לא ברור כרגע אם איתם תמיר בן ה-10 שנפל אל מותו בשבוע שעבר שם קץ לחייו או לא וכרגע זה בגדר השערה, אך לפי מה שניתן לראות מהמכתב שהשאיר אפשר היה לדעת שהוא עבר דברים לא פשוטים. תהיה סיבת מותו אשר תהייה, אין לנו להתעלם מהנושא הזה שעלה, לצערנו, שוב לכותרות -הביריונות בבתי הספר.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• עולה לתיכון: תחושות של התרגשות לצד פחד
• באנו לעזרת חבר: רוקסי ולוק מחכים לכם
• בת 16: "אני אובססיבית לקנאה"

לפעמים לא צריך לתת מכה או בעיטה כדי שתרגיש נפגע. מילה קטנה לא במקום יכולה להרעיד לך את הלב. עכשיו תנסו לעכל שילד, ולאו דווקא איתם, עובר רצף של חוויות לא נעימות מהסוג הזה. נשמע לא פשוט, נכון?

בריונות לצערינו מגיעה בכל הצורות והסוגים. במקום למגר את התופעה, היא רק מתפשטת. שנת הלימודים החלה לפני קצת יותר משבוע, וכבר יש מקרי אלימות ובריונות מזעזעים שנחשפנו אליהם. למשל, שתי אמהות שהכו מול תלמידי הכיתה מורה מבאר שבע שעשתה את עבודתה והוציאה ילד בעייתי מהכיתה לאחר שהפריע לה. 

בנוסף, בימים האחרונים התפרסמה ידיעה על גן שבו מרבית הילדים הם ממוצא אתיופי, ברמה שיש רק ילד אחד עם גוון עור לבן. גם היום, בקרוב שנת 2020 וככה החברה שלנו מתאפיינת? בחוסר קבלת השונה, גזענות, חוסר בערכים וחברות? איפה הכבוד המינימלי?

כמו שנאמר קודם, בריונות מגיעה בשלל צבעים ודוגמאות. כנראה שאת ליבכם כבר כבשה ילדה בת ארבע בשם יהב, שמככבת בתוכנית ״החיים הסודיים של בני ה-4״. יהב היא ילדה מקסימה, חברותית ואכפתית. היא על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, וזה לא מונע ממנה מלהיות חכמה, שנונה ונהדרת. רואים במהלך הסדרה כמה היא מנסה להתקרב לחבריה לגן, לעזור ולשחק והיא לא מקבלת את היחס המתאים לה. שלשום התפרסם כי אל מסיבת יום ההולדת שהיא חגגה לאחרונה הגיע רק ילד אחד מהגן, כל שאר הילדים נשארו בבית.

אנחנו שואלים, למה? מה גורם להורים לא לשלוח את ילדיהם לשמוח בשמחת אחר? האם זה כי היא אוטיסטית? גם אם לא הייתה על הרצף, מה מונע מהורים לגרום לילד להרגיש טוב יותר?

גם ילדים אלרגניים סומנו כמטרה. יש בתי ספר אשר אליהם אסורה הכניסה עם אלרגן מסויים לדוגמא כי יש ילדים שאלרגיים ברמה קטלנית ומסכנת חיים. ובכל זאת, הורים מוצאים לנכון להתלונן על כך, בטענות מופרכות כמו ״הילד שלי אוכל רק גבינה צהובה וחומוס״ או "למה בגלל ילד אחד כל הכיתבה צריכה לסבול?". בזמן שאולי אתם וויתרתם על כריך עם גבינה, הצלתם חיים של ילד אחר.  

תזכרו תמיד שהחיים שלנו דינאמיים, פעם אתם למעלה ופעם למטה. היום אתם מלכי הכיתה, ואין לדעת מה יהיה מחר. אל תחרימו, אל תנדו ואל תתייחסו רע לשונים מכם, לאחרים מכם, כי יום אחד אתם יכולים להיות האחר והשונה. קבלו בזרועות פתוחות ואהבה את השונים, תתחשבו בילדים אלרגניים ותבינו שמדובר בסכנת חיים אמיתית, גלו אמפתיה כלפי מי שזקוק לעזרה.

אנחנו מקווים להתעורר למציאות מכילה יותר, בעלת ערכי קבלת האחר והשונה ואהבה. אנחנו שולחים תמיכה וחיזוקים למשפחת תמיר ומקווים שמכאן זה הסוף לשנאת חינם. צאו לאהוב!