אל תשליכני: "התרופה המועילה ביותר בשבילה היא אהבה"
כלבים הם חברו הטוב ביותר של האדם, אבל האם לאדם יהיה עדיין קל לאהוב כאשר חברו יהיה במצב טיפה פחות טוב מהעבר? "כשטוב קל לאהוב, החוכמה היא לאהוב גם כשפחות טוב" • טור אישי
לפני בערך 11 וחצי שנים, ההורים שלי החליטו שהגיע הזמן לתוספת חדשה לבית - תוספת משמעותית, שאין ספק שכולנו נרגיש ונאהב אותה. לא עבר הרבה זמן, וקיבלנו את התוספת הזאת, קיבלנו את גורת הפודל השחורה שלנו. מהרגע הראשון לא יכולתי שלא להתאהב בה, היא הייתה קטנה וחסרת ישע, לא יודעת לאן היא באה ולאן פניה מועדות.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- אמ;לק: ביקור נשיא ברזיל ז'איר בולסונרו בישראל
- לא צריך כשרון: התחביבים שאתם חייבים לאמץ
- אוהב או לא אוהב? כך חיות המחמד אומרות שהן אוהבות אתכם
הזכרון שהכי זכור לי מהלילה הראשון שלה בבית שלנו, מתחיל כבר שבוע לפני - כאשר אמא שלי לקחה אותי לחנות החיות, על מנת שאבחר לה צעצוע ראשון. בלי יותר מדי התלבטויות בחרתי לה כדור קטן וורוד, שיתאים לגודל שלה. לאחר שהספיקה להבין לאן נכנסה, ישבנו במעגל והתחלנו לשחק איתה, העברנו את הכדור מצד לצד עד שהחליטה להצטרף והעבירה אליי את הכדור, מאותו הרגע ידעתי שזו תחילתה של חברות מופלאה.
עברו הימים והשנים, וגם אני גדלתי, מילדה הפכתי לנערה שתאמינו או לא - בכל יום שעבר אהבתי יותר ויותר חיות. כשהתבגרתי קצת והפכתי ליותר עצמאית, טוי התבגרה יחד איתי, היא באה איתי מדי פעם לגלידה עם חברות בימי שישי ונהנתה מהיותה מסמר הערב, כשהזמנתי אליי חברים היא נהנתה מהאווירה וכאשר עברתי רגעי משבר, אפילו אם זה היה משהו קטן, היא פשוט הייתה שם, תמכה והיה נדמה שהיא גם מבינה מה בדיוק קרה והתאימה את עצמה לסיטואציה.
אין מה לעשות, אין יצור חי שישאר צעיר לנצח, הימים באים וכל אחד מתבגר, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. בשנתיים האחרונות טוי פיתחה סוג של מחלת עיניים הנקראת "קטרקט", מה זה אומר? לטוי נוצרה שכבה מסביב לעין הפוגעת למעשה בשדה הראיה שלה ובגלל זה היא לא יכולה לראות כרגע. היום, אני יודעת שטוי לא יכולה לראות מעבר לצלליות. אני לא אשקר, בהתחלה זה לא היה פשוט בכלל. הייתי שומעת את ה"בום" כשהיא הייתה נתקעת בקירות ובדלתות בבית שלי, כשהייתי מורידה אותה לטיול בנקודה מסוימת היא לא הסכימה להתקדם - כי היא לא ראתה כלום, כשהייתי משחקת איתה בצעצוע לא תמיד היא הייתה מוצאת אותו, ולעתים היא גם הייתה מוותרת לעצמה.
הדבר מאוד הטריד אותי, במשך לא מעט זמן הייתי מרגישה רע בגלל זה ואז, יצא לי לדבר עם אנשים על הנושא, התגובה שהייתי שומעת באופן די שכיח היא "למה את לא פשוט מוסרת אותה לצער בעלי חיים?", רק המחשבה של טוי יושבת בכלוב סמוך ללפחות 20 כלבים אחרים, בקור, בחום, בלי חיבוק חם ואוהב בלילות זעזעה אותי. זה גרם לי לחשוב, מה זה אהבה חינם? האם זה קיים בכלל? למה הכלבים יכולים להבטיח שהם יאהבו אותנו אהבה אמיתית, ללא תנאים, לא משנה איך נראה, מה המצב הבריאותי שלנו יהיה או אפילו איך נתנהג אבל אנחנו, לעומתם, לא יכולים להבטיח דבר כזה? האם זה שהיא כרגע לא יכולה לראות אותי אומר שהיא כלבה פחות טובה?
לאחר זמן קצר הבנתי, קל לאהוב שהכל טוב ויפה, קל לאהוב כאשר שום דבר לא מגביל ושום דבר לא מפריע, אבל החוכמה היא - לאהוב בכל מצב. אמנם יש ניתוח שיוכל לסדר את העיניים של טוי, אבל על פי דברי הווטרינר ההחלמה שלו תהיה קשה יותר מהעיוורון עצמו בשביל טוי. כרגע, ואני חושבת שיש סיכוי טוב מאוד שאפילו לתמיד, התרופה המועילה ביותר בשבילה היא אהבה, אהבת חינם, כזו שלא תלויה באיך היא נראת, מה היא יכולה לעשות ומה לא, כזו שתלויה בי ובה בלבד.
אז אני פונה אליכם - תאהבו, תזכרו את הימים היפים יותר ובנוגע לאלו שקצת פחות - תלמדו איך להפוך אותם ליותר יפים. כי אולי טוי כבר לא גורה חזקה ואיתנה, אבל היא כלבה מאושרת, היא מתגברת בזכות האהבה שלנו על מגבלותיה, ועם קצת עזרה כמעט לא שמים לב בהבדל. כשטוב קל לאהוב, החוכמה היא לאהוב גם כשפחות טוב.