אמש (ד') נערך טקס המשואות המסורתי הגדול בהר הרצל, ובו זכו 16 אזרחי ישראל, המייצגים בפועלם את הנושא השנתי של הטקס, להשיא את 12 המשואות. בנוסף לאותם המדליקים, יש לא מעט בני נוער פורצי דרך שפועלים למען החברה, מעוררים השראה, מהווים מודל לחיקוי ומייצגים את המדינה שלנו בכבוד. לרגל חגיגות ה-71 למדינה, בחרנו ב-12 בני נוער שהכי מגיע להם להשיא משואה. ולתפארת מדינת ישראל!

דימור סוכינין הוא נער בן 17 וחצי, שמתנדב כשנה וחצי במד"א. מעבר לעצם היותו מגיש עזרה ראשונה, הוא גם מדריך קורסים, "יצאתי למשלחת מד"א לפולין עם עוד 17 ילדים מכל הארץ, עברתי קורס תאר"ן, אני עולה בעיקר על ניידת הטיפול הנמרץ, אחמ"ש משמרות, וכמובן משתתף בפעילויות הומניאוטריות, באבטחות אירועים ועוד". דימור הגיע למד"א בכיתה י' בשביל לעשות מחוייבות אישית ובחר להמשיך במד"א מתוך משיכה למקצוע של רפואת חירום. "חיי סובבים סביב מד"א.

העקרונות שאני מאמין בהם - רובם עקרונות שקיבלתי שם - הסיפוק של הצלת חיים ועזרה לנזקקים ולחלשים". דימור מתנדב במד"א בכל ימות השבוע בין 4-8 שעות ביום, ושואף להמשיך במקצוע זה בעתיד. "אירוע אחד זכור לי במיוחד כאשר טיפלנו בפצוע קשה מתאונת דרכים בכביש הערבה. למרות הנסיונות הבלתי פוסקים שלנו מאמצינו עלו בתוהו והפצוע נפטר מפציעתו הקשה. אירוע מסוג זה בהחלט נותן לי את הפרספקטיבה הכל כך חשובה לגבי העובדה שלא כל פצוע הוא בר הצלה". דימור מוסר כי התנדבות היא העשייה החשובה והמשתלמת ביותר "בואו להתנדב במד״א, או בארגונים אחרים המסייעים לאנשים במצוקה - זה ימלא אתכם בעשייה, יעשה אתכם חלק בלתי נפרד מהקהילה בה אתם חיים וחשוב מכל - יסייע בלהכין אתכם לחיים האמיתיים".

כשנעם כהן בת ה-12 התיישבה מול המחשב והתחילה לכתוב את "אור" היא לא ידעה שהמסע הזה ימשך כארבע שנים. כיום נעם היא ילדה בת 16, תלמידת אולפנה, מדריכה בבני עקיבא, מתנדבת במד"א, מתאמנת בנבחרת קארטה ומציירת. בין כל הפעילויות הנ"ל נעם הספיקה לכתוב ספר במהלך ארבעת השנים האחרונות, שעומד לצאת לאור כבר בימים אלו. "התחלתי לכתוב את ״אור״ כשהייתי בכיתה ו׳. ישבתי לראות סרט פנטזיה ופתאום חשבתי לעצמי, ״וואי, גם לי בא ליצור עולם דמיוני משלי. מיד ניגשתי למחשב והתחלתי לכתוב. כעבור כמה שנים, כש״אור״ הפך למסמך וורד עצום, התחלנו לפנות להוצאות ספרים והתקבלנו לאחת מהן".

נעם מספרת כי מדובר בתהליך ארוך ומייגע, שדרש עבודה קשה ומאומצת, גיוס סכום כסף רציני להוצאת הספר, וצורך באיזון בין כל תחומי העניין שלה. "היו המון זמנים בהם נאלצתי לעשות ויתורים. לפני כמה שנים ויתרתי על טיול מיוחד עם חברים לצפון, וכשהייתי יותר קטנה ביקשתי שלא להירשם לקייטנות כדי לסיים את כתיבת הספר. בעיניי, בכל אחד יש כוחות עצומים שהוא צריך לממש. כולנו נועדנו לעשות דברים נפלאים. כל אחד צריך למצוא את מה שעושה לו טוב ומחבר אותו למשמעות. אנחנו מסוגלים לעשות דברים מדהימים, ורק אנחנו ניתן לעצמנו את הכוח להצליח".

מאור רומם גראו, רק בת 13 וחצי וכבר מהווה השראה להמון בני נוער, ולוקחת חלק בנבחרת 20 המשפיענים מתחת לגיל 20 של סמסונג ישראל. מאור מקדישה את חייה להתנדבות ולהסברה. היא מופיעה כמעט בכל יום בפני מאות בני נוער, מספרת את הסיפור המיוחד שלה, גורמת להם להתאהב בהתנדבות ומאתגרת אותם למצוא בסביבתם את מי שזקוק לעזרה, מאתגרת אותם ליזום, לחלום, להרים ולטפח יוזמות חברתיות. "לפני 6 שנים איבדתי את אבא שלי בתאונת עבודה - זו הייתה טרגדיה נוראית. נותרתי עם חור בלב. ההתאוששות הייתה קשה, ולא הצלחתי להחזיר את חיי למסלול הרגיל" כך מספרת לנו מאור על התקופה החשוכה בחייה. מאור בחרה להרים את ראשה ולהגביר את האור בחייה "תרמתי את השיער, התנדבתי עם בעלי חיים, שימחתי ילדים בבתי חולים, חנכתי ילד הלוקה באוטיזם, וכשהגיע הזמן לטיול בת המצווה שלי החלטתי לטוס לגאנה שבאפריקה - מקום שכוח אל, מוכה במחלות ואיידס, מקום שבו הרעב שכיח. התנדבתי בבית הספר המקומי, לימדתי את הילדים בכיתות, חגגתי איתם בהפסקות וגייסתי בארץ מאות ילקוטים וציוד לבית הספר".

הטיול המיוחד ומסע ההתנדבויות של מאור נכנסו לתכנית הלימודים של משרד החינוך, ומאז היא מוזמנת כמעט בכל ערב להרצות בפני בני נוער ולספר על הדרך בה התאהבה בהתנדבות, וכיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיה וברשתות החברתיות בכדי לזהות מוקדים ומטרות לעזרה לקהילה, ואיך באמצעים פשוטים ניתן לעשות המון מעשים טובים. "אם אתה מבין שיש לך הרבה "לתת" אתה מבין שיש לך הרבה. נקודה. גם הפרופורציות שלך משתנות ואתה מתחיל להבין מה חשוב באמת. אני ממליצה לבני הנוער לקחת דברים שהם מתחברים אליהם ולנסות לשפר בעזרתם. לא צריך להתחיל בפרוייקטים גדולים, אפשר גם להתחיל בדברים חד פעמיים - לעשות משהו קטן למישהו - וכך מתאהבים בתחושה".

"כשהייתי בכיתה י׳ יצא לי להתוודות לסיפור של כריתת היערות והכחדות היער בשרון. זה עשה אותי עצוב שהיום היער כבר איננו, אבל אז הבנתי שאני יכול להחליף את תחושת חוסר האונים בתקווה, ע״י עשיית מעשה". כך מספר לנו נועם דלומי בן ה-18 שהחליט לרתום את תנועת הצופים ולשתול שתילים ארץ ישראליים שעד היום הם גדלים ויהפכו בסופו של דבר ליער שלם. "בהמשך, נחשפתי לתופעת שינוי האקלים. ששמעתי את העובדות והבנתי לעומק את המצב, זה טלטל אותי. הרגשתי שנפקחו עיניי לעוולות שקורות היום בעולם והבנתי שאני לא מוכן לשתף פעולה עם האדישות שמאפיינת את הנורמה. הרגשתי שעליי לקחת אחריות על העולם הזה כי אני יכול לשנות, וכך עשיתי". נועם הצטרף לצוות אקלים במגמה ירוקה ("תנועה ירוקה" - ארגון שפועל בדרך של מעורבות אזרחית פעילה, ומקדם נושאים סביבתיים ובוערים), ומהר מאוד נכנס לעניינים. הוא ארגן הפגנות, הופיע בכנסים בשם המאבק האזרחי, והגיע לוועדות בכנסת בשביל להרים קול שלא מוכן שבישראל ימותו כל שנה 2500 אנשים מזיהום אוויר.

"התחלנו לעבוד על מצעד האקלים, במטרה ליצור את הצעדה הכי גדולה ומעצימה שהיתה כאן. יש ערך אדיר בכך שהנוער יהיה מעורב במאבק הזה, ולכן כיוונו להביא כמה שיותר מחניכי הצופים בתל אביב. במשך כמה חודשים עברתי בשבטים ועשיתי הרצאות למאות אנשים כדי שיבינו למה אנחנו נאבקים. המאבק נכנס ללב של המונים ובמאמץ משותף הצלחנו להביא את חניכי התנועה. השקענו מאמץ רב בבניה של תיבת נוח ענקית עם ציורים, שמעבירה את המסר לפיו חייבים לפעול לפני שהמבול מגיע". השנה תנועת האקלים הישראלית פרצה דרך חדשה, והחזיקה בעשרות הפגנות ו-7000 אנשים במצעדים שוברי שיאים. "שמחתי לראות ששנה שעברה אני הייתי פעיל האקלים הצעיר ביותר, והשנה הנוער במדינה התעורר, בזכות מנהיגות אקלים מעוררות השראה. אני אמשיך לפעול ולא אעצור, עד שמשבר האקלים יפתר". 

ליאל מלכביץ' היא יושבת ראש מועצת התלמידים הארצית בשנה האחרונה, ונושאת על כתפייה אחריות רבה כלפי בני הנוער בישראל, "התרומה שלי מתבטאת בעיקר בהשמעת קולם של בני הנוער בפני מקבלי ההחלטות בדרגים הכי גבוהים וביצירת אפשרויות ופתרונות למצבים שמלווים את הנוער במהלך התקופה. אנחנו נמצאים בפני כל מקבלי ההחלטות בכל הרמות השונות, בין אם זה בבתי ספר, מול הנהלה, בין אם זה עכשיו במחוזות כמו מול משרד החינוך או משרדים ממשלתיים, מול גורמים שקשורים בעיקר למחוזות וכמובן ברמה הארצית". מועצת התלמידים והנוער היא הגוף המייצג את התלמידים, וחברים בה תלמידים בכיתות ח' עד י"ב.

ליאל היא הגורם המקשר בין התלמידים לבין גופים כמו משרד החינוך ומשרדי הממשלה. היא מספרת כי העשייה מלווה אותה 24 שעות ביממה, וגורמת לה להיתקל ולעבוד מול סוגי אוכלוסיות שונות "אין ספק שהעשייה פותחת את העיניים למצבים חברתיים שונים ובעיקר למגוון אנושי רחב. היו גם לא מעט משברים בדרך, בין היתר הצורך להחליט בין לימודים לפעילות המועצה". ליאל ממליצה לבני הנוער שהיא עובדת איתם להבין את נקודות החוזק שלהם, ולחשוב באיזו מסגרת חברתית הם יוכלו להשתלב - "זה יכול להיות במסגרת כמו כוחות הביטחון וההצלה, תנועת נוער, ארגוני נוער שונים, התנדבות רב פעמית או כל דבר אחר שמספק עניין וסיפוק לחיים".

אסיף הקימה לפני שבעה חודשים את פרוייקט 'מצמיחים שורשים' - פרוייקט שמפגיש ילדים ישראלים ופלסטינים בגילאים 5-10 מאיזור גוש עציון. "אני, יחד עם בני נוער יהודים וערבים מהיישובים והכפרים בגוש עציון, מדריכה את קבוצת הילדים. אנחנו נפגשים פעם בשבועיים, משחקים משחקי היכרות וגיבוש, עושים יצירות אמנות ולומדים מילים ושירים בעברית וערבית". מטרת הפרוייקט היא ליצור מרחב מוגן ומהנה שבו הילדים יכולים להכיר אחד את השני ולהתחבר, מה שייצור להם תפיסה חיובית ראשונית על העם השני, שבסופו של דבר תיצור אנשים עם תפיסה מורכבת ולא גזענית ומיידית.

כשהייתי בתחילת כיתה י"א הצטרפתי לתכנית מנהיגות בארגון LEAD - מסלול לפיתוח מנהיגות בישראל שמלווה את משתתפיה למציאת בעיה חברתית שמפריעה להם בסביבתם והקמת פרוייקט חברתי ששואף לתת לה מענה. התחלתי לחקור על הסכסוך הישראלי פלסטיני בגוש עציון והבנתי שהמקור העיקרי לפחד והניכור הוא חוסר היכרות עם הרוב השפוי בעם השני, ששואף לשלום, שלווה וכבוד הדדי". אסיף מזכירה לבני הנוער לפקוח עיניים ולגלות שכמעט בכל פינה סביבנו נמצאים אנשים שצריכים עזרה, נמצאות בעיות שזקוקות לטיפול, נמצאים ערכים חשובים שצריכים שמישהו ייקדם אותם - "תיהיו סקרנים כמו שרק הדור שלנו יודע, אל תסתפקו במידע שקיים על פני השטח. תחקרו, תקראו, תשאלו, תבינו לעומק את הנושא שמפריע לכם. תדברו, תציעו, תיזמו, וגייסו חברים. תהיו אמיצים, תראו את מי שסביבכם, תעשו את מה שמפחיד אתכם ותאמינו שאתם, כן, אתם, יכולים לשנות את העולם!".

רועי הוא יוטיובר ואמן וידיאו בן 18, שיצר את הסרטון הכי ויראלי שלו בעל 10 מיליון צפיות כשהיה רק בן 13. בסרטון הוא הביא את בובספוג לעולם האמיתי בעזרת כח העריכה, וזו הייתה רק ההתחלה... "אני לא חושב שהצלחה נמדדת בצפיות, אבל אחרי שבע שנים שבהן אני יוטיובר אני יודע מה אנשים רוצים לשמוע". נכון לעכשיו הוא עומד על כ-20 מיליון צפיות על הסרטים שלו, ועל יותר מ-80 אלף רשומים בערוץ היוטיוב. "מה שעוד יותר מטורף בשבילי זה שגם בעולם המבוגרים מעריכים את הסרטים שלי, וכך יצא לי לעבוד בחברת היי-טק ששווה מיליונים, ליצור סרטים חינוכיים עבור בתי הספר בארץ, ואפילו לטוס עד אוגנדה שבאפריקה כדי לקדם את התיירות שם". 

סיפור מיוחד בו רועי בחר לנצל את הכישרון שלו לטובה היה כשהפיק סרט אקשן ובו הוא מגשים לילדים חולי סרטן חלומות "מבחינתי, ילדים שנאבקים במחלת הסרטן הם סמל לגבורה, לכך שאפשר לחייך גם במצב הנורא מכל. כדי להראות את זה לכל העולם יצרתי סרט אקשן בסגנון הוליוודי שבו שלושה ילדים חולי סרטן מגשימים את החלום שלהם להפוך לגיבורי על ומצילים את העולם. יותר מכל סכום של כסף או צפיות שבעולם, דבר כזה הוא הסיבה לעבודה הקשה שלי, והוא מה שעושה אותי מאושר". מה שהתחיל כתחביב של שעות אחר הצהריים בבית הספר היסודי, הפך לקריירה שמחליפה עבורו את הלימודים בבית הספר, "כשפרשתי מבית הספר היו שאמרו לי שזו טעות נוראית, שאני הורס את העתיד שלי. רק בזכות זה שהתעקשתי לסמוך על התחושות שלי, הניסיון, וההיכרות שלי עם עצמי, הצלחתי ללכת בדרכי ולהגיע להישגים מרשימים. היו גם הרבה רגעים של קושי, חשש וחוסר ידיעה, אבל הזמן הראה לי שאנחנו חייבים את הרגעים האלה בשביל ללמוד ולהשתפר".

גיל היא מדריכה בצופים מזה שנה שנייה, עובדת עם שכבה ח' בשבט שקד שבקיבוץ כפר עזה. "תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מדריכה, כי בתור חניכה נהנתי בפעולות וזה גרם לי לרצות לגרום לחניכים שלי להנות גם כן ולהעביר להם את הערכים שאני קיבלתי מהמדריכים שלי". גיל שלמה מספרת כי להדרכה בתנועת נוער, במיוחד במקום סופג האש שבו היא גרה, מתלווה אחריות מאוד גדולה והמון כח רצון - "אני צוברת את הכישורים שמקבלים כשהופכים למדריכים, וזה עובר לחיים הפרטיים שלי. אני יודעת שבשביל להצליח צריך להשקיע ולדחות סיפוקים".

גיל ממליצה לבני הנוער לתת מעצמם, גם אם מדובר בהשקעה קטנה במהלך השבוע "כאשר אתה מגיע למקום ומשקיע מזמנך לשעתיים בשבוע, זה נותן תחושת סיפוק לראות שאתה עושה טוב לאנשים. אתה חוזר הביתה עם רצון מאוד גדול להצליח ולהוכיח לעצמך שאתה יכול". גיל שלמה נבחרה להיות אחת מ-12 מדליקי המשואות בטקס הרשמי שנערך ברחבת הר הרצל כמידי ערב יום עצמאות. גאווה!