אין ספק ששקד צדיק בת ה-16 היא נערה שלא פוגשים בכל יום. מעבר לכך שהיא מקור השראה לשמחה ואופטימיות היא כותבת מדהימה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  שחקו וגלו: עד כמה אתם אומנותיים?
• מהתנדבות אל אייפל: מסע WOW ממשיך גם לפריז
• כך תוכלו לחסוך כסף ברכישת הציוד לבית הספר

בגיל 9 גילו אצלה עקמת - עיוות תלת מימדי בעמוד השדרה. בתחילת תהליך הטיפול, בגיל 11 חיפשה חומרים כתובים של נערות בגילה הסובלות גם הן מעקמת ולא מצאה כלום. בו זמנית כתבה צדיק יומן, שלאחר שלוש שנים הפך לספר המגולל את תהליך ההתמודדות שלה עם המצב, כדי שלילדים אחרים עם עקמת יהיו חומרים כתובים שיספקו כח והשראה.  ישבנו עם שקד לשיחה על העקמת, ההתמודדות עם הטיפולים ועל הכתיבה שעזרה לה לשמור על אופטימיות. 

שקד צדיק © פרטי

ספרי לנו, על מה בעם הספר מדבר? 

"הספר מדבר על קושי וההתמודדות איתו בצורה חיובית. הוא מדבר על גיל ההתבגרות שהוא קצת שונה משאר הגילאים. בעצם, לי יש מגבלה פיזית, עקמת, שהפכה את גיל ההתבגרות שלי לשונה משל אחרים. הספר מדבר בעיקר על דרכי ההתמודדות שלי עם עקמת הנעורים, בצורה שהיא מאוד חיובית ואופטימית".

מהיכן בא הרעיון לכתיבת הספר?

"אני מאוד אוהבת לכתוב, כתבתי קודם כל יומן. באחד הימים חשבתי להעביר את היומן למחשב שתמיד יהיה לי אותו. אחרי שהעברתי את היומן למחשב הראתי אותו להורים שלי וקראנו אותו ביחד וחשבתי שאם אני יכולה לעזור לאנשים אחרים עם דברים שאני כתבתי אז למה לא בעצם? מאוחר יותר פרסמתי את הספר".

מה היו התחושות במהלך הכתיבה?

"ממש התרגשתי. זו חשיפה ענקית אז יש גם המון חששות. שמחתי מאוחד לעזור לאנשים והייתה לי אנרגיה מטורפת. ישבתי על כתיבת הספר המון זמן והיא הייתה בעדיפות ראשונה עבורי. זה היה מה שיש לי בראש כל היום ובכל מקום".

"החבר הצמוד שלי" © עדי רודל

היה שינוי ביחס של הסביבה כלפייך אחרי הוצאת הספר?

"אמר לזכותם של החברים שלי, שהם נשארו אותו דבר. לעומת זאת בבית הספר תמיד יש תגובות, לטוב ולרע. היו תלמידים שהתחילו להסתכל עליי בצורה הרבה יותר בוגרת ומפרגנת ולעומתם היו כאלה שלא הבינו על מה כתבתי את הספר וחשבו שבגלל שקוראים לו 'החבר הצמוד שלי' אז הכוונה היא לחבר אמיתי שבתכלס ה'חבר' היה המחוך שלי שהייתי שמה על מנת ליישר את הגב.

לפני הוצאת הספר, היו תגובות מהסביבה אבל לא כל כך שמו לב למחוך מכיוון שהוא היה מוסתר עם הבגדים ואני חושבת שאנשים קיבלו את זה מאוד יפה כי אני בחרתי להוציא את זה בצורה מאוד חיובית. כשפרסמתי את הספר חברים שלי התלהבו וקראו גם את הספר ובנוסף עזרו לי לפרסם אותו. הם פרסמו אותו ברשתות החברתיות וממשיכים לפרסם ובנוסף באחת ההפסקות בבית הספר שלנו הקמנו דוכן למכירת הספרים".

ציינת כי בכל קושי יש הזדמנות - כיצד את מיישמת את זה בחיי היומיום שלך?

"אצלי הקושי היה העקמת, ההזדמנות הייתה כתיבת הספר וההוצאה שלו. זאת הכוונה העיקרית במשפט הזה עבורי. אני תמיד מחפשת הזדמנויות. עכשיו לדוגמה, אני מנסה לקחת את המעורבות בחברתית שלי ולעשות הרצאות על העקמת שלי במסגרתה. בקרוב יש לי הרצאה בתל אביב. אני מנסה למנף את זה כמה שיותר ולהעלות את המודעות של הסביבה לעקמת ולא להתעסק בקושי שלה כל היום ולראות איך אני יכולה להוציא מזה טוב".

© צילום פרטי

את מרגישה שתהליך כתיבת הספר שינה אותך מבחינה כלשהי?

"זה היה יותר קשה, לפעמים שהלכתי לאנשי מקצוע עם אמא שלי, הם היו בטוחים שהיא זאת שכתבה את הספר. אבל יש בזה גם יתרון לגמרי, הייתי בן אדם שונה לפני מה שעברתי עם המגבלה הפיזית וכתיבת הספר הפכה אותי לבן אדם הרבה יותר חזק. אני נמצאת במקום שונה היום ויכולה רק לצמוח מזה".

אילו טיפים יש לך לצעירים שגם רוצים לכתוב ולהוציא ספר?

"ל-ה-א-מ-י-ן!!! תמיד חלמתי על זה והאמנתי בזה. ידעתי שיום אחד זה יקרה. פשוט צריך לדעת מה אתה רוצה ולהאמין בזה".