אני זוכרת את עצמי רק לפני שלוש שנים, תלמידה בתיכון חרדי המכונה סמינר, כשפתאום נשמעה צפירת יום הזיכרון לחללי ישראל ונפגעי פעולות האיבה. לרגע התלבטתי אם לעמוד או לא, מצד אחד זה לא מכבד את המקום ואת הבנות איתם אני לומדת ומצד שני, בצפירה צריך לעמוד. בסופו של דבר, הצד הדעתני שלי ש"שם פס" על הדעות של "כולם" ניצח. כיתה שלמה יושבת ואומרת תהילים, ואני עושה את אותו דבר רק בעמידה, בעצם היחידה שעומדת כשמעל ל-30 עיניים מסתכלות עליי.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• לא רק יום אחד בשנה: "עבורי כל יום הוא יום הזכרון"
• לו יהי: מדוע גם ביום הזיכרון חשוב להמשיך ולקוות
• שומרים עליהם: סכנות הנשקפות לחיות המחמד ביום העצמאות
  

כמובן שעם סיום הצפירה, הוא לא איחר להגיע, הוויכוח "החשוב במיוחד" שעלה ועולה בכל שנה בימים האלה, לא רק בכיתה שלי , אלא גם דרך כלי התקשורת וכל אזרח ממוצע דן בו: נושא העמידה בצפירה.
אני לא רוצה להתייחס לוויכוחים הפנימיים במגזר אם נכון או לא נכון לעמוד, אלא להתייחסות של כלל המגזרים בסוגיה הזו: למה חרדים לא עומדים בצפירה? אז אמנם אני עדיין נשארת בדעתי, שנכון וראוי לעמוד בזמן הצפירה אבל אחרי אינספור וויכוחים ודיונים שבהם שמעתי גם את הצד השני, אני יכולה להבין את מה שעומד מאחורי ההתנגדות של החרדים לעמוד בצפירה.

© Fotolia

אז לפני הסיבה הראשונה אני אתן דוגמת רקע: תארו לכם שמודיעים לכם שחבר קרוב שלכם נפצע אנושות. יש לכם שתי אפשרויות איך להתייחס לידיעה הזו - אפשרות ראשונה היא לשמוע את דבר הפציעה שלו, לעצור רגע את מהלך החיים לדקה אחת על מנת לכבד אותו, ואז להמשיך את החיים כרגיל, או אפשרות שנייה לנסות לעזור לו, לבקר אותו, לדאוג לו שיהיה לו יותר נוח וטוב. כמובן שהאופציה השניה טובה יותר מהראשונה.
אני מסכימה שאי אפשר להשוות בין אדם שחולה אנושות ועדיין חי, לבין אדם שכבר אינו בין החיים, אבל בכל זאת כל בן אדם שמגדיר עצמו שומר תורה ומצוות, מאמין שלכבד את הנפטר זה לא מספיק, אלא צריך לעזור לנשמת הנפטר למה שנקרא "עילוי נשמה". לכן במגזר החרדי, לא מאמינים שעמידה דום במשך דקה יכולה באמת לעזור 'לעילוי נשמת' הנפטר. אתם בטח שואלים מה כן עוזר? התשובה של הציבור החרדי היא די ברורה: כדי לתרום לעילוי נשמת הנפטר לא תעזור צפירה ולא שום עמידה דומיה במשך דקה. ויש כאלה שאומרים שבמידה מסוימת, המנהג הזה אפילו מזלזל ומזיל את זיכרון הנופלים. הדבר היחיד שיכול לעזור לעילוי נשמות הנופלים, אלו מעשים רוחניים בזמן הצפירה כמו: אמירת תהילים, משניות.

סיבה נוספת שבגללה חרדים לא עומדים בצפירה, קשורה במקור המנהג של דקה דומיה: מדובר במנהג צבאי גויי שלקוח מהכנסיה ועל פי היהדות, אסור ללכת לפי מה שנקרא "חוקות הגויים" לכן הם לא מקיימים מנהג זה, ופה הם מוסיפים דבר שאפשר לומר די נכון- יש בעמידה בצפירה סוג של כניעה לרצח של אותם נופלים, הרי המשותף לכולם שהם נרצחו בגלל שהם יהודים ובמקום לקיים מנהגים סמליים יהודיים- המסמלים את סיבת מותם אנחנו נותנים ביטוי למנהגים של מי שבמשך שנים מנסה להשמיד את העם היהודי והם "אומות העולם".

 © Fotolia

בשורה תחתונה, למרות כל הסיבות האלה, אם חרדי יתקל בצפירה בזמן שהוא נמצא ברחוב שאינו חרדי - כדי לכבד את האנשים שסביב ולמנוע כביכול "חילול השם'" הוא כן יעמוד דום תוך כדי קריאת תהילים, ומשניות. אלה שלא עומדים גם אם הם בציבור, אלה החרדים הקיצוניים שהם מיעוט, ולא הרוב כמו שלא מעט נוטים לחשוב.

מה שמזעזע אותי דווקא בעניין הסוגיה הזאת זה לא סירובם של החרדים שלא לקחת חלק במנהג הזה, אותי מזעזעת בעיקר הרדיפה התקשורתית הזו כנגד החרדים. בכל שנה מפוזרים כתבים של ערוצי תקשורת מוכרים ברחבי הארץ והכל במטרה אחת, לצוד במצלמה את החרדי הקיצוני הבודד ההוא שעושה "דווקא", ולא עומד בצפירה בין כל החרדים שדווקא כן עומדים. אחד הדברים היותר הזויים והמטעים שהתקשורת גרמה לציבור הכללי לחשוב, זה שהחרדים לא משתתפים בעמידה דום לזכר הנופלים משום שהם לא מוצאים ביום הזה משמעות, כי הרי הם לא מתגייסים לצבא. לפי האמירה הזו ,איך מסבירים את זה שגם בצפירה שמתקיימת שבוע לפני של יום השואה הם גם לא עומדים? מדובר בזיכרון של המשפחות שלהם; של ההורים, הסבתות, הדודים שעברו את השואה ורבם ניספו - פה אי אפשר להאשים את החרדים בניכור ליום הזה ובחוסר כבוד לניספים.

© Fotolia

אני לא מדברת על אותם חרדים שכן מתגייסים לצבא, ושחלקם נופלים תוך כדי הגנה על המולדת. רק לפני מספר חודשים איבדנו שני חיילים מפלוגת נצח יהודה(פלוגה חרדית) בפיגוע בעופרה, כמו שאני משערת לעצמי הוריהם לא עומדים בצפירה ומעדיפים לכבד את זכרם בדרכים אחרות, בדרך שהם מאמינים. האם גם אותם וגם הורים חרדים רבים אחרים שאבדו את ילדיהם בצבא אפשר להאשים בניכור, והרגשה של חוסר משמעות בזיכרון הנופלים? כמובן שהתשובה על כל השאלות היא לא, אי אפשר להאשים לא אותם ולא מגזר שלם. את הדברים האלו סיכם יפה אמנון לוי, באחד מראיונותיו המפתיעים שבו הוא מביע תמיכה בחרדים וטען בצדק, כי ההסתה התקשורתית והניסיון של התקשורת להכריח את החרדים לעמוד בצפירה זו "כפיה חילונית" .
כל אלו רק מראים עד כמה ההסתה של התקשורת בימים אלו נגד ציבור שלם היא מגוכחת ומכוערת. רק שמרוב שהם עסוקים בצהוב ובלהסית את הציבור הכללי, הם שוכחים דבר אחד, שלמרבה האירוניה זה אותו הדבר שבו הם מאשימים את החרדים והוא: לכבד את זכר הנופלים.
הרי מה שהכי מזלזל בזכרם של אותם גיבורים - זה שבמקום להתעסק בזכרם, מתעסקים בשנאת חינם ופילוג.

בסופו של דבר, אני לא מחזקת או בהכרח תומכת באותם חרדים שלא עומדים בשעה שנמצאים עם רוב חילוני. עם זאת, אני מאמינה כי הרוב החרדי הוא בסדר, ומחזק ותומך בדרים אחרות, דרכים שהוא מאמין בהן. לכן אני קוראת לכם, בואו נעשה את זה בשביל ההרוגים שעבורם נוצר היום ולפחות בינינו, נכיל וננסה לחיות בשלום. הרי גם החרדים יכולים להתעצבן שלא כל החילונים קוראים תהילים ובכל זאת, הם מכבדים ולא עושים את זה. אז למה שהדבר לא יהיה הדדי?