכם מ1-10 עד כמה כדאי לכם ללמוד באקדמיה. אך כמו במקרים רבים אחרים בחיים, "שווה" זה מונח יחסי, אינדיבידואלי, שלא אוכל לענות עליו באופן גורף לכולכם, הרי אתם כל כך שונים זה מזו. מה שכן אוכל לספר לכם בלב שלם זה שלי באופן אישי הלימודים באקדמיה תורמים בכל כך הרבה רמות ואספקטים, מפיתוח יכולות למידה וכלים בסיסיים שעוזרים לי כבר בהכנה לבגרויות, דרך כמות ידע עצומה בתחומי הדעת הספציפיים שמעניינים אותי, ועד חוויות וחברים לחיים שעוברים את מה שאני עוברת ונותנים לי כוח.

אינני מספרת על לימודיי האקדמיים לרבים. הלימודים אינם חלק מחיי שאני חולקת עם כל זר. טוב, האמת שזה לא מדויק, פעם חלקתי, שיתפתי, סיפרתי, הרגשתי בנוח להסביר על כך לכל מי שרק רצה לדעת. אך התגובות, היו קצת שונות משצפיתי. "רק אל תשכחי לעשות גם בגרות" שמעתי מאישה אחת, שחשבה שעבורי זה תירוץ לפרישה מהתיכון, "האקדמיה בגילך תיקח לך את הילדות" שמעתי מחבר לכיתה, שהיה משוכנע שהרעיון יפגע לי בכל חיי החברה, ובעיקר שמעתי "את לא נורמלית, את משוגעת".

לכל אותם משפטים כמובן שהיה לי מה לענות, שהרי ברור לי שאסיים את הבגרות ושאשקיע בה, מובן מאליו עבורי שיום ללא חבריי הוא יום ללא חיוכים וצחוק מתגלגל, ואני יודעת שאני לא משוגעת, שזה לא עוד טירוף שהשתלט עליי, שאני סתם עוד נערה שיש לה שאיפה והיא מנסה בכל כוחה להגשים אותה. אך לא עניתי להם. לאף אחד מאותם אנשים לא עניתי, כי אני לא צריכה אישור של אף אחד, או לתת לאף אחד להוריד לי את הביטחון.

בסופו של יום, כשאני הולכת לישון בכל ערב עם חיוך על הפנים, אני חושבת איזה מזל יש לי שנולדתי במשפחה שנותנת לי הזדמנות לפרוח אך גם לא לוחצת בכוח, שיש לי חברים שתומכים בי והולכים אחריי בעיניים עצומות אף על פי שאינם באמת מבינים מה עובר עליי, ובעיקר שמחה כי אני מתחילה לאט לאט להבין שבסביבה מקבלת ומפרגנת, השמיים הם לא הגבול, לא בשבילי.