נפרדים מהרדיו לטובת הטלוויזיה

את מקומו המרכזי של הרדיו, תפס מכשיר גדול בהרבה שאפשר למאמינים לחוות את התקשורת באמצעות חוש נוסף – חוש הראייה. תוכניות טלוויזיה, החלו להופיע החל מתוכנית האנימציה של פליקס החתול בשנת 1925 ומצלמות הטלוויזיה שנפוצו בעולם שידרו ללא הפסק. חדשות, פרסומות ובעידן שבו מלחמת עולם החלה "לתפוס" את עיקר העניין, היה בידי האזרחים אמצעי לקבל עדכונים (אמיתיים או פיקטיביים פרי הפרופגנדה שפורסמה על ידי חלק מהממשלות) באמצעות הטלוויזיה. משידורים בגווני: אפור-שחור ולבן, עברנו לשידורים בצבע ואט אט איכות התמונה התחילה להשתפר. בתקופה זו, נוספו ערוצי טלוויזיה רבים יותר והטלוויזיה בכבלים אפשרה לנו לבחור בין עשרות ערוצים בכל מדינה.

שידורי הרדיו נשארו כאמצעי תקשורת ובידור בזמנים שבהם חוש הראייה שלנו עסוק בפעילויות אחרות. כמו: נהיגה, עבודה או כאשר אנו מחשיכים את החדר לפני השינה. אז הגיע זמנו של העידן הבא, בתקשורת – תקשורת על פי דרישה.

בוחרים במה לצפות - באמצעות הוידאו, ה-DVD ושידור בשיטת VOD

תחילתו של העידן החדש באבולוציה של התקשורת, התבסס על צריכת תכנים, לא רק באמצעות שידורי הערוצים המכתיבים את התוכניות, אלא בשיטת הבחירה האישית. ספריות הווידאו המו בזוגות שרצו לצפות: בסרטים ישנים וחדשים, תוכניות טלוויזיה אהובות הוקלטו על מדיה זו ונמכרו לצרכנים. מהוידאו עברנו למדיה נוחה ואיכותית בהרבה, ה-DVD. אז גילינו, כי אפשר להשתמש גם בממיר הביתי ושידורי (VOD-Video On Demand) אשר החליפו פעמים רבות, את הצפייה בערוצים הקבועים. כעת, הצופה שולט טוב יותר בזמנו האישי לצפייה. במקום להגיע הביתה בשעה מסוימת לצפות בתוכנית אהובה, ניתן להקליטה ולצפות בה מאוחר יותר. כעת מגיע השדרוג הנוסף של החוויה הזו.

כניסת האינטרנט והרשתות החברתיות לכל בית

נעצור לרגע את סקירת אמצעי התקשורת (אליה נחזור ממש בקרוב) ונבחן תהליך נוסף שהתחיל להתרחש שנים מספר לפני תחילת שנות האלפיים. בשנים אלה, הגיע האינטרנט לכל בית בישראל ובמדינות המערביות סביב הגלובוס. לפתע, איננו תלויים רק באמצעי התקשורת על מנת להחשף לידיעות חדשותיות; אנו יכולים להשתמש ברשת, על מנת לצרוך מידע ולהתקשר עם חברים וקולגות עסקיות ברחבי העולם.

בשנת 2006 רשת חברתית אחת החלה לכבוש את התודעה העולמית – רשת פייסבוק. מיליוני משתמשים הצטרפו אליה ברחבי העולם. בפברואר 2005, שנה קודם לפתיחת רשת פייסבוק לעולם, הוקמה יו-טיוב על ידי מספר מייסדים מפייפאל וכבר בסוף אותה השנה נרכשה על ידי גוגל. שתי ענקיות המדיה, המשיכו וצברו משתמשים כאשר המודל העסקי שלהם מבוסס על פרסום. אז, גילו שתי החברות את הפוטנציאל העצום שיש בחבירה לאמצעי המדיה המסורתיים ואפשרות שידור תכנים שמחליפים את התכנים המשודרים בכבלים.

שתי החברות, החלו בתחילה לאפשר למשתמשים לשדר תכנים שהקליטו מראש ולאחר מכן גם שידורים חיים בלייב. הפקות ביתיות הפכו חלק מהמשתמשים ברשתות לאושיות רשת מוכרות והחלו לפרסם וי-בלוגים (בלוגי וידאו) העוסקים בנישות אהובות. כיום, נכנסו הפלטפורמות הללו כאפיק שידור מרכזי ובמה להפצת מסרים לא רק אישיים בין אנשים, אלא גם חדשותיים-בידוריים.

העוסקים בתקשורת כתחום מחקרי או מצטרפים לתארים במסגרת לימודי תקשורת, מגלים היום את הכוח העצום שיש לשתי הפלטפורמות ולעובדה כי - ידיעות חדשותיות רבות מגיעות לציבור לא בשעה בה משודרות החדשות במדיה הקלאסית, אלא באמצעות שידורים חיים: בפייסבוק וביו-טיוב. סקירת מערכת הבחירות האחרונה בארץ והדרך בה פונה היום הנשיא טראמפ לאומה האמריקנית באמצעות שתי המדיות הללו - הן רק שתי דוגמאות המייצגות את "התקשורת החדשה" וסביר להניח שנמשיך ונראה את התחזקותה גם בשנים הבאות.